התנדבות תוצרת הארץ: הצעירים שעושים שינוי

איך מחדשים עיר שמאבדת את צעיריה? מתחילים עם להקים בה את מה שבמקומות אחרים נחשב למובן מאליו. תכנית המלגות של מפעל הפיס, שהתרחבה השנה משמעותית, נותנת לסטודנטים את כל המשאבים לשנות ואת כל הסיבות להישאר. בטבריה כבר רואים את התוצאות בשטח

גיא רונן, תוכן מקודם
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חברי קהילת תוצרת הארץ בטבריה
חברי קהילת תוצרת הארץ בטבריהצילום: צביקה מזרחי
גיא רונן, תוכן מקודם
תוכן שיווקי

חנה כהן, בת 24 מטבריה, מתנדבת מאז שהיא זוכרת את עצמה. היא רק לא העלתה בדעתה שתוכל להתמיד במסורת גם בתקופה העמוסה בחייה. תכנית המלגות של מפעל הפיס, שמעניקה אלפי שקלים בשנה בתמורה לפעילות למען הקהילה, שינתה את תקופת הלימודים שלה מקצה לקצה. על הדרך, היא יצקה בה תוכן ומשמעות, ואפשרה לה לקחת חלק בשינוי משמעותי בעיר שבה נולדה, גדלה ובחרה להישאר כאזרחית בוגרת.

חנה היא סטודנטית למשפטים במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, מה שמחייב אותה להגיע למרכז הארץ לפחות שלוש פעמים בשבוע. הנסיעות הממושכות ולחץ הלימודים, כך חשבה, לא ישאירו זמן לפעילות נוספת. בכל זאת חיפשה מלגה, ואולי גם קצת עניין מעבר לתואר. כך הגיעה אל צביקה מזרחי מתוכנית "תוצרת הארץ", הפועלת בשיתוף מפעל הפיס, התאחדות הסטודנטים, ות"ת והרשויות המקומיות. צביקה הסביר לה כיצד תוכל למלא את מבוקשה ולא להסתפק במרדף אחר הציונים.

הסיפור של טבריה, כמו של יישובים רבים בפריפריה הישראלית, הוא מורכב. צביקה מספר שהגירה שלילית של צעירים הופכת אותה לעיר של ילדים ומבוגרים. "שכבת הצעירים היא מה שמניע גלגלי עיר. בלעדיה, נוצר ואקום שמתבטא בכל תחומי החיים. לכן הבנו שהדבר הראשון זה להביא לכאן את מה שבמקומות אחרים נחשב למובן מאליו".

מניכור ליזמות

צביקה מתאר שורה ארוכה של מיזמים חברתיים - ממועדוניות נוער שמהוות אלטרנטיבה לרחוב, דרך פורום צעירים פעיל ואקטיביסטי המאגד את כלל התנועות בעיר, ועד לקבוצת הנשים של שכונת קריית משה. זו האחרונה, שהחלה כקבוצת תמיכה לחד-הוריות, הפכה לקטר של פעילות קהילתית ויזמית ענפה. "אנחנו מדברים על שכונה שהיו זורקים בה אשפה מהחלונות, מצב של חוסר אכפתיות מוחלט וניכור בין התושבים. קבוצת הנשים, שיזמו שתי פעילות בקהילה שלנו, שינתה את זה לגמרי".

חנה כהן, בת 24 מטבריה, מתנדבת מאז שהיא זוכרת את עצמהצילום: רועי עמר

הוא מספר על אם חד-הורית ל-8 שהייתה מכורה לסמים. החברות לקבוצה גילו אצלה כישרון נדיר עם חוט ומחט, וסייעו לה לפתח עסק של ייצור בובות. "זה שינוי אמתי, במקום הכי נמוך שיש, וזה מוכיח שהכול אפשרי", אומר צביקה. הוא מזכיר גם פאב חברתי ראשון שהוקם בעיר, מחשבות על גן דמוקרטי או אנתרופוסופי ועוד שינויים. "יש המון גאווה בלהגיד שאתה טבריאני, אנחנו אוהבים את המקום הזה ורוצים להישאר בו. צריך רק למצוא את הדרך ולמלא פה את מה שכל כך חסר".

בטבריה פועלות שתי קהילות סטודנטיאליות וקהילה אחת בוגרת, כ-60 מתנדבים בסך הכול, במסגרת "תוצרת הארץ". המיזם הזה, שבו לוקחים חלק כ-850 סטודנטים ב-50 קהילות על פני 13 יישובים, חותר לשנות את פני החברה באמצעות כוחות איכותיים, רעננים וחדורי מוטיבציה, שרבים מהם בוחרים להוסיף ולפעול גם לאחר התואר ובמנותק ממלגת הלימודים. כך שהשינוי אינו קוסמטי, אלא לטווח ארוך.

