כששואלים את יונתן בשיא, יו"ר איגוד התעשייה הקיבוצית, כיצד עברה על האיגוד שנת הקורונה הוא נזכר בפתיחה לספרו של צ'רלס דיקנס "שתי ערים". "היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים", הוא מצטט. "היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות. היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות. היו אלו ימים של אור, היו אלו ימים אפלים. היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש. הכל היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי".
"כך אני חש", מסביר בשיא. "הייתה שנה מטורפת לכלכלה הישראלית ובתוכה לנו באיגוד, אבל גם שנה בה הפגיעה בתעשייה הקיבוצית הייתה קטנה יחסית לסקטורים אחרים במשק. העובדה שכמעט כל התעשייה הקיבוצית הוכרה כחיונית, איפשרה לנו להימנע כמעט לחלוטין מהוצאת אנשים לחל"ת. יכולנו להמשיך לייבא חומרי גלם ולייצא מוצרים לכל העולם. בסופו של דבר, נתוני 2020 היו טובים יותר ממה שכולנו חשבנו שיהיו. לכן אנחנו מביטים על 2021 באופטימיות רבה וסבורים שהכיוון של התעשייה הקיבוצית הוא כלפי מעלה".
המנהלים מקסמו את תנאי הסיטואציה
"בסוף דצמבר סיימנו להכין תוכניות עבודה ל-2020 במגמה אופטימית ובתחושה שהולכת להיות שנה מאתגרת אך מוצלחת", נזכרת מרים דרוק, מנכ"לית איגוד התעשייה הקיבוצית. "כשהתחילו להגיע השמועות על נגיף חדש בסין הייתה תחושה שזה עניין מקומי שלא צפוי להגיע עד אלינו. בפברואר הבנו שזה לא מה שקורה ועברנו למצב הישרדות ועבודה באי ודאות, בתחושת כאוס. איפסנו את התוכניות השנתיות שאושרו בהנהלות ובנינו תוכניות עבודה עם תרחישים שונים ופעילויות מותאמות לסיטואציה. מדי יום התקבלו שינויים בהנחיות ובמדיניות. מקבלי ההחלטות בממשלה הופיעו מדי ערב ועדכנו בצורה אמורפית ולא ברורה מספיק על שינויים בסביבת העבודה והפעילות. בתוך המציאות התזזיתית והמשתנה הזאת נדרשו המפעלים שלנו להתאים את עצמם מדי יום לכללים הנוכחיים ולנסות להבין מה עליהם לעשות וכיצד.
"מצאנו את עצמנו עם הצורך לטפל באירוע רב-תחומי: אירוע תעשייתי, עסקי, גלובלי, בריאותי, ארגוני וחברתי. שינינו התנהלות תוך כדי תנועה. עברנו לעבודה בקפסולות, שלחנו עובדים לעבוד מהבית, העבודה במפעלים חולקה למשמרות נפרדות כדי להקטין את מספר העובדים במרחב ולרווח את אולם הייצור, עברנו למחשוב ודיגיטציה בכל מה שאפשר ולמדנו לעבוד ולנהל מרחוק", היא מוסיפה.
המנהלים, לדבריה, עמדו בכך ברמה ראויה לתשבחות. "רק יום קודם התפקיד שלהם כלל תכולה והגדרות מסוימות - ולפתע הם הפכו להיות מובילים ומנהיגים של משבר. הם ראו את עצמם כאלו שמנווטים את הספינה בתוך ים סוער שלא ידוע מה צפוי בו, ניצלו הזדמנויות ועיצבו נכון את הארגונים שלהם. הם מקסמו את תנאי הסיטואציה והתייעלו היכן שצריך. בסופו של דבר, שליש מהמפעלים נפגעו, שליש נשארו אותו הדבר ושליש השתפרו. גם אחוז התחלואה בתעשייה היה נמוך, כתוצאה מהיערכות נכונה, טובה ומהירה להקטנת חשיפה וליצירת ריחוק. זה גרר עלויות נוספות, אבל לא הייתה לנו דילמה אם להיכנס לזה. היה ברור שלאיגוד יש את האחריות להמשכיות העסקית ולבריאות העובדים במפעלים. בראיית בדיעבד, כשאנחנו מסתכלים היום על התוצאות של ההתנהלות בשנה הזאת אנחנו רואים שהספינה נווטה בהצלחה למצב של יציבות ותוצאות עסקיות מרשימות".
