טאכיקרדיה חדרית היא הפרעת קצב אשר גורמת לקצב לב מהיר ביותר. היא יכולה להתדרדר לפרפור חדרים, מצב בו חדרי הלב פועלים במהירות אדירה (כ-400 פעימות לדקה במקום 60-100 פעימות בקצב לב תקין) עד כי אינם מצליחים להתכווץ באופן תקין ולדחוף את הדם החוצה בצורה תקינה. הפרעת קצב זו היא הגורם העיקרי למוות פתאומי מסיבה לבבית (עד כ 80% מהמקרים).
פרופ' אלון ברששת, מנהל שירות הפרעות קצב במערך הקרדיולוגי בית החולים בילינסון, ואוניברסיטת תל אביב, מסביר על ההפרעה: " טאכיקרדיה חדרית היא הפרעת קצב המתבטאת בדופק מהיר שמקורו בחדרי הלב. היא נוצרת כתוצאה ממוקד או מעגל חשמלי באחד מהחדרים, השולח גירויים חשמליים בקצב מהיר. בחולים בהם יש נזק מבני ללב (למשל לאחר אוטם שריר הלב), הפרעת קצב זו יכולה לגרום לפרפור חדרים, דום לב ומוות פתאומי."
מהם הטיפולים הסטנדרטים לטיפול בבעיה?
"בשנות ה 70 של המאה הקודמת, הומצא מכשיר דפיברילטור מושתל תוך ורידי במטרה לזהות ולטפל בהפרעות קצב מסכנות חיים אלו. המכשיר מבוסס על שילוב של שתי פעולות: חישה (זיהוי הפרעות קצב), והפסקת הפרעות קצב אלו ע"י קיצוב מהיר או מתן שוק חשמלי. הדפיברילטור מחזיר למעשה את קצב הלב לפעולה תקינה ע"י מתן שוק חשמלי ללב, באמצעות אלקטרודות המושתלות בסמיכות ללב. הדפיברילטור המושתל התוך הורידי הציל אלפי חולים בעולם ממוות פתאומי, אך ישנם מצבים בהם לא ניתן להשתיל דפיברילטור תוך ורידי או שקיים סיכון גבוה בהשתלה".
מהם המקרים הללו?
"אצל חולים ללא גישה לורידים הגדולים בחזה, חולים עם מומי לב או מומים בכלי הדם הגדולים, במצבים בהם יש סיכון גבוה בהשתלת דפיברילטור תוך ורידי כמו מטופלי המודיאליזה, אצל ילדים, בחולים עם מערכת חיסונים מוחלשת, וכן חולים אשר סבלו מזיהומים קודמים או לאחר עדות של כישלון של אלקטרודות ישנות".
האם יש טכנולוגיות מתקדמות המסייעות במקרים אלו?
"במקרים אלו ניתן להשתמש במכשיר דפיברילטור מושתל תת עורי.
דפיברילטור מושתל תת עורי
מכשיר זה נועד להחליף את הדפיברילטור המושתל התוך ורידי בחולים שאינם יכולים לעבור השתלת דפיברילטור תוך ורידי. זהו מכשיר המושתל כולו תחת העור באזור שמתחת בית השחי כאשר האלקטרודה מושתלת מתחת לעור בחלק הקדמי של החזה. ובניגוד לדפיברילטור הרגיל, אין צורך בהחדרת אלקטרודה לתוך הוריד והלב. הדפיברילטור המושתל התת עורי מנטר הפרעות קצב ומבצע היפוך חשמלי בעת הצורך. הוא מיועד לחולים עם סיכון גבוה להפרעות קצב חדריות.
ישנם יתרונות נוספים לדפיברילטור המושתל התת עורי בהשוואה לדפיברילטור המושתל התוך ורידי הכוללים: שכיחות נמוכה של סיבוכי השתלה, סיכון לזיהום מערכתי נמוך יותר בהשוואה להשתלת דפיברילטור רגיל, אין צורך בשימוש בקרינת רנטגן בעת ההשתלה, יש יתרון קוסמטי בעיקר עבור נשים עקב מיקום השתל ובנוסף, ניתן להוציאו בקלות יחסית.
חשוב לציין כי חולים הזקוקים לטיפול בהפרעות קצב איטיות ע"י קיצוב הלב, אינם מתאימים להשתלת דפיברילטור תת עורי".
דפיברילטור חיצוני נלבש
"טכנולוגיה מתקדמת נוספת היא דפיברילטור חיצוני נלבש. מדובר באפודה הנלבשת על בית החזה ומכילה אלקטרודות חישה לזיהוי הפרעות קצב (כמו במכשיר א.ק.ג), אלקטרודות למתן שוק חשמלי, וכן יחידת דפיברילטור לאספקת הזרם לשוק החשמלי. הדפיברילטור הנלבש מיועד לתקופה זמנית קצובה עבור מטופלים עם סיכון גבוה להפרעות קצב מסכנות חיים, שאינם יכולים באופן זמני לעבור השתלה של דפיברילטור, לדוגמה: חולים עם זיהום פעיל הזקוק לגמר טיפול, חולים עם הפרעת קרישה קשה. כמו כן, הדפיברילטור הנלבש מיועד למטופלים הנמצאים במהלך בירור של הפרעות קצב מסכנות חיים אך האבחנה לא ידועה וצפויה להתברר תוך מספר חודשים.
במחקר שערכנו בישראל, בו בדקנו את היעילות והבטיחות של הדפיברילטור החיצוני הנלבש בחולי אי ספיקת לב (מחקר ה SWIFT ), מצאנו בטיחות ויעילות גבוהים. מכשיר הדפיברילטור החיצוני הנלבש טיפל ע"י שוק חשמלי לפי הצורך, ועזר לקבל החלטה לגבי השתלת דפיברילטור קבוע במטופלים אלו.
חשוב לציין כי שני המכשירים: דפיברילטור המושתל תת עורי ודפיברילטור חיצוני נלבש, יכולים להינתן במסגרת שירותי סל הבריאות **בהתאם לקריטריונים מקובלים**".
*האמור במאמר אינו מובא כתחליף לקבלת יעוץ רפואי והוא מהווה מידע כללי בלבד, אשר אינו מהווה ייעוץ רפואי מחייב ואף לא חוות דעת רפואית ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא
