דמיינו לעצמכם את התרחיש הבא: הנהלת החברה שבה אתם עובדים מחליטה על פגיעה בתנאי העסקתכם לטובת תשלום בונוסים שנתיים ולא מוצדקים לבכיריה. אתם מבינים שאין מי שיגן עליכם. עד היום לא העליתם בדעתכם שתסריט כזה עלול להתרחש ולא חשבתם להקים מערך הגנה נגדו. כעת אתם חסרי אונים: איש אינו מעז לנקוט צעד כלשהו נגד ההנהלה מחשש שיבולע לו, ובעת לחץ קשה מאוד להתאגד במהירות.
כדי למנוע תופעות כגון אלה הוקמו ועדי העובדים. מטרתם היא לא רק להגן על העובדים אלא גם לפעול כל העת לרווחתם ולשיפור תנאיהם. בין אם הם נקראים ארגוני עובדים, איגודי עובדים או איגודים מקצועיים — מטרת קיומם ופעילותם אחת היא.
הגנה על עובדים נדרשת לא רק במצבי קיצון כגון החלטה של ההנהלה לבצע קיצוצים שרירותיים ומקוממים, מבלי שלעובדים יש כלים להיאבק בגזירה.
עובדים רבים אינם מודעים לזכויותיהם, וההנהלה עלולה לנצל זאת ולפגוע בתנאי העסקתם. למשל, לא תמיד לשלם להם את התמורה המלאה על עבודתם — הן בשכר והן בהטבות שונות.
תפקידו של ארגון העובדים הוא לפקח ולהבטיח שתופעה פסולה כזאת לא תתרחש, לדאוג לכך שזכויות העובדים לא ייפגעו — ובד בבד לפעול לשיפור תנאי העסקתם.
ארגון העובדים מסייע לעובד לנהל מו"מ מול המעסיק, בכל הקשור לסוגיות ההסכמים הקיבוציים. הוא פועל להעניק לעובדים ביטחון תעסוקתי ומקדם את שיתופם בעיצוב מקום העבודה.
במקרה של מחלוקת שלא נפתרה יכול הארגון להפעיל לחץ על ההנהלה, באמצעים כמו הכרזת סכסוך עבודה, עיצומים וכן שביתות והפגנות. חלקן מלוות בהנפת שלטים ברחובות, ולפעמים גם בהבערת צמיגים ואף בצעדים קיצוניים יותר.
בנוסף דואג כל ארגון לכך שהעובד ירגיש כי להנהלת הגוף שבו הוא עובד — מפעל, בית חולים, חברת ביטוח וכדומה — אכפת ממנו; שהיא תדאג לא רק לשכר הוגן אלא גם לשיפור תחושתו ולחיזוק השייכות והזיקה למקום העבודה, למשל באמצעות מפגשים חברתיים, נופשים מסובסדים, כרטיסים מוזלים להופעות ולקונצרטים, ציון חגים והענקת שי בחגים ובימי הולדת. חברות רבות, בעיקר בענף ההיי־טק, מציעות במקום העבודה חדר כושר, בריכת שחייה, מקלחות, חדרי מנוחה וחדר אוכל עם ארוחות מסובסדות.
להבדיל, הארגון מסייע לעובדים בעת אסונות או משברים אישיים ומשפחתיים.
עובד מרוצה הוא עובד יעיל
מחקרים שנערכו בעת האחרונה מצביעים על כך שאחוז התאגדות גבוה במקומות העבודה מגביר את השוויון בחברה האזרחית כולה ומביא להגדלת חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית.
במקומות עבודה רבים כבר מבינים היטב כי עובד מרוצה, שראשו איננו טרוד כל הזמן בעניין מימוש זכויותיו, הוא עובד שההספק שלו יהיה גבוה יותר והמוטיבציה שלו לגרום להצלחת מקום עבודתו, שהיא בעצם גם הצלחתו האישית — תהיה גבוהה יותר.
יש ארגונים שבנוסף לעשייה למען עובדיהם פועלים למען הקהילה כולה בנושאים כמו סיוע לקשישים, לחיילים בודדים, לניצולי שואה או לילדים החולים במחלות קשות. לפעמים בעזרת גיוס תרומות, לפעמים באמצעות מתנדבים מבין העובדים.
פעילות בשלושה מישורים
חברות בארגון עובדים היא צעד וולונטרי בדרך כלל, הנתון להחלטת העובד ולהסכמת הארגון. במקום עבודה שבו יש ועד והסכמים קיבוציים העובד מחויב לשלם מסי ועד לצורך מימון פעילותו, והוא כפוף למרות הוועד.
גודלו של ארגון עובדים נקבע על פי היקף כלל העובדים ועל פי הצרכים.
פעילותו מתמקדת לרוב בשלושה מישורים: מול ההנהלה והמעסיקים, מול העובדים ומול מוסדות השלטון.
המטרות שלמענן פועל הארגון מול מוסדות השלטון הן קביעת תנאי ההעסקה בחוק והטלת מגבלות על תנאי ההעסקה לטובת העובדים — חקיקה שתקל על פעולות האיגודים המקצועיים; וכן שינוי המדיניות הכלכלית הרחבה כמו ענייני מיסוי וריבית.
מול העובדים פועל הארגון גם לסיפוק צרכיהם השונים כמו ביטוחים, חינוך וכדומה. כן הוא מייצג עובדים לפני בית הדין לעבודה ומגיש תביעות שונות בעניינם.
בכוחו של ארגון עובדים לפעול גם לכך שגופים מתחרים לא יוכלו להיכנס לתחום, כדי למנוע תחרות שעלולה לפגוע בעובדי החברה שהוא מייצג.
