מדינת ישראל נולדה כידוע במלחמה, וזו נמשכת, בצורה כזו או אחרת, עד היום. היחסים המספריים בין המדינה הצעירה ובין צבאות המדינות שפלשו אליה במאי 1948 היו בלתי נסבלים. גם כיום אוכלוסיית המדינות הגובלות איתנו גדולה פי 20 מאשר מספר היהודים בישראל. אם נביא בחשבון את העולם הערבי כולו היחס גדל ל-1:60 או ל-1:200, אם נתייחס גם לאוקיינוס המוסלמי סביבנו.
אי לכך, היעד האסטרטגי העליון של ישראל, אשר נקבע עם הקמתה, הוא השגת השלמה של העולם הערבי סביבנו עם קיומה של מדינה יהודית עצמאית בלב המזרח התיכון הערבי מוסלמי.
היחסים הכמותיים הבלתי נסבלים הובילו את מנהיגי האומה הצעירה להסתמכות על גורמי איכות ובראשם איכות הגורם האנושי (כפי שהוא מתבטא בעיקר בהשכלה) ואיכות הטכנולוגיה הביטחונית.
לשם כך נבנה קומפלקס ביטחוני (צבא ותעשיות ביטחון) החורג בצורה ניכרת מכל מה שמקובל בעולם למדינה קטנה כמונו. לא מדובר רק בהיקף התעשייה (כמות) אלא גם, ובמיוחד, באיכות הטכנולוגיה הביטחונית. חלק מכלי הנשק המקובלים כיום בעולם פותחו והוכנסו לשימוש בישראל לפני שהיו להם מקבילים בעולם. בקטגוריה זו אפשר להזכיר את טכנולוגיית יירוט הטילים והרקטות ("חץ" ו"כיפת ברזל" למשל), או את המטוסים החמושים ללא טייס, או את מערכות ההגנה על טנקים מפני טילי נ"ט, ועוד.
גידול אקספוננציאלי בקצב הפיתוח
מקום מרכזי בטכנולוגיות הביטחוניות של השנים האחרונות הולכות ותופסות טכנולוגיות מחשוב באופן כללי ואלו המבוססות על סייבר ובינה מלאכותית במיוחד. גם כאן ישראל הולכת כחלוצה לפני המחנה. יותר ויותר הולך ומתברר כי לבינה המלאכותית ולסייבר יש אופי מובהק של טכנולוגיה לשימוש כפול (Dual Use) — דהיינו, ביטחוני ואזרחי-מסחרי כאחד.
המונח "שימוש כפול" אינו חדש. כבר משחר ימי האנושות, עוד לפני עשרות אלפי שנים, חיפשו בני האדם טכנולוגיות ליצירת מכשירים שיקלו על קיומם. למשל, בתקופת האבן גילו האנשים מהי הדרך הנכונה ליצירת סכינים על ידי ניפוץ סלעים מסוימים. הסכינים נועדו להקל עליהם לפשוט את העור מעל בשר החיות שניצודו. בהמשך, בתקופת הברזל, שונתה הטכנולוגיה של הסכינים לטכנולוגיה מבוססת ברזל. כך או כך, כמעט מההתחלה היה לסכינים אופי של Dual Use: הם שימשו גם לצורך "הרגיל" וגם להגנה עצמית או התקפה. אני מניח שלא אטעה בהרבה אם אומר שיותר בני אדם מתו כתוצאה משימוש בטכנולוגיה של "סכינים" (כולל נגזרות כמו ראשי חץ, חרבות וכידונים) מאשר מכל טכנולוגיה אחרת שהגה המוח האנושי, כולל הטכנולוגיה הגרעינית.
