בשנים האחרונות, שוק הביטחון העולמי חווה צמיחה חסרת תקדים אשר מונעת על ידי מתחים גיאו-פוליטיים, סכסוכים אזוריים, תפוצת טכנולוגיה מתקדמת ואיומים מורכבים. על פי נתוני מכון המחקר השוודי SIPRI, ההוצאה העולמית בתחום הביטחון הגיעה לשיא של 2.65 טריליון דולר בשנת 2024 - עלייה של 11% לעומת השנה הקודמת, ובפרט אנו עדים לצמיחה משמעותית מאז שנת 2019.
גם ישראל חווה תנופה משמעותית בעסקי הביטחון: בשנת 2023, הייצוא הביטחוני של ישראל הגיע לשיא של 13.1 מיליארד דולר - קרוב לכפול מהיקפו לפני חמש שנים בלבד. לפי משרד הביטחון, עיקר הייצוא הביטחוני ב-2023 הגיע ממערכות טילים והגנה אווירית (כ-36%), מערכות לוחמה אלקטרונית ומכ"ם (כ-11%), עמדות נשק ומשגרים (כ-11%) וכלי טיס מאוישים אוויוניקה (כ-9%).
הביקוש למוצרים אלו ממשיך לחזק את מעמדה של ישראל בחזית החדשנות הביטחונית הגלובלית.
אבל דווקא על רקע גאות זו, מתחדדת מגמה שקטה אך עמוקה שעשויה לסכן באופן משמעותי את מעמדה של ישראל בשוק הביטחוני - דה-גלובליזציה.
יותר ויותר מדינות בוחרות לרכוש ולפתח מערכות נשק בתוך הגוש האזורי שלהן, ולעיתים קרובות בתוך גבולותיהן. השוק משנה את פניו - לצד שיקולים של איכות ומחיר, נכנסים גם שיקולים של עצמאות אסטרטגית, חיזוק היכולות הטכנולוגיות המקומיות, ולעיתים גם יצירת מקומות עבודה בתעשייה הביטחונית המקומית. כלומר, הבחירה בייצור המקומי אינה בהכרח הצעד הכלכלי או הטכנולוגי הנכון ביותר, אלא ביטוי לשינוי סדרי עדיפויות שבו עצמאות ביטחונית, שליטה על שרשרת האספקה, יצירת מקומות עבודה ויציבות גיאו-אסטרטגית גוברים לעיתים על שיקולי עלות או חדשנות.
העדפת רכש ביטחוני פנימי
באירופה, ניכרת בשנים האחרונות מגמה ברורה של העדפת רכש ביטחוני פנימי, לעיתים על חשבון תעשיות ביטחוניות מחוץ ליבשת. כך למשל, באוקטובר 2024 הודיעו חברות Leonardo האיטלקית ו-Rheinmetall הגרמנית על הקמת מיזם משותף לפיתוח וייצור טנק הקרב הבא של צבא איטליה, פרויקט שנועד להחליף את טנקי ה-Ariete בשירות הצבא. מדובר במהלך אסטרטגי שמבוסס על פיתוח גרסה ייחודית של פלטפורמת Panther הגרמנית, תוך העברת ידע וייצור לידי התעשייה האיטלקית.
המגמה הזו משתלבת עם אסטרטגיית Readiness 2030, שאותה השיק האיחוד האירופי במרץ 2025, במטרה לצמצם את התלות הביטחונית בארה"ב ולבסס תשתית עצמאית אירופית - במיוחד על רקע האיום הרוסי והחשש מצמצום המחויבות האמריקאית לביטחון אירופה. כפי שניסחה זאת נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין: "עלינו לקנות יותר תוצרת אירופה. משמעות הדבר היא חיזוק בסיס ההגנה, הטכנולוגיה והתעשייה האירופיים... ויצירת שוק כלל-אירופי לציוד הגנה".
מחוץ למערב, הודו נוקטת מדיניות דומה במסגרת תוכנית "Make in India", שמקדמת פיתוח וייצור מקומי של מערכות ביטחוניות, תוך צמצום התלות בייבוא. ראש הממשלה, נרנדרה מודי, אף ציין לאחרונה כי "התוכנית מהווה ציון דרך מעורר גאווה במסע של הודו לעצמאות ולהובלה עולמית בתחום ייצור הביטחון".
אם בעבר נטתה הודו להעניק חריגות בדרישות השקעה מקומית - במיוחד עבור מוצרים טכנולוגיים מתקדמים ממדינות כמו ישראל – הרי שבשנים האחרונות ניכרת החמרה מדורגת במדיניות זו. כך למשל, מאז 2020 פרסמה הודו רשימות מורחבות של פריטים ביטחוניים שחל איסור לייבאם, לצד עדכון של מדיניות הרכש, המחייבת כיום מעורבות תעשייתית רחבה יותר בתוך המדינה.
לאמץ גישה פרואקטיבית
על רקע מגמת הדה-גלובליזציה, ישראל ניצבת בעמדה ייחודית. מצד אחד, היא מדינה קטנה שאינה חלק מגוש אזורי ברור כמו נאט"ו, האיחוד האירופי או בריתות אזוריות באסיה; ומצד שני, היא נחשבת למעצמה טכנולוגית ביטחונית עם יכולות מוכחות בפיתוח מערכות מתקדמות בתחומי ההגנה האווירית, כלים בלתי מאוישים, הסייבר והמודיעין, לצד קשרים ביטחוניים אסטרטגיים הדוקים עם ארה"ב. הצלחתה הטכנולוגית ניכרת גם בגל עסקאות שביצעה בשנים האחרונות: אלביט מכרה מערכות ארטילריה רקטית להולנד, דנמרק, ספרד וגרמניה; והתעשייה האווירית חתמה על עסקאות למכירת מערכות ההגנה האווירית Barak-MX לקפריסין ולסלובקיה - כולן עסקאות שבאו בעקבות המלחמה באוקראינה והגבירו את הביקוש לפתרונות מוכחים ומיידיים.
