המכון הישראלי לדמוקרטיה ערך לאחרונה מפגש בו נטלתי חלק, בנושא תהליכים ואתגרים בהיערכות שוק ההון למגמות בתחומי הסביבה, האקלים והאסדרה המתפתחת בתחום. עצם החיבור בין רגולטורים פיננסיים והמשרד להגנת הסביבה עורר בי פליאה. מה הקשר בין רגולציה פיננסית ואקלים?
בעצם קיומו של המפגש, המשרד להגנת הסביבה מנסה לייצר לעצמו ערוץ עוקף לחוק עקרונות האסדרה. אם המשרד להגנת הסביבה חושב שצריך לקבוע רגולציה סביבתית, זו כמובן זכותו. אבל - וזה אבל גדול - על-פי החוק ועל-פי החלטת ממשלה מפורטת וברורה, החלת הרגולציה צריכה לעבור תהליך RIA (בדיקת עלות-תועלת), שבה תוגדר תכלית ברורה לרגולציה, יתבצע בירור הצורך בהתערבות רגולטורית לשם השגת תכלית זו ויוערכו התועלות הצפויות מהחלת הרגולציה.
לאחר השלמת תהליך ה-RIA המשרד צריך לשכנע את הממשלה שהחוק החדש נחוץ ולאחר מכן להעביר חקיקה בכנסת. תהליך שבשנים האחרונות, המאופיינות בחוסר יציבות שלטוני, הוא תהליך שלא קל להשלימו.
זה לא תפקיד הרגולטורים הפיננסיים
בנוסף לכך שהליך החקיקה קשה ליישום, הרי שהמשרד להגנת הסביבה ייאלץ, אם יצליח להעביר את החוק, לבצע את האכיפה שלו באמצעות כוח אדם ותקנים שהמשרד להגנת הסביבה יודע שאינם ברשותו, לא עכשיו וגם לא לאחר שיעבור החוק, כך שלא יהיה אף אחד שבאמת יוכל לאכוף אותו.
אז מה עושים? מחפשים מסביב מי יכול לעזור. ואכן במשרד להגנת הסביבה מצאו פתרון - הרגולטורים הפיננסיים. אלה כפופים לחובות RIA גמישות יותר, וחלקם לא צריכים את הממשלה או את הכנסת על מנת לשנות סדרי עולם לחברות הציבוריות. בהינף יד מפיצים חוזרים והופ... יש רגולציה חדשה עם עלויות ודרישות מהמגזר העסקי. בדרך זו נפתרת גם בעיית יכולת האכיפה. למה שהמשרד להגנת הסביבה ישלח פקחים או יטיל סנקציות בנושאים הנוגעים לו, אם לרגולטורים הפיננסיים יש יכולת ואמצעים להטיל פיקוח, קנסות והגבלות על החברות הציבוריות, תוך שימוש ביכולת הנוכחית שלהם?!
ואני טוען - תפקיד הרגולטורים הפיננסים הוא לדאוג לתקינות הפעילות הפיננסית של החברות ולהגן על משקיעים וחוסכים. מה לרגולטור פיננסי ולהגנת הסביבה?
הרגולטורים הפיננסיים לא הוקמו על מנת לשמור על הגנת הסביבה, זה לא תפקידם.
לאפשר לחברות לנהל את הסיכונים באופן עצמאי
כדי לגשר על הסתירה משתמשים הרגולטורים הפיננסיים באמירה: "אנחנו לא עוסקים בהגנת הסביבה, אלא בניהול סיכונים". עם כל הכבוד לניהול הסיכונים, יש היום סיכונים פיננסיים לא פחות חשובים, שצריך להתייחס אליהם בכובד ראש שווה ערך (לפחות) כגון סיכוני ריבית, אינפלציה, מיתון וכדומה.
בנוסף, לחברה ציבורית יש וועדות אשראי, וועדות השקעה ו-ועדות ניהול סיכונים; במסגרתן מתקיים הליך קבלת החלטות מורכב שלוקח בחשבון גם סיכונים לא-פיננסיים, כגון הגנה על הסביבה וסיכוני אקלים. יש לאפשר לגופים הפיננסיים בישראל ולחברות לנהל את הסיכונים באופן עצמאי, הם יודעים לעשות זאת טוב מהרגולטורים.
אם בכל זאת כל כך חשוב לרגולטורים הפיננסים לקדם אחריות חברתית במקביל להגנה על המשקיעים והחוסכים, חובה עליהם לתת גילוי נאות על כך שהשקעה הנעשית על-פי אג'נדה סביבתית וחברתית עלולה לפגוע, כמו כל אג'נדה אחרת שאינה מקסום תשואה כשלעצמה, במשקיעים עצמם. אין ארוחות חינם...
הכותב הינו מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות
בשיתוף איגוד החברות הציבוריות
