התעשייה הביטחונית בישראל נמצאת בתקופה משוגעת. תהליכים רבים משפיעים עליה ועל מיצובה - כבר כעת וגם עשרות שנים קדימה. התהליך הראשון, והוא לא תהליך של מה בכך, הוא הפיכתה מ"תעשיה ביטחונית" ל"דיפנס-טק". זהו לא רק תהליך סמנטי זה תהליך מיצובי אסטרטגי, שמובל על ידי כוחות השוק. מלבד ההילה הטקית, התהליך מלווה בכניסה של שחקנים חזקים ומשמעותיים לאקו-סיסטם הביטחוני, בדמות קרנות השקעות והון סיכון. קודם כל זרות אבל גם ישראליות.
התהליך הזה נובע בעיקר מהתהליכים הגלובליים והמקומיים של השנים האחרונות. בראש ובראשונה, מלחמת רוסיה אוקראינה, לצד האיום על אירופה שהתגבר משמעותית לאור מדיניות החוץ של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. האירופים לומדים את מה שישראל למדה לפני שנים ארוכות (ואולי קצת שכחה ועכשיו נזכרת מחדש) שלא לעולם חוסן ושאין לך על מי לסמוך אלא רק על עצמך. אירופה, שנשענה שנים על ברית נאט"ו ועל ארה"ב, מבינה כעת שהיא חייבת להחזיק ביכולות ביטחוניות עצמאיות. ישראל, כ-HUB הגדול ביותר בעולם לתעשיות ביטחוניות, פֶּר קפיטה, היא בת ברית טבעית לכך.
לצד זאת, נמצאת כמובן מלחמת "חרבות ברזל", מלחמה שהובילה להזרמת הון ממשלתי רב לצד תקציבי סיוע אדירים. כל זאת, לצד הצורך הגובר בפתרונות טכנולוגיים מתקדמים לאתגרים השונים בשדה הקרב העתידי - כלים בלתי מאוישים (קרקעיים, אוויריים וימיים), סייבר, תת-קרקע, חלל, טילים ועוד. והכל תוך קיומו של "שדה ניסויים" מבצעי לבחינת היכולות.
ההון האנושי, ששנים זרם לסייבר ולשאר הטק הישראלי, לפתע זורם לדיפנס-טק מתוך ביקושים של התעשיה לצד הרצון לתרומה ולהשפעה. כל אלה מכניסים ל"משחק" את המשקיעים הפרטיים ואת הקרנות. הווליאציות עולות בהתאמה. שיתופי פעולה, שבעבר נשמעו בלתי אפשריים בין חברי בורד מחברות ממשלתיות לצד בנקאי השקעות, קורמים עור וגידים.
דרוש שינוי מהיר בגישת הרגולטורים
חברות שבעבר חיפשו כיצד ל"אזרח" טכנולוגיות ביטחוניות, עוסקות כל היום בשאלה איך לפתח אפליקציות ביטחוניות לטכנולוגיות אזרחיות. אלה מציבים אתגר גדול לרגולטור הישראלי. הרגולטור הישראלי, כמו מרבית הרגולטורים, לא מצטיין בהתאמה מהירה לתנאי שוק משתנים. כך לדוגמה, חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני תקוע גם היום בשנת 2007 ומפקח על כל רחפן כאילו המדובר בכטב"ם איראני במשקל טון וחצי, המסוגל לטוס אלפי ק"מ עם חימוש כבד. באותה מידה אנחנו מפקחים על הצפנה במונחי 1974 ומכונת האניגמה. כדי שהמהפיכה תושלם להפיכת התעשייה הביטחונית ל"דיפנס-טק" יהיה על הרגולטור לשנות פאזה ומהר. תגובות מהירות לשינויים במרשם בעלי מניות, פתרונות יצירתיים לאחזקה על ידי קרנות, גמישות מחשבתית בהכרה בשינוי המצב - כל אלה הם צו השעה.
הטכנולוגיות הדו-שימושיות מצויות היום בהרבה יותר תחומים, בוודאי עם כניסת הבינה המלאכותית לכל פתרון אזרחי, כמו גם לכל פתרון ביטחוני. על החקיקה ורשימות הפיקוח להתאים עצמן בקצב גובר והולך ולא ל"היתקע" עשור ברפורמות שעד שיבוצעו יהיו ממילא נחלת העבר.
אולם, לא רק על האגף לפיקוח על הייצוא הביטחוני להשתנות. גם על הגוף האחראי על מחקר ופיתוח ועתידנות טכנולוגית, מפא"ת, להשתנות. למרות התאמות מסוימות בנושא הבעלות על קניין רוחני, עדין קיים קושי גדול בגישת מפא"ת לנושא קריטי זה. ללא שינוי מהותי בגישה, מפא"ת יהווה גורם מצנן לתהליך האמור, תוך שהוא פוגע בזרימת הון כלכלי לתעשיה הביטחונית ובהתאמה גם לזרימת ההון האנושי שהוא הבסיס לה.
