כמו בסיפורי האגדות, גם הסיפור הזה מתחיל בצירוף המילים: "היה היה", אבל בניגוד לאגדות, הסיפור הזה הפך כולו למציאות חקלאית מרשימה אשר נמשכת כבר למעלה מ-80 שנה, על שפת ים כנרת.
המציאות הזו החלה עם 17 לירות בכיס והרבה אמונה בדרך למסע שלא נגמר. בן ציון ישראלי ועמרם רבר, שני חולמים, חברי קבוצת כנרת, חמושים ברוחו המפעמת של שמואל סטולר, הוזה תמרים ידוע, יצאו למבצע מסוכן וסודי – המבצע להשבת התמר. הם פילסו את דרכם בין ביירות, דמשק ואירן, בין נהרות הפרת והחידקל אל תוך עירק. עברו סכנות ודרכים עקלקלות עד שהגיעו אל החוטרים הנכספים, אותם הבריחו בדרך לא דרך על גבי גמלים ומשאיות, כדי להשיבם מגלות בבל אל ארץ התנ"ך.
החוטרים נטעו בגנה של רחל המשוררת והחלו לצמוח, פשטו לגדות הכנרת ואל מרחבי ערבות הירדן, והפריחו את השממה עד לסדום – התמר שב הביתה.
חלפו מאז 8 עשורים ובחצר כנרת– מפעל אליו מגיעים מידי שנה 800 טון תמרים, ומיוצרים בו מידי שנה 2000 טון של מוצרים המבוססים על פרי התמר וביניהם: סילאן, ממרחי וחטיפי תמרים ועוד.
""חצר כנרת" הוא מפעל תמרים ובית אריזה, המקבל אליו את התמרים הגדלים על שטחי קבוצת כנרת. המפעל מעסיק 30-70 עובדים, כולם ישראלים, חלקם בני מעוטים מטורען והגליל, חלקם עובדים עם מוגבלויות וחלקם גמלאי קבוצת כנרת. כולם עובדים במפעל, ממיינים, אורזים תמרים ומייצרים את מוצרי התמר הנלווים", מספרת אתי קולט, מנכ"לית התאגיד וחברת קבוצת כנרת.
מדובר במפעל בעל טעם ייחודי תרתי משמע, הנמצא בפריפריה. מהם היתרונות שלכם?
"אין כנרת באף מקום אחר בעולם, ולכן גם אין תמרים כמו שלנו, בכל העולם. אנחנו מותג חזק, איכותי, ממותג וישראלי. מייצאים כ-15% מהמוצרים שלנו לחו"ל, בעיקר לדרום אפריקה. 50% מהתמרים שלנו, כ-400 טון, מיוצאים אף הם לחו"ל ומשגררים את ישראל בעולם".
מצב החקלאות הישראלית לא קל, כיצד אתם חווים את המצב כיום?
"ההתמודדות הכלכלית קשה, בעיקר בשל היבוא של מוצרי התמר ממדינות אחרות במזרח התיכון, ביניהן תורכיה, דובאי והאמירויות. המוצרים המיובאים זולים יותר, אינם מחויבים לתקנים ולכשרות, ולכן על המדף הם זולים הרבה יותר. אם היינו מעתיקים את המפעל לבקעה ומעסיקים עובדים פלשתינאים שמרווחים 100 ש"ח ליום ולא 450 ש"ח, גם המוצרים שלנו היו זולים יותר. אבל זה לא המצב. יותר מכך, חצר כנרת תורם לחקלאים בישראל, אנחנו רוכשים ממגדלי התמרים בארץ כ-900 טון של פחת מיון. מדובר בתמרים שאינם מתאימים לאריזה, מהם אנחנו מייצרים סילאן ומוצרי תמר אחרים. אם לא היינו רוכשים את הפחת מגדיד התמרים, מצבם של מגדלי התמרים בארץ היה בכי רע".
והמצב בשגרת קורונה?
"מקפידים על ההנחיות אבל יש הרבה מאד עבודה. לשמחתנו הביקושים לתמר בארץ ובעולם עולים".
מכאן את מוזמנת להעביר מסר לאלון שוסטר, שר החקלאות. מה תאמרי לו?
"אבקש ממנו להפסיק לייבא חקלאות מבחוץ. הקורונה לימדה אותנו עד כמה החקלאות הישראלית חשובה, כדי שלא נהיה תלויים באף אחד בעולם הזה. ישראל חייבת לייצר לעצמה, לגדל את הירקות והפירות שתושביה צורכים, אין טעם ואין סיבה לייבא ממדינות אחרות".
להיכן תובילי את התאגיד בעוד עשור?
"אנחנו מכוונים למפעל שמייצר ומשלב גם מוצרים אחרים מתחום הסופרפוד והביוכימיה. המפעל ממומן בתכניות המדען הראשי, לטובת מספר פרויקטים שייקחו את התעשיה הישראלית בתחום מיהתמר למחוזות אחרים, ועדיין כאן בכנרת".
מה תוכלי לספר על התמר והחך הישראלי?
אנחנו מגדלים 8 מתוך 9 זני תמרים הגדלים בארץ. הצרכן הישראלי לצערי מכיר רק את התמר מג'הול, כי הוא זכה ליחסי ציבור טובים, והוא נותן את הפדיון הגבוה ביותר. מתוך 800 טון תמר שכנרת מגדלת, 170 טון הם תמר מג'הול. זה התמר שמתארח בבתים הישראלים, בחגים, בשבתות וגם בימי חול. נשמח מאד אם החך הישראלי יאמץ גם את זני התמר האחרים. בכל מקרה, בקרוב, אנו עתידים להשיק חטיף תמר מעושר בחלבון וללא תוספת סוכר, מוצר חדש שבוודאי ירגש את החך הישראלי".
