בשנה וחצי האחרונות הצליחה לדבריה אשת העסקים והיזמית עדה בר קמה לקנות את חברת הקנאביס קנאשור (Cannassure) מתוך החברה הציבורית בה הייתה בעלת שליטה, לצקת לתוכה פעילות נדל"ן לתוך השלד הבורסאי, לקנות את החצי השני של חברת סולבר הגדולה ולהפוך לבעלת החברה באופן מלא. "זה לא היה קל, זה היה מורכב ומאתגר, ובו זמנית כיף ענק שלווה בהרבה מאד תחושת סיפוק", היא מצהירה. זוהי רק דוגמה אחת לכך שעבורה המילה 'לא' היא רק ההתחלה, ודבר שמגביר את המוטיבציה להשיג את ה'כן'.
בר קמה נשואה לטייס קרב לשעבר ואיש עסקים כיום, ואמא גאה לדבריה לשני חיילים, האחד חייל קרבי המשרת ביחידה מובחרת, והשנייה מדריכת סימולטור בחיל האוויר. "הם הדבר הכי מוצלח שעשיתי בחיי. לא הייתי אמא נוכחת בהרבה זמן, אבל כשהיינו יחד היה לנו זמן איכות מיטבי. הם אהבת חיי ומאוד מיוחדים", היא אומרת. היותה בעלת תארים בהנדסת תעשייה וניהול, מנהל עסקים ומשפטים מבססים היטב את ניסיונה העשיר בתחום העסקי, כשגולת הכותרת בצד העסקי מבחינתה הייתה רכישת חברת סולבר הגדולה, המפעל היחיד והאחרון בישראל לייצור שמן וכוספה שמהווה נדבך חשוב ביותר בביטחון התזונתי של ישראל.
כיצד, כאישה בענף התעשייה, שעדיין נחשב גברי, הצלחת למנף פעילות כה רבה ומשמעותית?
"מאז ומעולם הייתי אישה בעולם של גברים, כמנכ"לית ודירקטורית של לא מעט חברות והובלת מיזמים בתחום בו המין הגברי עדיין שולט. אני מכנה זאת 'אפקט עדה' וזה אומר לא להתרגש, להיות חזקה ולהמשיך. לא להתעכב. קושי מעולם לא ריגש אותי ובטח לא עצר אותי. להתבכיין זו לא תוכנית עבודה. זה נכון שעולם התעשייה הוא עולם גברי קשוח, אבל גם אני קשוחה מאוד".
"בנקודה זו אני רוצה לומר לכל אישה באשר היא, כי זה לא משנה אם את אישה או גבר. אם את רוצה להתקדם ולהגיע לתפקידים בכירים בכלל ובתעשייה בפרט, אל תעשי לעצמך הנחות או תבקשי פריווילגיות. כשניהלתי עסקים בחו"ל כאמא לילדים קטנים, הייתי נוסעת לפעמים גם שלוש פעמים בחודש למדינות אחרות. בעלי היה שם לצידי, אבל אני החלטתי מגיל צעיר שאני רוצה להיות בעולם העסקים והתעשייה All in ועבדתי קשה. לכל מי שמעוניינת לנפץ את תקרת הזכוכית, חשוב שתזכור שאין קיצורי דרך, וכי עליה לבחור בעבודה קשה ובאופן מלא".
איך את ממנפת את עובדת היותך אישה חזקה שמנהלת מפעלים חיוניים, לשמירה על הביטחון התזונתי של ישראל?
"בזכות חברת סולבר שמנהלת את המפעל היחיד והאחרון לייצור כוספה ושמן, המהותיים כל כך לביטחון התזונתי של מדינת ישראל. החברה מונה כ-120 עובדים, בעלת שני מפעלים באשדוד ואשקלון, ומפרנסת עוד מאות אנשים שעובדים צמוד עם החברה. המפעל היה בסכנה לאחר שהמדינה החליטה להוריד את המכס מגן. זאת לאחר שהמדינה כבר הורידה לפני כשנה את המכס על השמן שפגע מאוד בחברה ולמצער לא עזר במאומה במחיר השמן לצרכן, אלא עזר רק ליבואנים. בסופו של דבר ולאחר 'קרב' עם המדינה הוחלט ובצדק להשאיר את המכס מגן על מוצרי הכוספה, דבר שתרם למפעל שלנו - היחיד שעוד נשאר כאן".