עם זאת, ישראל אינה מוגנת מהשלכות מגמת ההסתגרות האזורית, שמאפיינת את שוק הביטחון העולמי. כדי להמשיך ולשגשג בסביבה שבה מדינות מעדיפות "לסגור מעגלים" בתוך עצמן, על ישראל לאמץ גישה פרואקטיבית ולדעת לנצל ולמנף את מעמדה הייחודי כשחקנית מפתח בזירות השונות, ללא השתייכות חד ערכית לאזור ספציפי.
ישנן שתי דרכי פעולה מרכזיות שיכולות לסייע לישראל לשמר ואף להרחיב את נוכחותה הגלובלית. הראשונה היא האצת העליונות הטכנולוגית, כלומר פיתוח מוצרים פורצי דרך שמדינות אינן יכולות להתעלם מהם. הדוגמה המובהקת לכך היא מערכת "כיפת ברזל", שנמכרת כיום גם לארה"ב בזכות רמת ביצועים שאין לה מתחרים. לצד זאת, ישראל מכרה את מערכת "חץ 3" לגרמניה בעסקה של כ-3.5 מיליארד דולר ואת מערכת "קלע דוד" לפינלנד שפותחה על-ידי רפאל, בכ-317 מיליון אירו - שתיהן נמנות עם מערכות ההגנה המתקדמות בעולם. גם בתחום הסייבר והתוכנה הביטחונית ישראל נחשבת לשחקנית מובילה, עם מערכות מודיעין, הגנת תשתיות וטכנולוגיות לוחמה אלקטרונית שנמצאות בשימוש ברחבי העולם.
כאשר מוצרים ישראליים נתפסים כאיכותיים או חדשניים, גם מדינות שמעדיפות לרוב לרכוש מקומית, בוחרות לבצע עסקאות עם ישראל. עם זאת, כדי לשמור על יתרונותיה, ישראל נדרשת להאיץ את קצב החדשנות, לקצר את זמני הפיתוח ולהקדים את השוק מבחינה טכנולוגית.
הדרך השנייה היא חדירה לשווקים באמצעות רכישות, שיתופי פעולה (JV) והקמת חברות בת עם שחקנים ביטחוניים מקומיים. מהלכים אלה מאפשרים לישראל להשתלב בתוך גושים אזוריים סגורים - לא כמוכרת חיצונית, אלא כחלק מהמארג התעשייתי המקומי - באמצעות שילוב בין טכנולוגיה ישראלית מתקדמת לבין תשתיות ייצור, שיווק ותחזוקה במדינות היעד.
כך למשל, רפאל פועלת בהודו בשותפות עם קבוצת Kalyani בהקמה של קווי ייצור לטילים וטכנולוגיות לחימה מתקדמות. באירופה, אלביט משתפת פעולה עם קבוצת KNDS הגרמנית ומובילה יחד עימה פרויקטים אסטרטגיים בגרמניה. במקביל, חטיבת אלתא (תע"א) הקימה מיזם משותף עם חברת FFG לשילוב בין טכנולוגיות הרכב של FFG לבין יכולותיה בתחומי רובוטיקה, בינה מלאכותית ומכ"מים. אסטרטגיה זו, בה נוקטות שלוש החברות המובילות, מסייעת לעקוף חסמים פוליטיים וכלכליים, ובמקביל להעמיק את הקשרים המדיניים והמסחריים של ישראל עם מדינות היעד.
מהר, חכם ולפני כולם
דווקא בעידן שבו מדינות מסתגרות כלכלית וביטחונית, היכולת של ישראל לבלוט כחדשנית ולבנות לעצמה "רגליים מקומיות" מחוץ לגבולותיה, אינה רק יתרון, אלא תנאי הכרחי לשימור מעמדה כשחקנית גלובלית. ישראל כבר פועלת בשני הכיוונים הנדרשים. היא מפתחת מערכות מתקדמות שמציבות אותה בחזית הטכנולוגית העולמית ומשתלבת בשווקים סגורים דרך שיתופי פעולה מגוונים.
אך המציאות המשתנה דורשת הרבה יותר. כדי לעמוד בתחרות הגוברת ולהתגבר על מגבלות הדה-גלובליזציה, ישראל חייבת להאיץ את קצב החדשנות, לקצר את זמני הפיתוח ולהקדים את השוק הטכנולוגי, ולא פחות חשוב מכך, להרחיב משמעותית את היקף השותפויות והנוכחות התעשייתית המקומית שלה במדינות היעד. בעידן שבו מדינות סוגרות את הדלת, ישראל צריכה לדעת להיכנס מהחלון - מהר, חכם, ובעיקר לפני כולם.
הלל שוסטר הוא שותף, ראש תחום מימון תאגידי במערך הייעוץ האסטרטגי של פירמת רו"ח והייעוץ KPMG סומך חייקין. ארז הניג הוא יועץ חיצוני בכיר, מומחה בתחום הביטחון
