מהו תפקיד היישובים הכפריים בעיצוב דמותה של ישראל העכשווית? אם שואלים את מילכה כרמל, ראש תחום תכנון וקרקעות במרכז השלטון האזורי, המרחב הכפרי וההתיישבות הכפרית עדיין מהווים נדבך מרכזי בהווייה הישראלית ומשפיעים בצורה מרחיקת לכת על עיצוב המרחב והחברה כאן, הרבה מעבר לחלקם הקטן יחסית באוכלוסיית המדינה (כ-12%).
ראייה ייחודית וייעודית למרחב הכפרי
"ההתיישבות הכפרית יצרה לאורך דורות סמל ונרטיב למילוי משימות לאומיות, אידיאולוגיה חברתית, התיישבות, חקלאות ושמירה על תבנית נוף ומורשת", היא אומרת. "המושב והקיבוץ הם שני דגמי יישוב כפרי ייחודיים בעולם, בעלי זיקה ישירה לחקלאות ויצרנות. לצערנו, כבר שנים שתפקידו ומקומו של המגזר והמרחב הכפרי בתוך כלל המרחב הישראלי נמצא במחלוקת, עד כדי כפירה בעצם זכות קיומו. האוכלוסייה בישראל גדלה, מחירי הדיור עולים, העיסוק בחקלאות הולך ומצטמצם - להבדיל מהחקלאות עצמה, ההולכת ומתפתחת. על רקע זה נוצרה פרדיגמה ברשויות השלטון המרכזי, המקרקעין והתכנון, לפיה ייעוד הקרקע החקלאית הוא, לכאורה, רזרבה לאספקת שטח לצרכי מגורים לאוכלוסיית המדינה הגדלה ולהתרחבות ההתיישבות העירונית ותו לא. הפרדיגמה הזאת מתבססת על תפיסה שבעינינו היא מצומצמת, מכלילה ומפספסת את ההבדלים בין יישוב כפרי לפרבר עירוני. ההגדרות הקיימות אינן מספיקות ויוצרות סטגנציה ביישובים הכפריים. ישנם חסמים תודעתיים רבים המשפיעים על פיתוח ושימור היישוב הכפרי".
הדגימי, בבקשה.
"קיימת תפיסה לפיה היישוב הכפרי מתחרה ופוגע בעיר השכנה ולכן יש להטיל מגבלות על התפתחותו. עוד גורסים שהקיבוץ והמושב סיימו את תפקידם ההיסטורי ולכן יש להגביל את התפתחותם, שגם כך ישנם חקלאים בודדים בכל קיבוץ או במושב ולכן אין חשיבות לשמירה על שטחי החקלאות של היישוב וניתן להשתמש בהם לצרכי פיתוח עירוניים. יש גם מי שמאמין שצריך לחלק את שטחי החקלאות בין מספר תאגידים מרכזיים ושאת המזון הטרי המגודל בהם ניתן להחליף במזון מיובא.
"בראש הוועדה לתכנון וקרקעות עומדים ראש המועצה האזורית דרום השרון אושרת גני גונן וראש המועצה האזורית מנשה אילן שדה ויחד עם ראשי המועצות גיבשנו עמדה שהיא שונה בתכלית. כגוף החולש על המועצות האזוריות, בהן נמצאים כ-85% מהשטחים הפתוחים במדינה, אנו רואים כחובתנו הלאומית לשמור ולטפח שטחים אלו לטובת הציבור בישראל בכללותו. מבחינתנו המרחב הכפרי ויישוביו ממלאים היום, וימשיכו למלא בעתיד, תפקיד מרכזי בעיצוב דמות המדינה, בתכנונה ובחזונה. לפיכך, על המדינה מוטלת החובה להתבונן ולהגדיר מחדש את תפקידו המיוחד של המרחב הכפרי בארץ ובחברה הישראלית, לפתח ולשמור עליו, ולא לבטלו. יש לפעול באחריות ובמקצועיות למציאת האיזון הנכון בין שימור המרחבים הירוקים לפיתוח וההתיישבות הכפרית של מדינת ישראל".
כיצד עושים זאת?
"התוכנית הלאומית תמ"א 35 הניחה יסודות חשובים והייתה למעשה הראשונה שהתייחסה בראייה ייחודית וייעודית למרחב הכפרי. זאת מגמה חיובית, אך יחד עם זאת היא גם יצרה מסגרת תכנונית המאפשרת חיסול אלפי דונמים של קרקע חקלאית פתוחה ומחיקה של עשרות יישובים כפריים, במטרה לאפשר התרחבות של המרקמים העירוניים, בדגש על אזורי הביקוש במרכז הארץ. גם התוכנית האסטרטגית 2040 של מנהל התכנון, שבאה לתת פתרון למשבר הדיור, מתעלמת מהיישובים הכפריים כחלק מהמרקם של צורות המגורים בישראל, ומתייחסת לערים בלבד. יש לעשות סוויץ' בהסתכלות, ולהבין את מה שהבינו המועצות האזוריות: שהשטחים הפתוחים בישראל הם משאב נדיר, מאוים ומתכלה שזמינותו הולכת ופוחתת, לאור העובדה שישראל היא מדינה צפופה מאוד. לשטחים האלה יש תפקיד לאומי, חברתי וסביבתי. הם משמשים כריאות ירוקות ומשאב לאספקת מזון טרי, (גידול אבוקדו, תפוחים ופירות אחרים וכן תפוחי אדמה, חיטה וכיו"ב, דורשים שטחים נרחבים ואי אפשר לגדלם על קומות), שטחי ניקוז והחדרת מים, שטחי פנאי ונופש. כל אלו ערכים בעלי חשיבות עליונה בשמירה על דמותה של הארץ".
