הרגע שהכי נחרט בזיכרון של א', תושבת ערד, הוא דווקא השקט שאחרי. אחרי האזעקה, אחרי הריצה למקלט עם בעלה והילדים, אחרי הדקות הארוכות שבהן החזיקה אותם קרוב אליה וניסתה להשמע בטוחה.
עבור א' הרגע שבו הבית שלה ספג פגיעה ישירה לא היה רק הרס פיזי של קירות ובטון. זה היה הרגע שבו תחושת המוגנות הבסיסית ביותר – זו שכל אדם זכאי לה – קרסה אל תוך ענן של אבק ושברי זכוכית.
בבוקר שאחרי, בתוך ההמולה במלון המפונים, הגיעה ד'. היא לא הביאה איתה הבטחות גדולות או מילים מפוצצות. היא הביאה כוס מים, מבט יציב וטכניקה פשוטה של נשימות, עיגון לגוף ובעיקר מקום לגיטימי לפחד ולעצב.
באותם רגעים ד' לא הייתה רק מטפלת; היא הייתה הנציגה של רשת ביטחון אדירה שפועלת כבר שני עשורים כדי לוודא שאף ישראלי לא יישאר לבדו בשבר שלו.
"משהו בדרך שבה היא הייתה שם גרם לי להרגיש שמותר לי להישבר קצת", מספרת א'. והשבירה הזו, באופן פרדוקסלי, היא שהחלה את הריפוי.
הסיפור הזה הוא רק טיפה בים המצוקה שאיתה מתמודדת החברה הישראלית בשנים האחרונות. מאחורי הקלעים של ההתמודדות הלאומית הזו פועלת כבר יותר משני עשורים הקואליציה הישראלית לטראומה. ארגון תשתית שמאגד את מיטב עמותות והגופים המקצועיים בישראל בתחום בריאות הנפש והטיפול בטראומה על רקע ביטחוני. ביחד הם מעניקים סיוע לאוכלוסיות יעד מגוונות (עולים חדשים, יוצאי אתיופיה והחברה הערבית והבדואית). הם עוסקים בטיפול הישיר, בהכשרת צוותים ובעבודה רוחבית מול קהילות ורשויות, מוכנות והיערכות לחירום.
המנהיגות שצמחה בשטח
מי שעומדת בראש הקואליציה מאז הקמתה היא טליה לבנון, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית מאוניברסיטת בר אילן ותואר ראשון בפסיכותרפיה אינטגרטיבית מהאוניברסיטה העברית, המובילה את יוזמות הארגון באמצעות בניית שותפויות בארץ ובחו"ל. במלחמת יום כיפור היא הייתה קצינת נפגעים בצבא ומאז היא עוסקת בנושאי משבר, אבל וטראומה. עבדה במוסד לביטוח לאומי באגף הטיפול והשיקום לאלמנות ואלמנים, במקביל לניהול פרקטיקה פרטית בתחום האובדן ועבודתה כמדריכת עובדים סוציאליים. והובילה הכשרת אנשי מקצוע בתחום.
חוסן הוא לא חסינות, אלא בחירה
7 באוקטובר והמלחמות שבאו בעקבותיו, כולל "עם כלביא" ו"שאגת הארי", טרפו את הקלפים. "המילים שלנו קיבלו משמעות חדשה. אנחנו לא רק ב'פוסט־טראומה', אנחנו לגמרי בתוך. אם בעבר דיברנו על לפני, תוך כדי ואחרי משבר, היום המציאות השתנתה. אנחנו עדיין בתוך האירוע. גם אם נראה שבאזור מסוים יש שקט, זה לא הסתיים. לפעמים רק כשהאיום המיידי יורד מתחיל גל של האנשים שמזהים שהם צריכים עזרה. המונח 'פוסט־טראומה' משקף את המצב רק חלקית, כי אנחנו עדין לא בפוסט, אנחנו לגמרי בתוך. אנחנו חיים ברמת עוררות מאוד גבוהה, קופצים מכל אזעקה בחדשות, גם אם היא רחוקה מאיתנו", מספרת לבנון.
היהלום שבכתר העשייה של הקואליציה – 15 מרכזי חוסן שאותם היא מפעילה בהובלת משרד הבריאות ועדה בין־משרדית – הם המקום שבו הופכים את הפגיעות לכוח. מרכזי החוסן פועלים כדי לחזק את היכולת האישית והקהילתית להתמודד עם מצבים אלה, באופן המאפשר המשך חיים משפחתיים וקהילתיים תקינים גם בעתות משבר. פעילות מרכזי החוסן נשענת על שלושה עמודי תווך מרכזיים: טיפול קליני, חוסן קהילתי ומוכנות לחירום. אלו מבטיחים מענה מיטבי לאוכלוסייה, רצף טיפולי ותפקודי, וחיזוק החוסן האישי, הקהילתי והארגוני לאורך כל שלבי ההתמודדות – מהיערכות ועד השיקום. המענה ניתן על ידי מטפלים מקצועיים מומחים בטראומה, והם מהווים עוגן משמעותי והכרחי עבור נפגעי איבה.
