בעוד שנשים מהוות חלק משמעותי מכוח העבודה בישראל, ייצוגן בתחומי ההנדסה עדיין נמוך באופן יחסי. הפער המגדרי בתחום זה מעורר שאלות רבות: מדוע קיים פער כזה? מהם האתגרים הייחודיים העומדים בפני נשים בתחום ההנדסה? ומה ניתן לעשות כדי לצמצם את הפער?
כדי לענות על שאלות אלו, שוחחנו עם שש נשות אקדמיה בכירות מהפקולטה להנדסה בשנקר. דבריהן חושפים תמונה מורכבת של אתגרים ודעות קדומות, אך גם תקווה לשינוי.
המכשולים בדרך לשוויון
"הקושי העיקרי בעיניי הוא בחינוך", אומרת ד"ר גבריאלה דורפמן, ראש המחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה בשנקר. "עוד מגיל צעיר מאוד ההורים והמדיה מכוונים את הבנות למקצועות אחרים, פחות אנליטיים, וזה באמת חבל". לדבריה, הסטריאוטיפים הללו מתחילים להשפיע כבר בגיל צעיר, ויכולים להרתיע נערות מלבחור במסלולי לימוד הנדסיים בהמשך.
"תמיד יש את התחושה שאישה צריכה להוכיח את עצמה יותר בתחום שהוא נחשב לאנליטי יותר. היא צריכה להיות מאורגנת יותר, משקיעה יותר, מגויסת יותר למטרה, בעלת חזון והמון רצון להצליח", אומרת ד"ר דורפמן. בנוסף לכך, לדבריה, הציפייה מנשים לנהל בית ומשפחה במקביל לקריירה תובענית יוצרת לחץ נוסף שגברים רבים אינם חווים באותה עוצמה.
פרופ' חנה דודיוק, ראש התואר השני במחלקה להנדסת חומרים פולימרים בשנקר, מספרת: "בתחום ההנדסה נתקלתי באתגרים רבים, ביניהם אפליה מגדרית ושאיפה להוכיח את עצמי בכל שלב. חלק מהקולגות הגברים לא ראו בי מועמדת ראויה, והייתי נדרשת להילחם על כל תפקיד וכל קידום". היא מציינת כי נתקלה בצורך מתמיד להוכיח את עצמה, גם כשכישוריה היו שווים או עולים על אלה של עמיתיה הגברים.
ד"ר טל גולדרט, מרצה בכירה במחלקה להנדסה כימית בשנקר וראש המחלקה לשעבר, מציגה נקודת מבט מעניינת על האתגרים שעומדים בפני נשים: "האתגרים מגיעים גם מבחוץ וגם מבפנים, כלומר לעיתים הסביבה - המקצועית או האישית - מערערת את הביטחון שלנו, וצריך אמונה פנימית חזקה בצדקת הדרך כדי לדעת שאת עושה את הדבר הנכון. משום מה יש הרבה אנשים שמרגישים שמותר להם להעיר או להתייחס לבחירות שלך, למרות שאיש לא שאל אותם. אני מרגישה שכאשר מדובר בנשים זה יותר לגיטימי. ממליצה להתעלם ולהשאיר את העיניים על המטרה".
ד"ר מאירה לוי, מרצה בכירה בבית הספר להנדסת תעשייה וניהול בשנקר, חושפת כי האתגר העיקרי עבורה היה באיזון בין העבודה לחיים האישיים. "האחריות העיקרית לניהול הבית הייתה על כתפי ולכן היוותה מעמסה נוספת", היא מסבירה. ד"ר לוי מדגישה את החשיבות של תמיכה משפחתית וחלוקת אחריות שוויונית יותר בבית כדי לאפשר לנשים להתקדם בקריירה הנדסית. לדבריה, "כיום בקרב הדור הצעיר יש הבנה יותר ברורה לשוויון בין בני זוג, וגם תמיכה רחבה יותר מהדור המבוגר יותר, ולכן יש יותר אפשרויות להתפתחות מקצועית של נשים".
גם פרופ' אביבית לוי, מרצה בכירה במחלקה להנדסת תוכנה בשנקר, חושבת כי האתגרים המרכזיים שעומדים בפני נשים הרוצות להיכנס לתחום הם דווקא בתחום החברתי-משפחתי. "איני חושבת שהנדסה לכשעצמה מהווה אתגר או חסם בפני הנשים והיכולות המחשבתיות שלהן", היא מבהירה. "לא ראיתי שלגברים הייתה עדיפות ביכולות החשיבה. הקושי הייחודי לנשים שנתקלתי בו בא לידי ביטוי יותר בהיבטים החברתיים, צורת השיח והיכולת למצוא את עצמך בקבוצה, כמו גם כמות המשימות היומיומיות הגדולה יותר שאישה בעלת משפחה מתמודדת איתן".