כן פועלים הארגונים להעניק לעובדים קורסים והכשרות שישפרו את יכולותיהם ואת ביצועיהם. כך הם יגדילו את הרווחים של מקום העבודה ובה בעת יפתחו פתח להעלאת שכרם ולשיפור בתנאי העסקתם.
הבסיס שעומד מאחורי פעילותו של כל ארגון עובדים הוא אימוץ שיטת ניהול דמוקרטית: בחירות, שיתוף חברים בהחלטות, מערכת תקשורת פנימית בתוך הארגון וכדומה. בד בבד הוא פועל למניעת ריכוזיות, כדי שיוכל לתפקד באופן מיטבי במאבקיו.
הדעה הרווחת היא כי באופי פעילותם מחזקים האיגודים המקצועיים את הדמוקרטיה הן על ידי חיזוק הסולידריות החברתית, הן על ידי הגברת המודעות ליכולת ההשפעה של הפרט על המדינה.
בישראל ארבעה ארגוני עובדים כלליים המייצגים עובדים ממגוון תחומים במשק: ההסתדרות, הסתדרות העובדים הלאומית, כוח לעובדים — ארגון עובדים דמוקרטי, וארגון העובדים מען.
בנוסף קיימים ארגוני עובדים שמאגדים קבוצות מסוימות של עובדים.
התחלה קשה
ארגוני עובדים החלו להתפתח בעולם רק במאה ה–18. בכמה מדינות באירופה הראשונים שהקימו ארגונים מסוג זה היו עובדי הדפוס, שהיו משכילים, ידעו קרוא וכתוב והיה להם הידע לניהול קופה ולהובלת מהלכים ביורוקרטיים ופעולות במישור המשפטי.
ההתפתחות היתה אטית והדרגתית. בארצות הברית, למשל, נאסר על עובדי מדינה לשבות עד אמצע המאה ה–20 ובמדינות רבות בארה"ב נאסר עליהם להצטרף לארגוני עובדים.
בבריטניה ובמדינות נוספות, ששיטת המשפט בהן היא המשפט המקובל במודל הבריטי, וכן במדינת ישראל שירשה את צורת המנגנון הציבורי מבריטניה — לא היה הבדל בין יכולת ההתאגדות במגזר הפרטי לבין יכולת ההתאגדות של עובדי המגזר הציבורי.
משנות ה–50 ואילך קיים טשטוש בהבדל בין עובדי המגזר הפרטי לעובדי המגזר הציבורי ביחס ליכולת להתנהל ולשבות במסגרת איגוד עובדים מייצג.
למשל, ב–1958 העניק ראש עיריית ניו יורק זכות ייצוג לארגון עובדי העירייה וניהל איתם משא ומתן על הסכם קיבוצי.
בארצות הברית התפשטה הזכות של עובדי המגזר הציבורי להתאגד לכלל מדינותיה, ובמאה ה–21 רק בשלוש מדינות נאסר על עובדי המגזר הציבורי לנהל משא ומתן קיבוצי — וירג'יניה, קרוליינה הצפונית וקרוליינה הדרומית.
באירופה, בשנות ה–60 וה–70, החלו מדינות רבות לאפשר גם לעובדי המגזר הציבורי לנהל משא ומתן קיבוצי. בשנות ה–80 וה–90 עברו חלק ממדינות אירופה להשתמש במשא ומתן קיבוצי כדרך מרכזית לקביעת שכר עובדי המגזר הציבורי.
לאורך השנים חלו שינויים רבים בפעולתם של ארגוני העובדים, וזאת בשל השיפור בכושר ההתארגנות שהתקדם עם התפתחות התקשורת, עליית רמת ההשכלה הממוצעת וכדומה.
במרוצת השנים הבינו ראשי הארגונים כי ריכוז פועלים רבים במספר מצומצם יחסית של מפעלי ענק מעודד התנהגות קיבוצית, בעוד ששוק עבודה מפוצל מקשה על כך.
הקמת ארגוני העובדים נדרשה בעקבות יצירת המשק החופשי והתחרותי, לצד התפשטות הממשלות בעולם המערבי והתרחבותן לתחומי עיסוק רבים. במו"מ מול מעסיק ממשלתי שלא חש עצמו מחויב לתוצאותיו העסקיות של המיזם שהוא מפעיל ניתן, באמצעות מו"מ קיבוצי, להשיג הסדרי עבודה טובים.
השפעות פוליטיות
הצורך של מעסיקים מסוימים, בעיקר תעשיינים גדולים, ביצירת ציבור עובדים איכותי בעל הזדהות עם המקצוע, תרם לאיגודים והשפיע על דרך פעולתם.
לאורך ההיסטוריה חדרו גורמים פוליטיים שונים, בהם מפלגות, לשוק החופשי והשפיעו בדרכים שונות על ארגוני העובדים ועל שוק העבודה, לטוב או לרע.
מעסיקים רבים אף התנגדו להקמת ארגוני העובדים וניסו לחסום את פעולתם בשיטות שונות, כמו איסור על חברות בארגון כתנאי קבלה לעבודה וכן הנהגת צעדים משפטיים שונים, תוך ניצול חוקי המדינה לטובת המעסיקים.
ארגוני עובדים רבים ניהלו מאבק נגד המדיניות הזו. כדי להישאר חזקים, כדי לשרוד, הם נדרשו לפעול להעלאת התודעה הציבורית לפעולותיהם, לשכלל את ההשפעה על מוקדי הכוח הפוליטיים ולהשיג מקורות מימון טובים יותר לפעולותיהם.
אופיים של ארגוני עובדים הושפע לא פעם משינויים חברתיים או פוליטיים שחלו במדינה.