הזן האנושי הקרוי הומו-סאפיינס, השולט כיום על העולם, נוצר לפני כ-300 אלף שנה, וכבר מתחילת דרכו ניסה לפתח מכשירים שיקלו על חייו. טכנולוגיות "פרימיטיביות" אלו (כמו זו של הסכין מאבן), התגלו בדרך של ניסוי וטעייה. בשיטה הזו הומצאו גם טכנולוגיות "אזרחיות" מובהקות (בחקלאות למשל), גם טכנולוגיות צבאיות (אבק שריפה למשל) וגם טכנולוגיות לשימוש כפול (כדוגמת הסכין). שיטת ניסוי וטעייה הביאה לכך שקצב השינוי הטכנולוגי היה תמיד איטי מאוד. כיום, לאחר המצאת המדע במאה ה-17, אשר בעקבותיה באה המהפכה התעשייתית של המאה ה-18, השתנתה הלוגיקה של הפיתוח. לא עוד ניסוי וטעייה מקריים וממושכים, אלא ניצול הידע המדעי לניחוש ותכנון הכלים אותם אנו רוצים לבנות. רק בסוף התהליך אנו נדרשים לניסויי בחינה סופיים, לפני הכנסת הטכנולוגיה לשימוש. כתוצאה מכך הלך קצב הפיתוח הטכנולוגי וגדל בצורה אקספוננציאלית. במקרה של טכנולוגיות המחשוב, כמו סייבר ובינה מלאכותית, אפילו המונח "גידול אקספוננציאלי" אינו מספיק עוד לתיאור הקצב האמיתי.
סביבת פיתוח מאוחדת
מבלי משים התפתחו, זו לצד זו, שתי סביבות פיתוח (ecosystems) שכמעט ואין ביניהן חפיפה: הסביבה המסחרית-אזרחית והסביבה הביטחונית. הראשונה בנויה על מחזור גדול מאוד של התחלות, עם אחוז הצלחה קטן מאד. בישראל, אומת הסטארט-אפ, רק 4% מהמיזמים שורדים, כלומר 96% נכשלים. אבל אותם 4% שהצליחו מחזירים את כל ההשקעה. לעומתה, הסביבה הביטחונית בנויה על מעט פרויקטים גדולים וכבדים, שבדרך כלל מימונם מגיע מהממשלה ולא מהמגזר העסקי או הפרטי.
כאשר מדובר בטכנולוגיות לשימוש כפול, שני הצדדים מפסידים מההפרדה בין סביבות הפיתוח: הביטחון מפסיד מעורבות מוקדמת בטכנולוגיה והשפעה על כיוון התפתחותה, ואילו הסביבה האזרחית מפסידה את השוק הביטחוני ואת יכולת המימון הגבוהה של הממשלה. ההכרה בנחיצות שילוב הדוק יותר בין שתי סביבות הפיתוח מחלחלת אט-אט לתודעת העולם ואף הומצא לה שם: DefTech. הכוונה איננה לטכנולוגיות ביטחוניות "טהורות" אלא לטכנולוגיות של שימוש כפול (Dual Use) שנוצרו בסביבת פיתוח מאוחדת. כך, למשל, החלו קרנות ההון סיכון להשקיע בטכנולוגיות שיש להן יעד ביטחוני. ומנגד, ממסדי ביטחון החלו להקים קרנות הון סיכון משלהן.
ישראל כבר הוכיחה לעולם כי למרות ממדיה הקטנים, היא יכולה להיות אחת המדינות המובילות בעולם בטכנולוגיות מסוימות, כמו סייבר ובינה מלאכותית. למה שלא נוכל לשחזר זאת בטכנולוגיות אחרות לשימוש כפול, כמו רחפנים למשל? מה ההבדל בין רחפן הנושא מטען נפץ לרחפן המוביל חבילה במקום "וולט"?
לישראל יש פוטנציאל להפוך לשחקן מרכזי בתחום מאוחד זה. העובדה שקיימת חפיפה גדולה בין מקימי ועובדי הסטארט-אפים ובין יחידות טכנולוגיות מסוימות שבהן שירתו, המצב שבו כולם מכירים את כולם, תרבות החדשנות הישראלית וההשקעה רבת השנים בטכנולוגיה ביטחונית יכולים להוות מקפצה משמעותית. זו הסיבה לכך שלכנס ראשון מסוגו בנושא, שערכנו בדצמבר האחרון, הגיעו כ-3,000 משתתפים, משתי סביבות הפיתוח שהוזכרו לעיל. לאור הביקוש בכוונתנו לערוך כנס דומה כל שנה בתחילת דצמבר, ולהוסיפו באופן קבוע לכנסי שבוע הסייבר והבינה המלאכותית הנערכים כל שנה בשבוע האחרון של יוני.
הכותב הוא ראש סדנת יובל נאמן למדע טכנולוגיה וביטחון וראש מרכז הסייבר של אוניברסיטת תל אביב
