יום שבת, שבעה באוקטובר 2023, ייחקק לעד בזיכרון הלאומי כיום שבו מדינת ישראל חוותה טלטלה ביטחונית עמוקה, אך גם התעוררות תעשייתית אדירה. ההפתעה וההיקף של המתקפה הביאו את צה"ל להתמודד עם אתגרים חמורים בזמן אמת, ויחד איתו את כלל מערכת הביטחון ובראשה התעשייה הביטחונית. באותו רגע, קיבלו אלפי עובדות ועובדים במשק הביטחוני פקודת מבצע אזרחית - להבטיח שלצה"ל יהיו הכלים, המערכות והתחמושת הנדרשים להכרעה בשדה הקרב.
מהר מאוד התברר כי אין מדובר רק באירוע זמני. המלחמה התמשכה, האיומים גברו וההבנה חלחלה: מדינת ישראל חייבת לשנות את מודל התכנון שלה. מה שהיה רלוונטי אתמול - כבר לא מספיק מחר. ההישענות על יבוא, על חו"ל ועל פרויקטים ארוכי טווח, פינתה את מקומה לצורך מיידי, אמיתי וגמיש.
מכאן נוצרה מציאות חדשה, שבה התעשייה הביטחונית אינה עוד רק "זרוע מבצעת" של מערכת הביטחון, אלא שותף מלא בעיצוב אסטרטגיית הביטחון הלאומי.
כדי להבין את גודל השינוי, די להציץ בנתונים: אם בשנת 2022 רכש מנהל הרכש במשרד הביטחון ציוד ומערכות מהתעשייה הישראלית בהיקף של כ-12 מיליארד שקלים, הרי שבשנת 2024 מדובר כבר על כ-40 מיליארד שקלים. בנוסף, מספר המכרזים עלה מ-4,500 ליותר מ-16,000 והיצוא הביטחוני חצה את רף ה-13 מיליארד דולר.
זו לא רק קפיצה כמותית, אלא שינוי תפיסתי. המשמעות היא שכל מערכת - קטנה כגדולה - צריכה להיות זמינה כאן ועכשיו, ובקנה מידה רחב. הצורך ב- Time to Market קצר הפך מהמלצה למציאות, ומאות מפעלים נדרשו לא רק לספק את מה שכבר ייצרו, אלא לפתח, לחדש ולהרחיב קווים קיימים. חברות שפעלו עד אז בעיקר בשוק האזרחי מצאו עצמן מקבלות פניות ממנהל הרכש הביטחוני ובתוך שבועות ספורים נדרשו להרחיב משמעותית את היקף הייצור.
גיבוי מהמדינה למפעלים בקווי העימות
מהפכת הרכש לא פסחה על אף מפעל. מאות חברות קטנות ובינוניות החלו להשתלב בפרויקטים ביטחוניים, בין אם כספקי משנה ובין אם כספקים ראשיים. המכרזים החדשים אפשרו להם גישה להזדמנויות שבעבר היו סגורות בפניהם.
וכך, חברות שמתמחות בעיבוד שבבי, הנדסה, אלקטרוניקה או חומרים מרוכבים, מוצאות את עצמן חלק ממערך אספקה קריטי. משרד הביטחון, יחד עם התאחדות התעשיינים, פועלים לסייע להם לעמוד בדרישות, ולהבטיח שגם הן ייהנו מהשגשוג שמביא עימו הגידול התקציבי.
המשמעות היא ברורה: צמיחה בפריפריה, שם שוכנים מרבית המפעלים, הרחבת התעסוקה ושימור הידע הטכנולוגי בישראל.
אחד הפרקים המרשימים של התקופה הוא סיפורם של המפעלים הביטחוניים הפועלים לאורך קווי העימות של מדינת ישראל - מהעוטף ועד הגולן, מהגליל המערבי ועד יישובי הצפון הסמוכים לגבול לבנון. מדובר בעשרות רבות של מפעלים שמוגדרים "חיוניים" בשעת חירום, ושפועלים לעיתים קרובות בתנאים בלתי נתפסים: תחת אזעקות, הפסקות חשמל, פגיעות ישירות בתשתיות, פינוי חלקי או מלא של עובדים ומשפחותיהם ועוד.
