בעבר הלא רחוק, צמד המילים "חוקר פרטי" היה מעלה קונוטציות של אדם החובש כובע לראשו, מרכיב משקפיים כהים ומציץ דרך שני חורים בעיתון. כל אלו שייכים אולי לסרטים ולסדרות ישנות על בלשים. היום, חוקרים פרטיים משתמשים בשיטות אחרות ובהתאם לתקופה, באמצעים טכנולוגים וגאדג'טים חדשניים.
עלי ארד, חוקר פרטי בעל ניסיון עשיר בתחום, נשאר נאמן למתודות המסורתיות שמנחות אותו כבר יותר משלושים שנה. את דרכו המקצועית החל במקרה כשחיפש עבודה לאחר שירותו הצבאי.
"אני נמצא בענף החקירות הפרטיות משנת 1994 אבל הסיפור שלי הוא קצת שונה", מספר ארד על דריסת הרגל הראשונה שלו בענף האפוף מסתורין ומרחיב: "לאחר שהשתחררתי מצה"ל, חיפשתי את עצמי ולא ידעתי במה אני רוצה לעסוק. אמא שלי, שהייתה המון שנים חברת כנסת במפלגת העבודה, שלחה אותי למאיר פלבסקי שהיה חוקר הבית של המפלגה. היא לא שלחה אותי אליו כדי לעבוד אלא כדי שיסביר לי למה לא כדאי לי להיות חוקר פרטי. כשהגעתי אליו הוא שאל אם אני רוצה להיות חוקר. עניתי שאין לי מושג מה זה אומר. באותו רגע הוא זרק לעברי תיק ריק ושלח אותי לבצע חקירה מסובכת, שאף אחד לא הצליח לפענח לפניי. הלכתי לדרכי והצלחתי לפתור אותה תוך שעתיים".
מהרגע שבו ארד הצעיר קיבל את התיק ופתר אותו בזמן קצר, כל זאת כשהוא חסר ניסיון מעשי בחקירות פרטיות, מאיר פלבסקי ז"ל המטיר עליו מספר רב של תיקים, וכך הפך חוסר הניסיון של ארד לקריירה רבת שנים. "בזמנו, פלבסקי ז"ל היה החוקר הפרטי הכי טוב בארץ וגם הכי קשוח. ככל הידוע לי, אני היחיד שסיים אצלו התמחות וגם עבד אצלו כשכיר, עד שהתפטרתי. אחרי שנה הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא מעריך את המקצועיות שלי וחזרנו לעבוד בשיתוף פעולה. את כל מה שאני יודע היום על חקירות פרטיות אני חייב למאיר פלבסקי".
בדרכו המקצועית הבלתי מתפשרת, כשחקר האמת תמיד עומד לנגד עיניו, ארד עשה פריצת דרך כשהתקבל לארגון בעלי משרדי חקירות (כיום לשכת חוקרים פרטיים). "בזמנו, רק בעלי משרדי חקירות החליטו מה יקרה בענף והם ניהלו אותו", מציין ארד ומפרט: "אני הראשון שהתקבל כחוקר ולא כבעל רישיון משרד חקירות. הייתי סוג של חלוץ בענף כשטענתי שהארגון דורש נוכחות גם של חוקרים בעלי רישיונות ולא רק מנהלי משרדים, וכך היה. בעבר זו הייתה קליקה סגורה של בעלי משרדים ואני שמח שעזרתי לשנות זאת".
להיחשף בלי לחשוש
ארד מבקש לשבור את הקונספציה כי על חוקרים פרטיים ישנה חובה לחיות במחשכים ולהסתיר את עצם עיסוקם.