מדיניות לאומית בנושא השטחים הפתוחים
בתחילת השנה עלה בכנסת נושא המדיניות הלאומית לשמירה על שטחים פתוחים. בדיון שהתקיים ביוזמתם של יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה ח"כ ווליד טאהא וח"כ גילה גמליאל הציג מרכז השלטון האזורי עמדה לפיה יש לקדם מדיניות לאומית בנושא השטחים הפתוחים בשני היבטים מרכזיים: הראשון הוא שמירה, ניהול ותחזוקה שלהם, כולל מקורות תקציביים, והשני הוא הגנה סטטוטורית עליהם, עם דגש על השטחים החקלאיים (שכיום אינם מוגנים).
"לשטחים פתוחים יש ערך כמוצר ציבורי", מסבירה כרמל. "ההכרה בתועלות הטמונות בהם עומדת בבסיס הצורך בתכנונם ובניהולם המושכל. השטחים הפתוחים מספקים את בסיס קיומו של האדם: האוויר שאנו נושמים, המים שאנו שותים והמזון שאנו אוכלים. כך שיש כאן משמעויות בתחומי הקיימות לצד משמעויות הנוף, החזות, החברה, התרבות, האקולוגיה, הסביבה, התיירות, הפנאי והנופש. אך בעוד רצפי השטחים הטבעיים המשמעותיים הנמצאים בצפון הארץ ובדרומה מוגנים מפיתוח, שטחים פתוחים נרחבים סביב ריכוזי האוכלוסייה במרכז הארץ הם לרוב חסרי הגנה. כפי שמערכת התכנון הארצית השכילה במהלך העשורים האחרונים להגן על השטחים הפתוחים בצפון ובדרום במסגרת תוכניות מתאר ארציות ומחוזיות, כך עליה לנהוג גם עם השטחים הפתוחים שבמרכז. לצערנו, כיום הלכה למעשה אין הגנה סטטוטורית על השטחים הללו בכל התוכניות הקיימות והם נחשבים לעתודות קרקע לפיתוח על ידי המשרדים היזמיים: רשות מקרקעי ישראל, משרד הבינוי והשיכון ומנהל התכנון. יתרה מכך, מאז כינונו של חוק הותמ"ל (ועדה למתחמים מועדפים לדיור) אנו רואים הפקעה של שטחים חקלאיים בהיקפים שלא הכרנו בהיסטוריה של המדינה. אנחנו במרכז השלטון האזורי דורשים לשלב את השטחים החקלאים כחלק ממארג השטחים הפתוחים המוגנים ברמה זו או אחרת".
תוכלי להרחיב בנושא הותמ"ל?
"לותמ"ל (הוועדה הארצית לתכנון ובנייה) השפעה משמעותית. הוועדה מאשרת בהליך מזורז תוכניות פיתוח בהיקפים גדולים על שטחים פתוחים ובעיקר על קרקעות חקלאיות. בעקבות הארכת חוק הותמ"ל ועל סמך מתחמי הותמ"ל הקודמים הצפי הוא העברות שטחי שיפוט בהיקפים של כ-100,000 דונם. לפי מתחמי הדיור והתעסוקה בתוכנית האסטרטגית 2040 של מנהל התכנון אנו צפויים להפקעה של לפחות 400,000 דונם שטחי חקלאיים למטרות פיתוח (לא כולל שטחים לתשתיות ארציות). מדובר בהיקף של כ- 10% החקלאות של מדינת ישראל תוך עשרים שנה כשהפגיעה המירבית תתרחש במחוזות הביקוש – מרכז, חיפה וירושלים. ברור לכל שיש לאפשר לערים להתפתח אך חובה לעשות זאת ביחד עם מתן האפשרות למועצות האזוריות להתקיים ולנהל את המרחב הכפרי ותושביו, כולל השטחים החקלאים והפתוחים. אלו הם שטחים ההכרחיים להמשך קיומה של מדינת ישראל ואוכלוסייתה".
מה אתם מצפים שישתנה בעבודת הוועדות?
"יש לתקן את הקווים שמנחים את עבודת הוועדות הגיאוגרפיות בהתאם לקריטריונים שהועלו על-ידי מש"א ובראשם: כיבוד הסכמים, שלביות ביישום הפיתוח ובחלוקת הכנסות, מידתיות בהיקף ההפקעות של הקרקע החקלאית, אי פתיחת הסכם קודם בחלוף עשור וטרם מימוש התוכניות ואי פתיחת ועדה לחלוקת הכנסות מרשות המקבלת/זכאית למענק איזון, או הפיכת רשות איתנה לרשות נזקקת. כמו כן יש לעצור את ה'בולמוס' התכנוני של הותמ"ל ולמקד את עבודתה בקידום תוכניות לאוכלוסיות להן יש מצוקת דיור – החברה הערבית והחרדית. הבלמים הללו יאפשרו להתבונן ולהגדיר מחדש את תפקידו המיוחד של המרחב הכפרי בארץ ובחברה הישראלית, לפתח ולשמור עליו, הרי קרקע חליפית לא נוכל לייצר יש מאין".
בשיתוף מרכז השלטון האזורי