הייצור במפעלים הללו הוא קריטי. מדובר בייצור תחמושת, מערכות אלקטרוניות, חלקים לטנקים ורק"מ, מיגון אישי, חימושים חכמים ועוד. זהו ייצור בזמן אמת, לצרכים מבצעיים מיידיים. כל עיכוב או תקלה עלולים להשפיע ישירות על היכולת של צה"ל למלא את משימותיו. ולמרות כל האיומים המפעלים לא עוצרים. מהנדסים, אנשי ייצור, מנהלי קווי ייצור, מחסנאים וטכנאים, כולם מתייצבים מידי יום בתחושת שליחות עמוקה, מתוך הבנה שהעורף התעשייתי הוא חלק בלתי נפרד מהחזית הצבאית.
האתגר בפריפריה הוא עצום, שכן קיים מחסור חמור בכוח אדם. רבים מהעובדים פונו או לא חזרו ליישובים או מגויסים למילואים; קווי האספקה מנותקים או משובשים בחלקם; שירותים לוגיסטיים בסיסיים, כמו תחבורה ציבורית, פועלים לעיתים באופן חלקי בלבד. ובכל זאת - הייצור ממשיך.
המדינה חייבת להעניק לתעשיות אלו גיבוי מלא: תקצוב ייעודי, שדרוג תשתיות, העדפה במכרזים, והקלות רגולטוריות בהליך שיקום מסודר. זהו לא רק עניין של הכרת תודה, זהו צורך לאומי ממדרגה ראשונה. תעשייה זו נלחמת מהחזית, בתוך הקו הקדמי, ומגיעה לה לא רק מחיאות כפיים אלא מדיניות אמיצה שתבטיח את חוסנה לאורך זמן.
יתרונות אסטרטגיים, תוצרת כחול-לבן
התעשייה הביטחונית הישראלית נהנית מסט יתרונות מובהקים שאין להם כמעט תחליף: שילוב בין ניסיון קרבי אמיתי, חדשנות טכנולוגית ומערכת שמאפשרת פיתוח מהיר והטמעה מהירה בשטח.
מערכות כמו "כיפת ברזל" ו"מעיל רוח" הפכו לשם דבר בעולם. לא מדובר בפרויקטים ניסיוניים, אלא במערכות שביצעו אלפי יירוטים מוצלחים ומוכיחות את עצמן פעם אחר פעם בשדה הרב הממשי. לכך מצטרפים טנקים מתקדמים, מערכות ניווט ותקשוב, לוחמה אלקטרונית ומודיעין חזותי - כולם מיוצרות במפעלים ישראליים ומותאמים לצרכים מבצעיים שמשתנים מיום ליום.
בנוסף, שיתופי הפעולה עם האקדמיה, התעשייה והיחידות המבצעיות של צה"ל יוצרים תהליך פיתוח ייחודי: רעיון עובר בדיקה, פיתוח, ניסוי – ובתוך חודשים ספורים כבר נמצא בשימוש מבצעי. תהליך כזה כמעט ואינו קיים בעולם.
מאחורי כל מערכת נשק עומדת קפיצה טכנולוגית. בין אם מדובר במערכות יירוט, כלי רכב בלתי מאוישים או פתרונות סייבר - המוח הישראלי מוביל בתחומים רבים: מערכות בינה מלאכותית לזיהוי ונטרול מטרות, מערכות שליטה ובקרה מבוססות ענן, נשק מדויק לטווחים קצרים ובינוניים, פתרונות רובוטיים לניקוי שטחים ממוקשים, מערכות אבטחת מידע מבצעיות ועוד.
החדשנות הזו לא נולדת בחלל ריק. היא תוצאה של אקו-סיסטם המשלב מהנדסים, חיילים, אנשי שטח ויזמים. בישראל יש הזדמנות נדירה: לחבר בין הסטארט-אפ ניישן לבין הצורך הביטחוני המיידי.
התעשייה הביטחונית כמנוע צמיחה לאומי
התעשייה הביטחונית בישראל היא אפוא הרבה מעבר לכלים, מערכות לחימה וטכנולוגיות מתקדמות - היא מנוע כלכלי, חברתי וביטחוני מהחשובים במדינה. במשך עשרות שנים היא סיפקה לצה"ל יתרון איכותי בזכות חדשנות פורצת דרך, והביאה לישראל גאווה בין-לאומית בזכות היקפי יצוא מרשימים. אך בעת הזו, היא נדרשת לשמש תפקיד רחב בהרבה: להיות עמוד תווך בצמיחה הכלכלית של מדינת ישראל.