סכנת הסנקציות הבין-לאומיות
גמישות זו קריטית כשלעצמה ועל אחת כמה וכמה בשל תהליך העומק השני שקורה סביב התעשייה הביטחוניות הישראלית והוא השפעות נוכחיות ועתידיות של "הצונאמי המדיני", אותו חווה מדינת ישראל, ואשר, לצערי, אנחנו רק בראשיתו.
מלחמת "חרבות ברזל" החזירה לתודעה את מקורה ההיסטורי של התעשייה הביטחונית הישראלית והוא עצמאותה הביטחונית של ישראל. הקולות לסנקציות על ישראל גוברות והולכות. סנקציות אלה הן לא רק על ציוד ביטחוני אלא גם על רכיבים וטכנולוגיות. הזכרנו כבר את הבינה המלאכותית. שוו בנפשכם סנקציה בדמות חסימת ישראל למנועי הבינה המלאכותית (חסימה חלקית כבר נעשתה על ידי ארה"ב במדיניותה הכוללת, תוך שישראל לא זכתה בהעדפה על פני מדינות אחרות). ישראל רחוקה מפיתוח יכולות עצמאיות בתחום זה ונשענת על יכולות זרות. הימנעות של מדינות מרכש ביטחוני מישראל יכולה לפגוע בכדאיות ההשקעה בדיפנס-טק הישראל ובהחזרתו לימים שאך לאחרונה חלפו בו הוא נשען בעיקר על כסף ממשלתי ועל עסקאות בתוך התחום. ההון הזר יזרום למקומות אחרים שמפתחים דיפנס-טק, בעיקר באירופה ובארה"ב, אך לא רק.
המשקיעים הזרים עוקבים כל העת אחר התהליכים הפנימיים בישראל. המהפיכה החוקתית ושחיקת הדמוקרטיה הישראלית, לצד התמונות מעזה, ימשיכו להשפיע על התעשיה שנים קדימה. מדיניותה של ישראל נבחנת לא רק על ידי חברות דירוגי האשראי אלא גם על ידי המשקיעים וחובה על הממשלה להביא שיקולים אלה בחשבון בזמן גיבוש מדיניותה.
להכריע נגד סין
תהליך שלישי רלוונטי הוא מלחמת הסחר (ולא רק) בין ארה"ב לסין. ישראל, שבמשך שנים בחרה שלא לבחור צד בצורה ברורה, תיאלץ בקרוב להכריע באיזה צד של המתרס היא עומדת. ללא התנתקות מלאה מסין - הן בהשקעות, הן בשיתופי פעולה ובעיקר ברכיבים – הדיפנס-טק הישראלי יינזק בטווח הארוך. אם ישראל רוצה למשוך משקיעים זרים, ובעיקר קרנות אמריקאיות, היא חייבת להכריע נגד סין. גם כאן נדרשת התערבות רגולטורית וקביעת מנגנונים ברורים. דחיית הקץ, כפי שממשלות ישראל אוהבות לעשות, תוביל בסוף לחקיקה כפויה על ידי ארה"ב בתנאים שלה ולא שלנו. כך היה בעבר בפיקוח על הייצוא הביטחוני, כך היה בהלבנת הון, כך היה בשוחד ושחיתות וכך גם צפוי להיות בתחום של השקעות זרות.
העתיד, כמו תמיד, צופן הזדמנויות אין-סופיות. הזדמנויות שכאלה מזמנות כמו תמיד גם אתגרים. כדי שהמשק הישראלי יצליח לשתות מבאר ההזדמנויות צריך הרגולטור הישראלי להקדים ולערוך שינויים והתאמות, אחרת נאחר גם את הרכבת הזו. לעומת זאת, אם נשכיל להתאים עצמנו הרי שנמצא כרטיס לקרון הראשון בקו שמוליך מתעשיות ביטחוניות לדיפנס-טק, והחלל במקרה כזה הוא הגבול, תרתי משמע.
הכותב הינו שותף במחלקות הליטיגציה והמסחרית במשרד עוה"ד מיתר ומתמחה בדיני ביטחון. כיהן בעבר כסגן פרקליט המדינה. מוביל את תחום התעשיות הביטחוניות, ביטחון פנים, סייבר, תעופה וחלל במשרד. בין לקוחותיו ניתן למנות גופים ביטחוניים גדולים, פרטיים וממשלתיים, תעשיות ביטחוניות מקומיות ובינ"ל, לצד חברות הזנק ביטחוניות רבות