"שמן הסויה של החברה נמצא בכל מקרר ומטבח במאות מוצרי מזון, בעוף ובביצים. בנוסף, מוצר זה והכוספה, חומרי הגלם שאנו מייצרים, מאפשרים את הזנת חיות המשק, עם דגש על עופות. כך זוכים השוק המוסדי והחקלאים למקור חלבון זמין ועשיר. זו הסיבה שהסיוע במכס הוא עזרה קטנה מאוד מהמדינה, שבכל זאת מסייע ולו במעט להתמודד מול מתחרים כדוגמת מפעלי ענק בעולם שפועלים ברצף ייצור קבוע ללא הפסקות. בנוסף, בשאר העולם לא עוצרים את העבודה בשבת כמונו מה שגורע מרווחיות החברה. למרות כל זאת ועל אף הרווחיות הנמוכה, אנחנו ממשיכים לפעול בכל הכוח. לא עצרנו את הייצור אפילו פעם אחת לכל אורך הקורונה והמלחמה".
"כחברה ששומרת על הביטחון התזונתי של ישראל, גם בקורונה, גם במלחמת אוקראינה-רוסיה וכעת במצב הביטחוני המאיים שנגזר ממלחמת 'חרבות ברזל', אני מבקשת להדגיש כמה חשוב שהמדינה תגדיר יעד ברור של הרחבת פעילות התעשייה והחקלאות, שתורמים רבות לאותו הביטחון התזונתי. כיום אנחנו נחשפים למשמעות העצמאות בתחום יותר מכל, וכמה חשוב לעודד תוצרת כחול לבן. זה אומר שאסור לחנוק את התעשייה, מגדלי העופות והחקלאים, אלא לעודד את פעילותם עם סובסידיות, תמריצים וסיוע שימנע את הצורך להתבסס רק על ייבוא מחו"ל. זאת במיוחד שלא נשארה בישראל כמעט תעשייה וגם החקלאות מאוד הצטמצמה. היום יותר מתמיד רואים כולם כמה זה הכרחי שיהיה בישראל ייצור כחול לבן עצמאי ואיכותי".
כיצד הצלחתם להמשיך ולפעול גם בימים הראשונים למלחמה ולאחר מכן?
"מה-7 באוקטובר בערב, עבדנו. זאת למרות שחלק מהעובדים גויסו מיד, גם בשדרה הניהולית הבכירה. מנהל האתר באשקלון הממוקם קו ראשון לאש היה במילואים מה-8 לאוקטובר עד לפני כשבועיים, ולמרות זאת עובדינו המסורים לא נשארו בבית וגיבו את כל מי שצריך. כולם באו לעבוד מדי יום, וגם הצוות באשקלון, כשעוד היו מחבלים בסביבה ותחת איומי טילים ואזעקות ברקע. כך המשכנו לעבוד ולייצר, מתוך ההבנה שיש לנו אחריות כמפעל חיוני שפועל גם בשעת חירום ואמור להבטיח אספקה רציפה של שמן וכוספה גם בעתות מלחמה. כדי לאפשר את השירותים והמוצרים לכל דורש ולספק את השמן והתערובות לכל לקוחותינו, אנחנו ממשיכים לשנע את הסחורה בכל הארץ בזמן המלחמה ותחת מתקפות טילים..בנוסף אנחנו מחזיקים מלאי חירום במלחמה עבור המדינה, ללא תמורה כספית או כל סובסדיה עבור זה. גם בתוך הבית שלנו, עשינו כל שביכולתנו לתת סיוע כלכלי ורגשי לכל העובדים שמתגוררים באזור, שבתיהם או השכר של בן/ת הזוג נפגע גם כן".
אתגרים בתחום הקנאביס
האתגרים שבר קמה מתארת באים לידי ביטוי בחברה אחרת שאותה היא מנהלת העוסקת בתחום הקנאביס הרפואי, חברת קנאשור. "אם בעבר הבעלות שלנו בחברה הציבורית הזו הייתה 50%, כיום יש לי בעלות מלאה. עד שהגעתי לנהל את החברה, לפני כשנתיים וחצי היא הפסידה כ-18 מיליון ש"ח בשנה, במשך כמה שנים. כשהגעתי, כבר בשנה הראשונה הובלתי קודם כל תהליך ייעול מאסיבי שכלל פיטורין של כל שדרת הניהול וכ-100 עובדים, כל זה מבלי לפגוע בתפוקות. צמצמתי את החברה באופן משמעותי ובניתי אותה מחדש. יש לנו את מתקן האינדור הראשון בישראל. אנחנו היינו חלוצים בגידול במבנה סגור ולא בחממות. גם שם התייעלנו והתחלנו לגדל כמויות הרבה יותר משמעותיות. כך, לאחר שני רבעונים עברנו לרווח גולמי ובהמשך לרווח תפעולי, ושנה לאחר מכן לרווח נקי. לאחר ששוק הקנאביס התרסק, נשארנו אנחנו בין החברות הבודדות שעדיין פועלות בשוק".