מאז מלחמת "חרבות ברזל", ניכר שינוי עמוק בתפיסת מקבלי ההחלטות: הבנה כי לא ניתן לבנות ביטחון לאומי מבלי להשקיע בשרשרת האספקה המקומית. התוצאה: קפיצה דרמטית בתקציבי הרכש ממפעלי התעשייה. מאות מפעלים, רבים בפריפריה, מקבלים כיום הזמנות מהותיות שמייצרות תעסוקה, מזרימות הון למשק ומחייבות השקעה בתשתיות, ציוד וכוח אדם.
התעשייה הביטחונית מהווה מנוע תעסוקתי חשוב: היא מעסיקה עשרות אלפי עובדים באופן ישיר, ועוד עשרות אלפים נוספים בשרשראות האספקה, תחבורה, אלקטרוניקה, מתכת, כימיה והייטק. ברוב המקרים מדובר בעובדים מיומנים, שמרוויחים שכר מעל הממוצע במשק - נתון התורם לצמצום פערים אזוריים וחברתיים.
במקביל, הייצוא הביטחוני של ישראל מחזק את מאזן התשלומים הלאומי, מייצר תחרותיות טכנולוגית ומשמר את ישראל כשחקן מוביל בזירה הבין-לאומית. כל מכרז שישראל זוכה בו בעולם הוא לא רק הצלחה של חברה מסוימת, אלא גם הבעת אמון בכלכלת ישראל.
אולם כדי שהתעשייה הביטחונית תמשיך לתפקד כמנוע צמיחה, יש להבטיח את תנאי הפעולה הנכונים: ודאות תקציבית, רגולציה תומכת, זמינות אשראי, השקעה בכוח אדם והעדפה לתעשייה מקומית ברכש הממשלתי. יש לגבש מדיניות ממשלתית סדורה, ארוכת טווח, שמבינה את הפוטנציאל של התעשייה לא רק בשעת חירום, אלא גם ככלי לפיתוח לאומי בשגרה.
בשורה התחתונה, התעשייה הביטחונית היא שילוב ייחודי של חדשנות, ציונות, תעסוקה וביטחון. בעשור הקרוב היא יכולה וצריכה להוביל את ישראל לא רק לשדה הקרב, אלא גם לצמיחה בת קיימא, לחיזוק הפריפריה ולהבטחת עתיד כלכלי איתן.
האתגר הוא גדול, אבל ההזדמנות גדולה ממנו.
החזון על פי ועדת נגל
המעבר מהתמודדות עם מלחמה מיידית לבניית כוח ארוך טווח הוא לא רק צעד אסטרטגי - הוא תהליך שמחייב חשיבה מערכתית, תקצוב יציב וראייה לאומית רחבה. לשם כך הוקמה ועדת נגל באמצע שנת 2024, ביוזמת משרד הביטחון ובשיתוף משרד האוצר, משרד ראש הממשלה וגופים נוספים. המנדט שניתן לוועדה היה לבחון מחדש את מבנה תקציב הביטחון של מדינת ישראל לעשור הקרוב, תוך התאמה למציאות ביטחונית חדשה - כזו שבה המלחמות ארוכות, מורכבות, ומשלבות זירות מרובות בו זמנית.
בדוח שפורסם בינואר 2025, הציגה הוועדה שורה של המלצות בעלות משקל היסטורי ובראשן, תוספת תקציבית שנתית קבועה של כ-20 מיליארד שקלים לעשור הקרוב, רובם המכריע מיועדים לפיתוח ולחיזוק התעשייה הביטחונית המקומית. מטרת העל ברורה: יצירת עצמאות בייצור אמצעי לחימה, הגדלת המוכנות לשעת חירום והיכולת לנהל לחימה מתמשכת ללא תלות בייבוא.
הדו"ח ממליץ על שורת מהלכים אופרטיביים: הקמת קווי ייצור חדשים לתחמושת כבדה וקלה, שדרוג יכולות התחזוקה והשיקום של מערכות נשק, השקעה מסיבית במחקר ופיתוח, בדגש על מערכות חכמות, לוחמה אלקטרונית ואמצעים א-סימטריים, וכן יצירת מאגרי חירום רחבים שיאפשרו לישראל לעמוד בפני מצבי קיצון.