"אם יש משהו חשוב שלמדתי בכל שלושים שנותיי כחוקר פרטי, הוא שאין שום בעיה שיידעו שאני חוקר פרטי או בעלים של משרד – כל זאת בתנאי שלא יודעים על איזה תיק אני עובד", מדגיש ארד ומחדד: "ההסתתרות הזו, שהרבה חוקרים פרטיים חוטאים בה, היא בעייתית. היום אני מכה על חטא שלא התקרבתי מספיק לאנשים לאורך הקריירה שלי. חייתי בתחושה שאיני רוצה להיחשף כמי שמבצע חקירות פרטיות והיום אני מבין שטעיתי. עכשיו אני רוצה להציג זווית שונה. כשאני מסתתר מאחורי קיר או וילון, אני מעלה יותר חשד. כשאני גלוי לעיניי כל, אף אחד לא יכול לחשוד בי. פלבסקי ז"ל היה אומר שמי שצריך לפחד, יודע שהוא צריך לפחד. אני כבר לא מוכן לחיות בסתר בזמן שמישהו אחר מתנהג בצורה לא תקינה".
עוד אומר ארד כי "כשמקפידים להסתתר, אפשר לפספס בקלות את המטרה. אם אני אעבור ליד מישהו שעושה קניות בסופר, הוא לא יודע אם אני עוקב אחריו או לא. אם יש לפלוני אלמוני סיבה לפחד, אז למה אני הוא זה שצריך ללכת עם כובע?! היום יש המון פלטפורמות חברתיות שדרכן אפשר לדעת מי אני ואילו קשרים חברתיים יש לי. אני קורא מכאן לקולגות שלי לא לפחד להגיד שהם חוקרים פרטיים. זה רק יכול להביא לכם יותר עבודה".
בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי
ארד מספר על השינויים והתמורות שעבר ענף החקירות הפרטיות במרוצת השנים ומדגיש את העובדה כי על אף כל החידושים וההמצאות בתחום, הוא נאמן לשיטות המעקב המסורתיות. כשעולם החקירות הפרטיות עמוס בגאדג'טים למכביר שנועדו לשפר את המעקבים והצילומים, הוא עדיין משתמש ברשמקול אנלוגי.
"היום החוקרים הפרטיים מבצעים מעקבים עם כל מיני גאדג'טים ומכשירים מתקדמים. אני עדיין מסתמך על קלטת שמע שזזה בתוך הטייפ", אומר ארד ומבאר: "המון חוקרים מבצעים שלל פעולות שונות ומשונות, רק כדי לגלות שמכשיר ההקלטה בכלל לא הקליט, ואז הם לא יכולים להוכיח שום דבר. פעם הייתי משתמש בספר מפות. חבר צחק עליי וציין שיש אפליקציה חדשה בשם ווייז. היום אני אוהב להשתמש בה רק כדי להראות לה שאני יודע גם אחרת. או למשל מצלמה בטלפון. עד שנת 2006, לא ידעתי שיש מצלמה בטלפון הנייד. פשוט הלכתי עם מצלמה לכל מקום. נשארתי עד היום נאמן לטכנולוגיה האנלוגית כי היא יותר אמינה".
ספר על תיק בולט שפתרת
"היה אדם שטען שהוא נטול הכנסה, מה שלא היה נכון. הוא מכר ביצים בשוק הכרמל. באחד הימים זימנו אותו לדיון בבית המשפט ואני עקבתי אחריו. ראיתי שהוא נכנס לבנק שהיה ממול לבית המשפט. נכנסתי אחריו, עמדתי לידו בקופות וראיתי שהוא מפקיד סכום כסף נכבד לחשבון הבנק של אשתו. עשיתי את עצמי כאילו שאני כותב משהו על פתק. את האסמכתא של ההפקדה הוא דחף לכיס. בבית המשפט לחשתי לעורכת הדין התובעת שתגיד לשופט שיבקש ממנו להוציא את מה שיש לו בכיסים. הוא הוציא את הדף של הפקדה וזה הוכיח שיש לו הכנסה".
לאתר החברה >>
צור קשר: 054-7773997
בשיתוף עלי ארד