העדפה לרכש מקומי
התוצאות עליהן מספרת דרוק ניכרות במספרים. כששקע האבק על 2020 התגלה שלמרות כל הקשיים דווקא בשנה זו שברה התעשייה הקיבוצית שיא במכירות: 46.7 מיליארד שקלים, לעומת 46.2 מיליארד שקלים בשנה הקודמת. "זהו המשך של מגמה רב-שנתית, שיש בה ביטוי לתהליכי הגלובליזציה ולרצון המפעלים לחזק את כושר התחרות", מסבירה דרוק את הנתונים המרשימים. "עם זאת", היא מדגישה, "מבחינת האינטרס הלאומי עלינו לחזק העדפת תוצרת מקומית, להפחית רגולציה מכבידה וזאת במטרה לאפשר פיתוח מוצלח של תעשייה ישראלית והוספת מקומות עבודה בעיקר בפריפריה".
יצירת התשתית הזאת הייתה אחת מהפעולות המרכזיות של איגוד התעשייה הקיבוצית בתקופת המשבר. כך למשל, בעיצומה של שנת הקורונה, הוציא האיגוד קריאה לממשלה להאריך את העדפת הרכש הכחול-לבן ממפעלי עוטף עזה. רכישות מפעלי הממשלה מספקות הכנסות של עשרות מיליוני שקלים ליישובי העוטף ומייצרות מאות מקומות עבודה, כך הסבירו באיגוד, וקראו לממשלת ישראל לקבל את עמדת שר הכלכלה והתעשייה, עמיר פרץ, ולהסיר מסדר היום את הצעת אנשי האוצר לבטל את התקנה, שנקבעה לפני חמש שנים ומעניקה העדפה בשיעור של 20% במכרזי הרכש הממשלתיים.
"צריך לזכור שמשבר הקורונה הביא איתו עלייה בהוצאות בצל הירידה בהיקפי הייצור", מדגישה דרוק. "משבר כזה יכול ליצור קושי אדיר של תזרים לאותם מפעלים ותעשיות המתקשים להתקיים ונמצאים במצב משברי גם ללא הקורונה - ולכן העדפת רכש כחול-לבן היא אקוטית בסיטואציה. גם הקלה של המדינה בדרישה לתשלומים השוטפים הועילה. בין השאר נדחו תשלום המע"מ והחשמל. אם היו נשארים כסדרם בתקופה הזאת - זה היה עלול לחנוק את אותם מפעלים שהכנסתם נפגעה במשבר. לא לכולם יש רזרבות שמאפשרות להכיל משבר כזה".
במה הייתה שונה עבודת הניהול של האיגוד במשבר לעומת השגרה?
"שיבוש הנגישות לשווקים בינ"ל חייב אותנו להיערכות מחדש גם מעבר להיבטי תקשורת מקוונת והנגשת כלים עבורה. אם בשגרה אנחנו מסייעים בעיקר בהנגשת כלי סיוע לפעילות בינ"ל, בעת הקורונה נדרשנו לסייע בטווח רחב של נושאים שונים ומגוונים ולבצע לעתים פעולות אופרטיביות. בין השאר טיפלנו באספקת חומרי גלם, שחרור משלוחים, יציאת מנהלים לחו"ל ודאגה ליכולת שלהם לחזור ובהבאת טכנאים מומחים מחו"ל להתקנות. סייענו כמיטב יכולנו".
גם המפעלים עצמם נדרשו לצאת מליבת הפעילות שלהם ולחפש מימוש הזדמנויות.
