חברה בינלאומית קיבלה החלטה אסטרטגית לצאת מהשקעות ענק בטורקיה. המבנה המשפטי העניק שליטה אפקטיבית לשותף אירופאי על אותן השקעות שנוהלו באמצעות חברות בת. האינטרס הכלכלי של האירופאי היה להמשיך ולנהל את אותם הפרויקטים המקומיים לנצח. לא הייתה בנמצא דרך חוזית, או תקנונית לכפות עליו את מכירת הפרויקטים.
ביקור קצר באיסטנבול, התעמקות בחוק החברות המקומי ודיון עם עו"ד מקומיים הוביל לבניית אסטרטגייה שהתבססה על העובדה כי פגמים פרוצדוראליים מסוימים בניהול חברה מהווים עבירה פלילית לפי הדין הטורקי. לצורך כך פעילות חברות הבת נסרקה, נמצאו כשלים פרוצדוראליים הנחשבים לעבירה על פי אותו הדין, ובעזרת חומר ראיות שנאסף שוכנע התובע הטורקי לפתוח בחקירה פלילית.
משהגיע השותף האירופאי לטורקיה כדי לטפל בעסקי חברות הבת, הוא נעצר בשדה התעופה והועבר לחקירה בתחנת משטרה באיסטנבול. כמו לכל אירופאי בגיל מסוים חקירה פלילית בטורקיה, "התכתבה" עם הסרט "אקספרס של חצות". ובתום חקירה ממושכת הוא הסכים לחתום על צו המונע ממנו כניסה לטורקיה ל-6 חודשים על מנת לאפשר השלמת חקירה. משנמנעה ממנו הכניסה לטורקיה, נמנעה ממנו האפשרות לניהול בפועל של חברות הבת וכך הפר את התחייבויותיו החוזיות. מכאן ועד לקבלת הסכמתו לחיסול ההשקעה בטורקיה נדרש מו"מ קצר שכנראה התנהל תחת ההשפעה של אותו בילוי בתחנת המשטרה.
כפי שצויין: פתרון ליטיגטורי לא תמיד עובר דרך בית המשפט או חדר דיוני הבוררות, חשוב לזכור ברגעי משבר בחברה כי גיוס ליטיגטור לצוות ניהול המשבר מביא "קלף מנצח" להשגת התוצאה המיטבית.
