בחדר ישיבות מואר, הרחק מחדר הניתוח, מונח על השולחן מודל צבעוני של עצם. המודל ניתן לפירוק ולהרכבה, אפשר להוציא ממנו מקטעים, להחזירם ולסובב אותם. סביב השולחן יושבים כירורג, מהנדס, מעצב תעשייתי ומטופל. הם לא מביטים במסך, אלא באובייקט פיזי, מוחשי, כזה שאפשר לגעת בו. זהו רגע של קבלת החלטה, אך גם רגע של חקירה: מהי הדרך הבטוחה ביותר? מה ניתן לשפר? ומה ניתן ללמוד מהמקרה הזה לטובת המקרים הבאים?
לפני עשור, הרגע הזה נראה אחרת לגמרי. ההחלטות התקבלו מול הדמיות דו ממדיות – CT, MRI –שהצריכו תרגום מנטלי מורכב. המנתח היה נדרש "לראות" את הגוף בראשו, לדמיין את המבנה התלת ממדי מתוך חתכים שטוחים. המטופל, לרוב, נשאר מחוץ למשוואה: מאזין להסבר שניתן לו לאחר שהתקבלו כבר ההחלטות, לעיתים מבין, לעיתים פחות.
הניתוח מתחיל מחוץ לגוף
במרכז לוין לחדשנות כירורגית והדפסת תלת ממד באיכילוב, הפך התכנון הכירורגי לתהליך הנדסי כמעט, אבל לא רק. נתוני הדמיה רפואית מתורגמים למודלים תלת ממדיים מדויקים, המודפסים בטכנולוגיות מתקדמות, לעיתים בשילוב חומרים שונים, צבעים ומרקמים. המודלים אינם רק המחשה – הם כלי עבודה.
"כל מודל מספר סיפור כירורגי שמותאם אישית למטופל", מסביר ד"ר שלמה דדיה, מנהל I next surgical ומרכז לוין, מומחה באורתופדיה אונקולוגית, "אנחנו לא רק רואים את הבעיה, אנחנו מפרקים אותה, ופותרים אותה עוד לפני שנכנסנו לחדר הניתוח".
המודלים מאפשרים סימולציה מוקדמת של הניתוח: חיתוך מדויק של עצם, התאמת שתל, בחינת הגישה הכירורגית. במקרים מורכבים, ניתן אף לייצר "ג'יגים" – כלים כירורגיים מותאמים אישית, שמכוונים את פעולת המנתח בזמן אמת. כך, הניתוח הופך להליך של תכנון ולא רק תגובה.
במילים אחרות: הרפואה הכירורגית מאמצת עקרונות של הנדסה ותעשייה – תכנון מוקדם, אב־טיפוס, סימולציה ובקרה.
המשמעות היא מעבר מרפואה מבוססת ניסיון לרפואה מבוססת דאטה: השוואת תוצאות בין תכנון עם מודל לבין תכנון ללא מודל, מדידת דיוק בביצוע חיתוכים כירורגיים, בחינת התאמת שתלים לאורך זמן, ניתוח תהליכי קבלת החלטות, המודלים המודפסים הופכים ל"מעבדת ניסוי" לפני הניתוח האמיתי, אך גם לאחריו.
קבלת החלטות
נדמה שהשינוי העמוק ביותר שחולל מרכז לוין הוא לא בהכרח טכנולוגי, אלא דווקא אנושי. בעבר, ההחלטה הכירורגית הייתה כמעט בלעדית של הכירורג. היום, היא מתרחבת למעגל גדול של שותפים. המהנדס הוא לא רק "תומך טכני", אלא שותף לחשיבה; המודל עצמו "מדבר" ומציף אפשרויות ואתגרים; והמטופל הופך גם הוא לחלק פעיל בתהליך.
המשמעות אינה שהרופא מאבד סמכות – אלא שהסמכות מתעצבת מחדש.
במקום החלטה אינטואיטיבית המתבססת על ניסיון בלבד, מתגבשת החלטה מערכתית: כזו שמשלבת ידע קליני, נתונים, הדמיה, תכנון הנדסי והבנה של המטופל. זהו מעבר מהיררכיה ברורה לאקוסיסטם של קבלת החלטות. התוצאה היא רפואה מדויקת יותר, אך גם שקופה יותר.
גם המטופל בתמונה
שינוי נוסף בעבודתו של מרכז לוין מתייחס למעמד המטופל. המודלים התלת ממדיים, שנוצרו לפי הדמיות המטפל משמשים את הצוות הרפואי וגם את המטופל ומשפחתו.
"כאשר מטופל מחזיק בידיו מודל שמציג חלק מהגוף שלו, הוא רואה, מבין ושואל. הפער בין שפה רפואית מורכבת לבין הבנה אישית מצטמצם. המשמעות אינה רק קוגניטיבית, אלא גם רגשית. ניתוח הוא אירוע שמעורר פחד ואי ודאות. המודל מעניק למידע שהוא בבחינת 'לא נודע' צורה מוחשית, והופך אותו למשהו שניתן להבין", מדגיש ד"ר דדיה.