"נכון, והם עשו זאת בדרך יעילה ויצירתית. פלרם פור יו ברמת יוחנן הסבה את פעילותה לייצור מסכות פנים מפלסטיק. בדיקם עין חרוד עברו לייצר מסכה עם מרכיב קוטל קורונה, בשיתוף הטכניון. מפעל תרימה בקיבוץ מעברות הגביר ייצור לטובת מאגר התרופות למלאי שדרשה המדינה. לוג תעשיות אשדות יעקב הגבירה את ייצור אריזות האלכוג'ל. היו גם פיתוחים חדשים. למשל, ערכות דגימה לקורונה שייצר מפעל ארן בקיבוץ נחשון, אפודי הנשמה חיצונית שייצרה מגו אפק, תמיסות לבדיקות קורונה שייצרה תעשיות ביולוגיות ישראל בית העמק וחומרי חיטוי שייצרה עלבד משואות יצחק וכך גם שלא"ג שמיר ונועם אורים".
אקו-סיסטם אזורי: תעשייה - חקלאות - אקדמיה
איגוד התעשייה הקיבוצית, שהוא חלק מהתאחדות התעשיינים בארץ, מייצג ומקדם את התעשייה הקיבוצית, המהווה את התשתית הכלכלית העיקרית של הקיבוצים וכ-10% מכלל התעשייה הישראלית. האיגוד מייצג מעל 250 מפעלים הפרושים על פני כל הארץ עם דגש על הפריפריה, בה נמצאים 70% מהם. מפעלים אלו מוכרים בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים בשנה בארץ ובחו"ל. האיגוד מקדם מענה איכותי במגוון רחב של צרכים של התעשייה הקיבוצית והקיבוצים עצמם, כולל חקלאות מתקדמת, יזמות טכנולוגית וקידום הייצוא, זאת במטרה לעודד ולחזק את יכולות התעצמותם.
האיגוד מתמקד בפעילותו בשלושה תחומים עיקריים: הראשון הוא פעילות בינ"ל. השני, יוזמה וחדשנות והשלישי, פיתוח הון אנושי ומנהיגות. "בתחום החדשנות אנחנו מעודדים הגשות וליווי מפעלים לתוכניות בראשות החדשנות, רשות ההשקעות ושיתוף פעולה עם המכון לייצור מתקדם והמכון להתייעלות במשאבים", מציינת דרוק. "אנחנו מסייעים בחיבור למרכזי חדשנות במודל של אקו-סיסטם אזורי: תעשייה - חקלאות - אקדמיה. אנחנו מעודדים יזמות וחדשנות פנים-ארגונית ומפעלית בנושאים של מעבר למפעל חכם וטרנספורמציה דיגיטלית. אנחנו גם מעודדים השקעות בסטארט-אפים כמנוע צמיחה לקיבוצים ולתעשייה, בסיוע משתלת הקיבוצים. בתעשיות החקלאיות אנחנו תומכים בין השאר באמצעות תערוכת אגרו-טק תלת-שנתית. וכשמדובר על פיתוח ההון האנושי, לאה קוטלר, מנהלת התחום מציינת, כי "אנו עוסקים רבות בהכשרת מנהלים, כולל למידת עמיתים וקידום נשים בתעשייה באמצעות מפגשים. יזמנו והקמנו את בית הספר למנכ"ליות העתיד בשיתוף התנועה הקיבוצית וארגון סופרסונס של היזמת החברתית חנה ראדו, במטרה לאפשר לנשים להשתלב בתפקידים בכירים יותר ובצמתי החלטות. אנחנו מבינים שהנושא הזה קיבל משנה חשיבות בשנת הקורונה, בה הנפגעות העיקריות בשימור מקום העבודה והתעסוקה היו נשים. שם היה עיקר האתגר".
בית הספר למנכ"ליות העתיד עבר כבר את מחזורו השני. משתתפותיו הגיעו מכל רחבי הארץ ומתחומים מגוונים. ניתן למצוא ביניהן גם מנכ"ליות בפועל ומנהלות בתחומי שונים כמו מנהלות קהילה, פיתוח עסקי, ייצור, כספים, מנהלות מש"א ועוד. במסגרת הלימודים הן השתתפו בסדנאות מקצועיות, מפגשי פאנלים עם נשים מובילות מתחומים שונים ולקחו חלק בסדנאות למידה המשלבות ידע, יצירתיות ויוזמות פנים ארגוניות. דרוק מביעה שביעות רצון מהיוזמה ומהצלחתה אך מציינת ש"הדרך עוד ארוכה ודורשת מודעות ושיתוף פעולה של גורמים רבים, כולל של הנשים עצמן".
