כבר 36 שנים שעמותת "חיים" עושה עבודת קודש של ממש, ומסייעת לילדים חולי סרטן בישראל, בשאיפה להביא עתיד טוב יותר, בו ינצחו את המחלה. העמותה שמה לה למטרה לשפר את איכות חייהם של הילדים החולים ולקדם את הטיפול הרפואי הניתן להם. אבשלום כהן הוא יו"ר העמותה והמנהל שלה. בקורות חייו מצויה עמותה נוספת שהקים בעבר בתחום זה - עמותת "יחד נתעצם", שנועדה לתמוך במחלקת האורתופדיה האונקולוגית בבית החולים סורוקה בבאר שבע. בנו של כהן, בן, טופל במחלקה זו בשנת 1990, לאחר שאובחן כחולה בסרקומה על שם יואינג - סוג של סרטן המופיע בעצם או ברקמות הרכות. במשך כשלוש שנים נאבק בן על חייו בסיועו של מנהל המחלקה, הפרופ' יצחק מלר, עד שגופו לא יכול עוד למחלה. מסירות הנפש של פרופ' מלר וצוותו הביאו את כהן לרצות לייסד עמותה שתסייע למחלקה.
"כשראיתי את התנאים הקשים במחלקה נדהמתי מהפער בין הרצוי למצוי", נזכר אבשלום. "זה היה בניגוד גמור למקצועיות ברמה הגבוהה ביותר, אותה הפגינו כל אנשי המחלקה, בראשם פרופ' מלר. בפעם הראשונה שראיתי את פרופ' מלר, נבהלתי - הוא לא נראה כמו רופא, היה לו שיער ארוך וחשבתי לעצמי 'זה האיש שינתח את הבן שלי?'. אבל מהר מאוד הבנתי שמדובר ברופא מקצועי, ובעיקר באיש שהוא עולם ומלואו של טוב. הוא לא מסתפק בעבודתו במחלקה, הוא עושה ביקורי בית אצל החולים אחרי שעות העבודה ומסייע להם. 'מענטש' אמיתי. כשבמהלך טיפוליו של בן חשתי את הצורך לסייע למחלקה ולהקים עמותה לשם כך, פרופ' מלר לא הסכים. הוא אמר שהוא מתנגד לעמותות שמגייסות כסף, ובסוף חלקו הולך למשכורת שמנה למנכ"ל, למכוניות ולנסיעות לחו"ל".
"התנגדתי בכל תוקף", מאשר פרופ' מלר. "אני קיצוני ביושרתי וחששתי להיכנס לעולם הזה של העמותות שלעתים אינו ישר והגון. חלפה שנה עד שאבשלום והאנשים שאיתו הצליחו לשכנע אותי להקים את העמותה. הדרך שלהם לעשות זאת הייתה להתחייב שהעמותה תהיה 'עמותה לבנה' – כזו שכל כספי התרומות שנכנסים אליה הולכים רק למען המטרה. קבענו תקנון בו הוגדר שכספי התרומות יגיעו אך ורק לטיפול ישיר בחולה ובמשפחתו, לא לצרכי מימון נסיעות של רופאים לכנסים וכדומה".
לבחור בחיים
כך הוקמה "יחד נתעצם", שבמשך מספר שנים גייסה תרומות עבור מחלקת האורתופדיה האונקולוגית בסורוקה וסייעה רבות לעבודתה. זמן מה לאחר פטירתו של בנו הרגיש אבשלום שכדי להגיע לסגירת המעגל הנחוץ עבורו, עליו גם לסגור את העמותה - וכך עשה. אך לא הייתה לו כל כוונה לחדול מלסייע לילדים חולי סרטן.