וגם בתחום הזה מעטות הנשים שפועלות בכלל ושמגיעות לתפקידים בכירים בפרט.
"נכון גם בשוק הקנאביס האגרסיבי, אין כמעט נשים וגם כאן יש לא מעט אתגרים, במיוחד שרפורמת היצוא לא יצאה לפועל בתחילת הדרך. אבל אנו ממשיכים בכל הכוח כדי להמשיך לתת את המענה של הקנאביס, במיוחד היום ומכיוון שהצמח הוכח כיעיל בטיפול בטראומה, חרדות ובמצבים שמאפיינים באופן כללי ובמיוחד בתקופה האחרונה, רבים מתושבי ותושבות המדינה. לכן המדינה צריכה להבין שהיא חייבת למצוא דרך לסייע לתעשיית הקנאביס להשתקם, במטרה לספק פתרונות וכלי לטיפול באוכלוסיות שסובלות כל כך".
התפתחות גם מעבר לים
בר קמה עוסקת שנים רבות בפיתוח עסקי ויזמות בשוק הבינלאומי. "התפקיד שלי היה לפתוח שווקים בינלאומיים עבור חברות ישראליות, למנות סוכנים בכל מדינה על הגלובוס, מפיצים, לחדור לשווקים חדשים, לרשתות גדולות, לקנות מתחרים ולקדם שיתופי פעולה", היא אומרת ומדגישה כי זו דרכה לפתוח כמה שיותר דלתות למכירות עבור החברות הישראליות.
אחד המהלכים בו היא מתגאה שלדבריה שינה את השוק האירופאי, הוא המעבר מחממות זכוכית, שהיו החממות היחידות הקיימות במשך עשרות שנים, לשוק של חממות פלסטיק. זאת באמצעות הקמת חברת פלרם אפליקציות, חברת בת של חברת הפלסטיק פלרם מקיבוץ רמת יוחנן. "כך שינינו את שוק החממות הביתיות בעיקר באירופה, ובשלבים הבאים בשאר העולם, משוק של זכוכית לשוק של פלסטיק", היא מסבירה ומוסיפה כי החברה מכרה כ- 100 מיליון ש"ח בכל שנה בשנים הראשונות כבר בתחילת דרכה.
הגשמת חלום: טיפול בים שהולך ונעלם
בר קמה מודה שלמרות כל ההישגים, יש לה עוד מטרה אותה היא מעוניינת להשיג מילדות. "החלום שלי הוא להציל את ים המלח, ולשם כך אני חולמת להקים פורום ייעודי", היא מגלה את כוונותיה ומוסיפה: "כולם מזלזלים בנושא של ים שהולך ונעלם וחבל. לטעמי, שר איכות הסביבה הוא לא פחות חשוב משר הביטחון, כי מדובר בביטחון שלנו שאמור לשרת את הדורות הבאים. זהו ביטחון מסוג אחר ולא פחות חשוב. כך, אם לא נשמור על הסביבה בין היתר על משאב נדיר כמו ים המלח שהתייבש, סימן לפגיעה רוחבית באיכות הסביבה ואי שמירה על היופי והטוב שיש למדינת ישראל ומשאבי הטבע שלה להציע".
הכל התחיל בלבנון
בר קמה שירתה כקשתית ומפקדת בצבא, בגבול לבנון, שם התגבשה בה ההבנה כיצד עליה לפעול בכל מצב. "כמי שניהלה צוות של בנות שהחזיקו יחד קו, ושבאחריותה היה לשמור על הגזרה הבנתי איך מגדירים קודם את המטרה, ובשלב הבא פועלים לפיה. בכל ערב לפני יציאה לפעילות היינו מדקלמים את המשפט: 'המטרה - הגנה על יישובי הצפון', וזו דרכי גם כיום בחיים ובעיקר בעולם העסקי. קודם אני מגדירה את המטרה, ואז פועלת", היא מסכמת.
בשיתוף קנאשור