חיבורים עסקיים וטכנולוגיים
דרוק מבהירה שהאיגוד משתמש בכלים נוספים לעודד את התעשייה הקיבוצית בכלל ואת הנשים שבה בפרט. אחד מהם הוא האקתונים. "בדצמבר האחרון הרמנו בשיתוף פעולה עם מרכז חדשנות כנרת, צמח מפעלים והמכללה האקדמית כנרת האקתון חדשנות היברידי" היא מספרת. "במסגרתו התכנסו יזמים, אנשי תעשייה, צבא, אקדמיה והמגזר הציבורי סביב שולחן אחד, במטרה לתת פתרונות שיחוללו את השינוי המיוחל ויהפכו את התעשייה לירוקה יותר".
מיכל צורן, מנהלת הפעילות הבינ"ל וממארגני ההאקתון, רואה אותו כחיוני למגמת הפיתוח האזורי, זאת על-ידי חיבור כוחות מקומיים עם התעשייה ויצירת קשרים עסקיים וקהילתיים רב-דוריים, שיצמיחו ויחזקו את השותפים ואת האזור כולו. "קהילת החדשנות הגדולה, הסטארט-אפ ניישן הישראלי, מרוכזת בין חדרה לגדרה. אנחנו מביאים לפריפריה את הפעילות הזאת והיצירתיות הכרוכה בה. כשיש האקתונים בנגב, בכנרת או בתל חי - היזמים הצעירים לא צריכים לנסוע לשדרות רוטשילד בתל-אביב כדי להיות חלק מתעשיית ההיי-טק והחדשנות. בשלושת ההאקתונים האחרונים שהרמנו סייענו לעשרות תעשיות בחיבורים עסקיים וטכנולוגיים וביצירת גישה חדשנית לפתרון בעיות. גיבשנו מודל ייחודי לשיתופי פעולה בין מפעלי התעשייה, האקדמיה, המפעלים האזוריים וקהילת היזמים, שמחבר יכולות לצרכים, להתמודדות עם אתגרים והצבת פתרונות יצירתיים וחדשניים המבוססים על יכולות מקומיות".
מי זכה בהאקתון החדשנות ההיברידי?
"קבוצת האתגר של צמח תערובות, שהרעיון שלה הוא תוסף להקשחת מזון המצמצם את הפחת בכ-50%, שזה כ-8,100 טון בשנה. מסוף תהליך הייצור של כופתיות מזון לבעלי חיים ועד צריכתן הן עוברות תהליך ארוך של הולכה, הובלה ואחסון. במהלך שלבים אלו מתרחשת שחיקה של הכופתיות. שכבתן החיצונית מתפוררת ונוצר קמח שבעלי החיים אינם אוכלים - מה שמפחית מהערך הכלכלי של המזון עבור המגדל ומהווה מטרד סביבתי. צמח תערובות מצאו דרך להקטין את הפחת בתהליכי ההולכה, ההובלה והאחסון בעזרת ציפוי אכיל שעולה רק 15 שקלים לטון".
"האקתון הוא אחד מהכלים של האיגוד לעודד חדשנות, יצירתיות ודינמיות בתעשייה, כמו גם פלטפורמה מוכחת ליצירת פתרונות פורצי דרך למפעלים בסוגיות שמעסיקות אותם", מסכמת מרים דרוק. "אנחנו גאים על שיתוף הפעולה שאיפשר את קיום ההאקתון בעיצומה של תקופה מאתגרת ובטוחים שהמסורת תמשיך גם בשנים הבאות".
משקיעים בחדשנות
רפי נבו, מנהל החדשות והיזמות באיגוד מציין שגם בשנת הקורונה המשיכו המפעלים והקיבוצים להשקיע בחברות הזנק ואף הגדילו את סכום ההשקעה מ-160 מיליון שקל ל-200 מיליון שקל בשנת 2020.
