בין 2014 ל-2018 שוק ההייטק הישראלי שבר שיאים, כאשר בשנת 2018 הוזרמו ששה וחצי מיליארד דולר לתעשייה המקומית. לעומת זאת באותן השנים, גייסו חברות אגריטק ישראליות רק כשבע מאות חמישים ותשעה מיליון דולר, וזה מעט מדי ביחס לעובדה שיש כאן כשבע מאות סטרטאפים של אגריטק.
מדוע? יתכן שמדובר בשוק חדש יחסית עם עלות וזמן פיתוח יקר וארוך, וכתוצאה יש מחסור באנג'לים וקרנות השקעה. פתרונות מימון כמו מענקי מדען, מענקים ממשלתיים וכניסה לחממות טכנולוגיות מוכרים לרוב היזמים. אז מה הפתרון הפחות מוכר? פנייה למשקיעים אסטרטגיים.
בארץ פעילות קרנות שמתמחות ומשקיעות כבר בשלבי ה"סיד". לדוג' גופים כמו באייר, דופונט וסינג'נטה שהקימו קרנות בעצמן או בשיתוף גופי השקעה מקומיים וגם תאגידים רב-לאומיים בתחום המזון כמו פפסיקו מתחילים להתעניין.
מה אנחנו מחפשים כשפונים למשקיעים אסטרטגים? משקיעים שלא מחפשים רק כאן ועכשיו. האוואטר של המשקיע האסטרטגי הוא של מישהו שמכיר היטב את השוק הרלוונטי, יש לו כיס עמוק ורצון להשיג את 'דריסת הרגל' בדלת.
אבל חשוב לזכור, ברגע שמישהו שם את הרגל בדלת, הוא ירצה זכויות עודפות, למשל זכויות מידע נרחבות או זכות ראשונים בעסקאות אסטרטגיות, מה שעשוי להרתיע משקיעים ורוכשים עתידיים. לכן, כבר בשלב ניסוח חוזה ההתקשרות חשוב להכיר לעומק מה מקובל בשוק ומה לא, ולאזן בין דרישות המשקיע לבין הצורך של החברה להישאר אטרקטיבית לצרכי עסקאות רכישה או עסקאות מסחריות עתידיות.