הוא חבר לעמותת "חיים", הגיע לאסיפה הכללית שלה ובמהרה מונה לסגן היו"ר שלה. מאז שנת 1995 ועד היום הוא פועל בה כדי לגייס תרומות. "גם עמותת 'חיים' היא עמותה לבנה, המנוהלת על ידי ועד מנהל מתנדב. יש לנו מספר עובדי מנהלה שמקבלים משכורות צנועות - וזה כל ההוצאות שלנו", מציין אבשלום. "אין משכורות ענק, אין מכוניות, אין משרדים מפוארים. אני מתנדב, רואה החשבון מתנדב, עורך הדין מתנדב, המבקר מתנדב. כך שמי שתורם לעמותת 'חיים' יודע שאם הוא תורם 1,000 שקל - 950 מהם יממנו את צרכיהם של ילדים חולי סרטן. יש לנו דריסת רגל בכל מחלקת ילדים של כל בית חולים בישראל. אנחנו מסייעים לממן משרות, עובדים סוציאלים וציוד. לפעמים אנחנו מצליחים לממן משהו שמרגש אותנו במיוחד. למשל: תקצבנו ב-200,000 ש"ח מדפסת תלת ממד לתותבות. כשכורתים לילד חולה בסרטן עצמות חלק מהרגל, צריך להדפיס במדפסת כזו חלק חליפי שיתלבש במקום החסר שנכרת. לפעמים גם עזרה צנועה יותר מביאה סיפוק גדול: הגשמנו את בקשנו של ילד חולה סרטן מבית דל אמצעים, לבקר בגן החיות ולהביא אתו את חבריו ומשפחתו. הוא היה מאושר להיות שם ואנחנו היינו מאושרים באושרו. זמן קצר לאחר הביקור הוא נפטר", מספר כהן.
להאיר את הממאיר
פרופ' מלר הביא, למעשה, את תחום האורתופדיה האונקולוגית לישראל. בשנת 1984 הוא סיים התמחות באורתופדיה כללית בסורוקה. "אני זוכר את הטראומה שהייתה לי בסוף ההתמחות, כשטיפלתי בשני ילדים עם סרקומה בעזרת כלים מוגבלים. כירורגיה משמרת גפיים לא הייתה אז דיסציפלינה, לא הייתה התמחות כזו. גידולים ממאירים של מערכת השלד והרקמות הרכות בגוף האדם, נחשבו למצב בלתי פתיר שאין איך לטפל בו. אם מישהו חלה, האפשרות שעמדה לפניו היא כריתת האיבר. לאחר שאיבדנו את שני הילדים שטופלו אצלינו, אמרתי למנהל שלי שאנחנו חייבים למצוא פתרון אחר מכריתה. הוא אמר שיש מקצוע חדש בו ניתן להתמחות ושלח אותי להתמחות. כך מצאתי את עצמי לומד אורתופדיה אונקולוגית בארצות הברית. כשחזרתי לארץ ב-1987 ייסדתי את המחלקה בסורוקה והחלטתי להקדיש את חיי לנושא הזה. הכנסת כימותרפיה לטיפול בסרטני עצם ורקמות רכות, איפשרה לדכא את המחלה ולאפשר פיתוח טכניקות לשחזור גפה במקום הורדתה. כשהגעתי למקצוע 90%-95% מהילדים עברו קטיעות גפיים ונפטרו מהמחלה. היום הצורך בקטיעת איברים ירד ל-10%-15% והתמותה ירדה ל-40%. זה מהפך רפואי מהגדולים ביותר בתולדות הרפואה. הוא פחות מוכר לציבור כי אלו מחלות נדירות, כ-1% מכל הסרטנים בעולם", מסביר פרופ' מלר.
עמותת "חיים", ממשיכה מהמקום בו סיימה עמותת "יחד נתעצם" ומעניקה מידי שנה 300,000 ש"ח למחלקה הארצית לאורתופדיה האונקולוגית באיכילוב, מתוך 7 מיליון ש"ח שהיא מגייסת. "כשאני צריך להתייעץ, פרופ' מלר הוא האיש. הוא והצוות הנפלא שנשאר במחלקה אחריו עושים עבודה מופלאה", אומר כהן.
"לאבשלום יש יושרה חסרת גבולות שתמיד עמדה בכל המבחנים. הוא מעולם לא אפשר כל חריגה לא ראויה. סמכתי עליו כמו שסמכתי על מפקד הטנק שלי בצבא, וכמו שאני סומך על אשתי. למרות עיסוקו כרואה חשבון מקצועי במשרד גדול ופעיל, הוא מוצא את הזמן הדרוש לטפל בעמותת 'חיים'. הוא מקדיש את חייו לכך במסירות שלא ראיתי בשום מקום. בנוסף, יש לו גם אישיות קורנת ומקרינה ויכולת הנהגה. זה בן אדם שיודע להנהיג ולהשרות סביבו את האווירה הנכונה", מסכם פרופ' מלר.