הוועדה אינה עוצמת עיניים מול האתגרים: תלות בחומרי גלם מיובאים, מחסור בכוח אדם טכני ומהנדסי וצווארי בקבוק רגולטוריים. עם זאת, היא מדגישה את הפוטנציאל: חיזוק שרשרת האספקה, הנעת הכלכלה המקומית, יצירת מקומות עבודה - במיוחד בפריפריה - ושיפור משמעותי בריבונות התעשייתית של ישראל. דו"ח נגל הוא לא רק מסמך תקציבי הוא תוכנית פעולה לאומית לבניית עתיד ביטחוני עצמאי ובטוח יותר.
מבט לעשור הקרוב - זמן להזדמנויות
העשור הקרוב מסמן תקופת זהב פוטנציאלית עבור התעשייה הביטחונית הישראלית, אולי המבטיחה ביותר מאז הקמת המדינה. הגידול המשמעותי בתקציבי הביטחון, בשילוב הביקושים הגוברים למוצרים מוכחים מישראל - הן בזירה המקומית והן ברחבי העולם - מייצרים קרקע פורייה להאצת תהליכי פיתוח, ייצור והשקעה בהיקפים שלא הכרנו.
לא מדובר רק בהזדמנות תקציבית, אלא בתשתית אסטרטגית שתאפשר לישראל לבסס עצמאות ביטחונית מבצעית, כלכלית וטכנולוגית. כיום ברור יותר מתמיד: ביטחון לאומי אמיתי מחייב שרשרת אספקה פנימית - ייצור תחמושת, מערכות קרב, חימושים וטכנולוגיות מתקדמות - כאן בישראל.
כדי לממש את הפוטנציאל הזה, עלינו לפעול בשלושה מישורים מקבילים:
1. הון אנושי - נדרשת השקעה רחבת היקף בהכשרת עובדים מיומנים: מהנדסים, טכנאים, מפעילי מכונות וראשי צוותים. זאת תוך שילוב חיילים משוחררים, חרדים וערבים שיאפשר לספק את כוח האדם הדרוש ויתרום גם לשילוב חברתי ולאומי.
2. מוקדי חדשנות אזוריים - הקמת חממות טכנולוגיות בפריפריה ובמרכז, שישלבו תעשייה, אקדמיה ומערכת הביטחון. מרכזים אלה יקצרו את הדרך ממעבדה לשדה הקרב ויהוו מנוע צמיחה מקומי.
3. שיתופי פעולה גלובליים - ישראל צריכה לחזק את מעמדה כשותפה טכנולוגית אסטרטגית של מדינות באירופה, אסיה ואמריקה, תוך קידום ייצור משותף, פיתוחים דו-צדדיים והרחבת שווקים ליצוא.
במילים פשוטות: העתיד בידינו. ביכולתנו לבנות תעשייה ביטחונית שתהיה מקור לגאווה לאומית, לחדשנות בין-לאומית ולצמיחה כלכלית בת קיימא. אבל כמו תמיד, כדי לקצור את הפירות, נצטרך לשתול את הזרעים כבר עכשיו.
האחריות עלינו
במהלך החודשים האחרונים אני שומע שוב ושוב את המשפט: "זה הרגע של התעשייה הביטחונית". אני מסכים, אבל מוסיף: זה גם מבחן. האם נדע, כחברה, להעריך את עמוד השדרה היצרני שלנו - לא רק בזמן מלחמה, אלא גם בשגרה? האם נפעל היום כדי שלא נופתע מחר?
התעשייה הביטחונית הישראלית היא מנוע צמיחה כלכלי, אבל יותר מזה - היא ערובה לעצמאותנו. אם נשקיע בה, נגן עליה, נוביל אותה קדימה - נוכל להבטיח שביום פקודה, לא נצטרך להתחנן לסיוע, אלא נשען על עצמנו.
אני קורא למקבלי ההחלטות, לממשלה, ולציבור כולו - בואו נעשה את מה שנדרש. לא רק בשם הכלכלה אלא גם בשם הביטחון.
הכותב הוא מנהל חטיבת תעשיות ביטחוניות בהתאחדות התעשיינים