התוכנית מתאפשרת הודות לחזון המלגות של מפעל הפיס, שבשנה שעברה הועברו במסגרתו 1.7 מיליון שעות התנדבות. השנה, בעידוד יו"ר מפעל הפיס אביגדור יצחקי, גדל מספר המלגות והגיע לכ-30 אלף מתוכן כ-25 אלף הן בשיתוף פעולה עם כ-217 רשויות מקומיות.

"המלגות הן win win win", אומר ארז גרניט, מנהל תחום מלגות ומענקים במפעל הפיס. "מצד אחד המדינה מרוויחה אזרח עם השכלה גבוהה, הסטודנט מקבל תמיכה ועידוד לסיום התואר והרשות המקומית מקבלת החזרה לקהילה באמצעות שעות ההתנדבות אותן מבצע הסטודנט. עשרות אלפי סטודנטים המבצעים מיליוני שעות התנדבות ברשויות המקומיות הם כוח מחולל שינוי חברתי בכל רשות בה הם פועלים. מהצד השני, נחשפים הסטודנטים המלגאים לרבדים בחברה הישראלית שאלמלא פעילות זו, יתכן ולא היו נחשפים אליה".

התרומה לקהילה משולבת בעשרות תחומים, בהם נוער בסיכון, חונכות אישית, סיוע לנזקקים, אוכלוסיות מבוגרות, הכנה לצה"ל, סיוע לעולים, ילדים בעלי צרכים מיוחדים, עידוד להשכלה גבוהה, עידוד לתעסוקה, נוער בסכנת נשירה ועוד.

כשיש "למה", קל למצוא "איך"

הפעילות במסגרת "תוצרת הארץ" היא כפולה: אישית וקבוצתית. במסגרת האישית, חנה החלה לפעול במעון המאכלס בני נוער וצעירים עם צרכים מיוחדים. יש בהם בני משפחות הרוסות, נפגעי סמים ועבירות אחרות, ואף כאלה שהוצאו מבתיהם בצו בית משפט. השגרה במעון היא מונוטונית; חנה מנסה לשבור אותה.

"אני עובדת בעיקר עם בעלי מוגבלויות נפשיות", היא מספרת. "אנחנו עושים איתם משחקי אסוציאציה, עובדים על כישורי חיים, מעבירים להם הרצאות על צמחים, פיתוחים מדעיים וכל נושא שבעולם. עשינו תחרויות מוזיקה, ריקודים ומה לא". גם אם לא כולם מתחברים, ויש כאלה שבוחרים שלא להשתתף, חנה מספרת שהפידבק הוא אדיר: "הם ממש מחכים לזה. יום כזה ממלא אותם באושר, והאמת שגם אותי". כמי שמכירה את הנושא מקרוב, עם בן משפחה בעל צרכים מיוחדים, חנה משוכנעת שהשינוי הוא אמיתי ויומיומי.

ההיבט השני בתוכנית הוא הפעילות הקבוצתית. כך, נוסף על היום במעון, חנה מתייצבת למפגש שבועי עם חבריה מ"כוח צביקה" כדי להחליף רשמים, לשתף, לייעץ ולתכנן כיצד לשפר יחד את החיים בעיר. בפורים העבירו יחד הפנינג בקריית משה. "הבאנו מתנפחים, יזמנו תחרויות נושאות פרסים, נתנו לילדים ולנוער חוויה שספק אם טעמו קודם לכן".

"במישור האישי", מסכמת חנה, "הפרויקט הזה תרם לי בלי סוף. מבחינתי, זו לא עוד מלגת לימודים, אלא זכות שניתנה לי ללמוד יחד עם עשייה ותרומה משמעותית, והכל בעיר שבה גדלתי". מבחינתה, סיום הלימודים - והמלגה - לא יהיה סוף פסוק לפעילות. כששואלים אותה איך היא מצליחה להספיק את הכול, היא מודה שזה אינטנסיבי, אבל לא הייתה מוותרת בשום אופן: "מגיל אפס חינכו אותי שכשאתה נותן משהו למישהו, אתה מקבל פי 3 בחזרה. וכשאתה יודע את ה'למה', אתה יכול למצוא כל 'איך' אפשרי".

לפרויקטים נוספים לטובת החברה הישראלית > הכנסו

מרכז המעשים הטובים של מפעל הפיס > בחזרה למדור