מבית חולים לבית של פתרונות
הפעילות במרכז לוין משקפת מגמה רחבה יותר: שינוי תפקידו של בית החולים. אם בעבר בית החולים היה מקום שבו מטפלים במחלות, הרי שכיום הוא הופך גם למקום שבו מפתחים פתרונות. חלק מפעילות מרכז לוין הוא ייצור שתלים מותאמים אישית, לעיתים מטיטניום, לצד אביזרים כירורגיים ייעודיים, הכל בין כתלי בית החולים. היכולת הזו משנה את קצב העבודה ואת הזמינות והנגישות. במקום להמתין לייצור חיצוני, ניתן לתכנן ולייצר במהירות, בהתאמה מלאה למטופל. זוהי תפיסה של "כלכלה רפואית אוטרקית" – מערכת שיודעת לייצר חלק מהפתרונות שלה מבפנים. המשמעות היא טכנולוגית, אסטרטגית וכלכלית: בית החולים הופך לשחקן פעיל בעולם החדשנות, ולא רק לצרכן של טכנולוגיות.
הדרך להתפתחות
רצף השלבים שהתרחשו בעשור האחרון, מדגימים כיצד החלה המהפכה, נבנתה והתעצמה.
2016—2017 הנחת היסודות — הקמת המרכז והטמעת טכנולוגיות הדפסה תלת ממדית בסיסיות. שימוש ראשוני במודלים לצורך המחשה ותכנון.
2018—2019 מעבר מתצוגה לכלי עבודה — המודלים הופכים לכלי תכנון פעיל: סימולציות ניתוח, תרגול מוקדם, שילוב ראשוני של מהנדסים בתהליך הקליני.
2020—2021 התאמה אישית וייצור — פיתוח שתלים מותאמים אישית וג'גים כירורגיים. התחלה של ייצור בתוך בית החולים. איסוף נתונים ראשוני למחקר.
2022—2023 התבססות מחקרית — השוואות שיטתיות בין שיטות תכנון, מדידת תוצאות, פרסומים ראשונים. הרחבת שיתופי פעולה בין רופאים, כירורגים, מהנדסים וחוקרים, בין כתלי בית החולים ומחוצה לו, בישראל ובקהילה הרפואית הבינלאומית.
2024 — 2026 אינטגרציה רב מערכתית — שילוב טכנולוגיות XR (מציאות רבודה ומעורבת), הרחבת השימוש במודלים לחוויית מטופל, והעמקת התפיסה של בית החולים כגוף יצרני ומחקרי.
2026 ואילך - מעבר לחדר ניתוח עתידני, הטמעת מערכות מידע בזמן אמת, שילוב דאטה רב מקורית, והתקדמות לעבר חדר ניתוח "חכם" שבו ההדמיה, התכנון והביצוע מתמזגים.
המבט קדימה: מחקר כמצפן
העשור הבא של מרכז לוין, צפוי להיות מרתק לא פחות. הוא יתבסס גם על הרחבת גבולות החומר והחוויה, לצד המשך פיתוח הכלים הקיימים. לפיכך מתוכננת הקמה של שני מוקדי עומק חדשים שישנו את מפת הפעילות.
האחד, מרכז לחקר חומרים מתקדמים שיתמקד בפיתוח ובהתאמה של חומרים חדשים לייצור והדפסה של שתלים מותאמים אישית — בהם גם חומרים מתקדמים כמו סיבי פחמן (קרבון), שיאפשרו שילוב בין חוזק, קלות ומשקל מותאם ביולוגית.
השני, מרכז ייעודי ל-Mixed Reality שיאחד מציאות מדומה, רבודה ומשולבת לפלטפורמה אחת, שתשמש לתכנון ניתוחים ולהסברת התהליך למטופלים. אם עד היום המודל התלת ממדי הפך את הגוף למוחשי, הרי שבעשור הבא יתאפשר גם "להיכנס" אליו: לחוות את הניתוח מראש, להבין תרחישים אפשריים ולתרגל החלטות בזמן אמת. שני המרכזים יחד מסמנים מעבר מהתמקדות בצורה בלבד, להבנה עמוקה של חומר, מרחב וחוויה, וממקמים את המרכז הרפואי תל אביב איכילוב בחזית המחקר והחדשנות הרפואית.
עשר שנות פעילותו של מרכז לוין הן סיפור של מעבר מרפואה שמגיבה למציאות, לרפואה שמעצבת את המציאות מראש. המהפכה הגדולה היא לא רק טכנולוגית או קלינית אלא תפיסתית. באמצעות המודלים המרכז מייצר הבנה וכירורגיה חכמה הרבה יותר, כשהניתוח מתחיל הרבה לפני הסכין.
בשיתוף איכילוב
לאתר > איכילוב
