"מארק צוקרברג חייב ללכת הביתה", כך טענו בעלי מניות עצמאיים בפייסבוק, ולא צלחו. בעשור האחרון, יש בישראל עלייה מתמדת במספר החברות עם שליטה מבוזרת. במקביל, "אקטיביזם של בעלי מניות" תופס תאוצה. התופעה מתייחסת לבעלי מניות שלא מסתפקים באחזקה פאסיבית ופועלים לנתב את החברה באופן שונה מהדרך של בעלי השליטה וההנהלה. כמו בכל תופעה, יש מי שמשתמש בכוח שלו כדי להשיג מטרות ראויות בטווח הרחוק לכלל בעלי המניות ויש מי שדואג רק לעצמו בטווח הקצר. כלומר, דמוי אקטיביסט-בעל מניות סחטן. כיצד מתמודדים מולו?
הדבר הכי חשוב הוא לאמץ גישה פרו-אקטיבית. לא להגיב, ליזום. לא תמיד נוכל לזהות את האקטיביסט הסחטן באופק וכאשר הוא יגיע לשערי החברה זה עלול להיות מאוחר מדי. לכן, חובה להכיר את בסיס המשקיעים ולייצר איתם ערוץ תקשורת שוטף ופתוח אך לשמור על מסרים אחידים מול כולם על מנת לא לתת מידע עודף למשקיע ספציפי. בשלב השני, כדי להתמודד עם אקטיביסט סחטן צריך לחשוב כמו אקטיביסט סחטן ולזהות חולשות. כמובן שהתשובה הכי מוצלחת היא תוצאות מוצלחות של החברה וניהול תקין, ובשביל זה צריך בין השאר לעדכן תוכניות ומדיניות של החברה. בשלב השלישי, שימוש נכון בפלטפורמה הכי יעילה של האקטיביסטים – תקשורת, ובעתיד כנראה גם רשתות חברתיות. שם, כמעט תמיד "הפרש הבודד" יצטייר כצודק מול התאגיד "הרשע" – אך החברה צריכה להיזהר לא להיגרר לפרובוקציות ובטח שלא להתעלם. החברה חייבת להוביל את השיח.
התמודדות עם אקטיביזם סחטני לא שונה מהתמודדויות משפטיות אחרות. חשוב להדגיש שהחוק מספק לחברות כלים משפטיים כגון טענות כנגד הסחטן על חוסר תום לב, הפרת חובת הגינות פעולות בניגוד עניינים וממניעים זרים. הדרך היותר יצירתית היא להוציא את העוקץ מדרישות הסחיטה – להציע חלופות ראויות או להעלות לסדר היום נושא אקוטי יותר להצבעה. בקיצור, גישה פרו-אקטיבית – לא להתעלם, אלא להתמודד.