"העובדה שהמנגנון הזה נבנה והיה קיים בשטח עשתה הבדל עצום ב־7 באוקטובר", אומרת לבנון. "ממש ביום הראשון למלחמה כבר התקיים שיח עם משרד הבריאות והביטוח הלאומי להפעלת מרכז חוסן ארצי, כך שכל אדם בישראל שנפגע על רקע ביטחוני יכול לקבל היום טיפול, גם אם אין מרכז חוסן בעיר מגוריו".
מרכז חוסן ארצי נותן כיום מענה לכ־220 רשויות שבהן אין מרכזי חוסן, בשותפות עם 20 ארגוני מטפלים. הוא מתכלל את המענה הטיפולי הנפשי גם עבור שורדי המסיבות מהדרום ופועל בחירום באמצעות צוותי מטפלי חוסן שמגיעים לאתרי פינוי (מלונות ורשויות) לתת מענה רגשי מידיי לנפגעי חרדה.
מרכזי חוסן בדרום ובעוטף – אירועי 7 באוקטובר הדגישו את חשיבות המנגנון הקיים ומיקוד העשייה בליווי מתמשך של אבל מורכב, טראומה מתמשכת ושבר אישי וקהילתי. תוך פיתוח מענים טיפוליים מגוונים ויצירתיים גם במצבים שבהם המילים לא מספיקות. מתוך מציאות של "טראומה משותפת" שבה המטפלים והקהילה ניצבים יחד בתוך אותו אתגר.
מרכז חוסן לחברה הבדואית – במהלך השנים נבנה "מיגון נפשי". המרכז הצליח לשנות מציאות באמצעות מודל חוסן מותאם תרבות. המשלב טיפול, קהילה ורשות.
מרכזי החוסן ביהודה ושומרון – מנהלים את אתגרי הביטחון המקומיים, נותנים מענה למשפחות מילואים עם שיעור גיוס גבוה בקרב בני המשפחה. מפעילים סדנאות מגוונות וירידי חוסן במטרה לייצר רשת חזקה של ערבות קהילתית ושפת חוסן הנותנים כלים להתמודדות בחירום ובשגרה, ופועלים לחיזוק המערך הרשותי.
בנוסף הקואליציה מפעילה גם מרכזי החוסן ב־22 מוסדות אקדמיה, אשר נותנים מענה לסטודנטים, סגל ומינהלה. כך נוצר שינוי באווירה בקמפוסים, המאפשרת לכל אחת ואחד לפתח יכולות חוסן והתמודדות שישמשו לאורך שנת הלימודים וגם בהמשך הדרך המקצועית והאישית. המוסד האקדמי הופך לעוגן של חוסן עבור כלל הבאים בשעריו.
כיצד מודדים כיום הצלחה בטיפול הנפשי?
"פעם הצלחה נמדדה בכך שמטופל חזר לתפקד – הלך לעבודה, לבית הספר, ולא חזר לטיפול. היום, בתוך מציאות מתמשכת של חרדה ואי ודאות, ההצלחה נמדדת הרבה פעמים בהרגעת הסימפטומים. אדם שמקבל עזרה מיידית, הסיכוי שלו לפתח פוסט־טראומה חריפה יורד, תקופת המתנה לטיפול יכולה להיות הרסנית, ולכן ההנגשה המיידית היא המפתח".
במבט לעתיד האתגרים שניצבים בפני הקואליציה אדירים. לצד הצורך המיידי בשמירה על כוחות הצוותים המטפלים שחווים את המציאות בעצמם, ישנו מחסור לאומי משמעותי במטפלי טראומה, מומחים לילדים, ובמטפלים דוברי ערבית. בנוסף, לדברי לבנון, משימת שיקום הקהילות שפונו וחזרו, או אלו שעדיין עקורות, היא משימה שתימשך שנים. "אנחנו עוברים תקופה ארוכה ומאתגרת מאוד", אומרת לבנון. "אנחנו מגייסים את כל הכוחות שלנו כדי להתמודד, ואין לנו ברירה אלא ללכת קדימה".
העתיד נכתב בנשימות קטנות
יום העצמאות ה־78 הזכיר לנו שהריבונות שלנו אינה נמדדת רק בגבולות גיאוגרפיים, אלא ביכולת שלנו לשקם את הנפש. הקואליציה הישראלית לטראומה היא ההוכחה שגם כשהעורף הופך לחזית, הרוח הישראלית אינה נשברת. "הצלחה נמדדת לפעמים רק בהרגעת הסימפטומים, ביכולת של אדם לנשום שוב", מסכמת לבנון. וזהו הסיפור של ישראל בשנתיים האחרונות: עם שלומד לנשום מחדש. עם שבונה את עצמו מהשברים, שמוצא תקווה גם כשקשה להחזיק אותה, ויודע שהכוח האמיתי שלו נמצא ביכולת להישען זה על זה. אנחנו מגייסים את כל הכוחות, צועדים קדימה בביטחון, ויודעים שיש מי ששומר עלינו – לא רק עם נשק ביד, אלא עם לב פתוח ומרחב בטוח לריפוי".
לסיוע ותמיכה נפשית, ניתן לפנות למרכז החוסן הארצי בטלפון: 5486*
בשיתוף הקואליציה הישראלית לטראומה
לאתר > הקואליציה הישראלית לטראומה