למרות כל זאת, המרואיינות מדגישות כי חל שיפור מסוים במצב לאורך השנים. ד"ר מיכל קורן, ראש בית הספר להנדסת תעשייה וניהול בשנקר, מציינת: "בעבר, מרבית הסטודנטים להנדסה היו גברים. עם השנים אפשר לראות את זה באופן מוחשי בכיתות ההרצאה, מספר הסטודנטיות הולך וגדל". היא מוסיפה כי יש עלייה בייצוג נשי במקצועות ה-STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה), אם כי עדיין יש דרך לעבור עד לשוויון מלא.
שינוי מהשורש: הפתרונות
אז מה הפתרון? המרואיינות מסכימות כי השינוי צריך להתחיל בגיל צעיר. ד"ר קורן מציעה: "צריך לעודד תוכניות שמותאמות לבנות צעירות ויכולות לעורר סקרנות לתחומים שונים בהנדסה, כמו תכנות, אלקטרוניקה ורובוטיקה באופן חווייתי". היא מציעה גם להעצים דמויות נשיות כמודל לחיקוי, למשל באמצעות ספרים המספרים על נשים פורצות דרך בתחומי המדע וההנדסה.
ד"ר לוי מוסיפה: "בעיני יש לקדם נושאי לימודים הנדסיים כולל לימודי יזמות וחשיבה יצירתית בתחומי ההנדסה כבר משלב של לימודי התיכון". היא מדגישה את החשיבות של חשיפה מוקדמת לתחומים אלו, כדי לעודד יותר נערות לבחור במסלולי הנדסה בהמשך.
הצעה יצירתית נוספת לעידוד נשים לפנות למקצועות ההנדסה יותר מגיעה מד"ר קורן שמציעה לטפח חונכות ולפתח רשתות מקצועיות ואישיות שיסייעו להתפתחות מקצועית של נשים. "הצורך במודל לחיקוי הוא משמעותי מאוד עבור חוקרות ולא תמיד יש ייצוג מספק", היא מציינת.
מודל לשוויון מגדרי באקדמיה
בשנקר הנדסה נראה כי כבר עושים צעדים משמעותיים בכיוון הנכון. ד"ר דורפמן גאה לספר: "אנחנו פקולטה של שש ראשות מחלקה להנדסה! אני לא מכירה עוד מוסד כזה בעולם". היא גם מציינת כי שיעור הסטודנטיות בשנה האחרונה במחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה בשנקר עמד על כ-20%, ובשנה הבאה שיעורן עולה ל-25% - כך שהדבר מעורר אופטימיות.
ד"ר גולדרט מוסיפה תובנה מעניינת לגבי מצב הסטודנטיות בשנקר: "במחלקה להנדסה כימית יש לנו רוב של נשים סטודנטיות. זה נע בין 60% ל-80% בחלק מן השנים". עם זאת, היא מדגישה כי אין בשנקר הנדסה יוזמות ספציפיות לנשים – אלא "אנחנו פשוט מתייחסים לכולם ולכולן באופן שווה".
היא גם מציינת את החשיבות של מתן דוגמה אישית: "אם אני מראה לסטודנטיות שלי איך ולאן הגעתי - ושזה אפשרי - הן מאמינות שזה אפשרי". ומבהירה: "אני לא מאמינה באפליה מתקנת. מי שמתקבלת - צריכה לדעת שהיא עושה זאת בזכות עצמה ויכולותיה האישיות, ולא כי 'ויתרו לה' או 'שריינו לה מקום' כי היא אישה".
ד"ר לוי מזכירה תוכניות ייחודיות של שנקר שבאמצעותן נשים יכולות להתקדם בתחום ההנדסה: "שנקר הוא גוף אקדמי שבו מתקיימים בכפיפה אחת לימודי עיצוב, אמנות והנדסה. שנקר מכשיר מהנדסות עם הבנה רחבה, טכנולוגית ואנושית, לצד אחריות חברתית לקידום החברה בתחומים רבים". היא מספרת על יוזמות מיוחדות כמו האקתונים או 'שבוע המרקחה' השנתי, שמחברים את כל עולמות הידע של שנקר למען פיתוח פתרונות יצירתיים עבור הקהילה.
למרות שהדרך לשוויון מלא עדיין ארוכה, נראה כי יש סיבות לאופטימיות. וכפי שטוענת פרופ' דודיוק – מדובר באינטרס של כלל החברה: "הגדלת מספר הנשים בהנדסה יכולה לשפר את החברה בכללותה על ידי הבאת גישות שונות ומגוונות לבעיות ולפתרונות. חברה מגוונת יותר תוכל לפתח טכנולוגיות שיכולות לשרת טוב יותר את כל הקבוצות החברתיות ולהתמודד עם אתגרים בצורה רחבה ומקיפה יותר".
ד"ר קורן מסכמת: "מוסדות אקדמיים צריכים לייצר סביבה מגוונת ושוויונית, להעצים את התדמית וההצלחה של מהנדסות ובכך לתת השראה לדור הבא של מהנדסות". נראה כי שנקר הנדסה מובילה את הדרך בכיוון זה, ומספקת מודל לחיקוי עבור מוסדות אקדמיים אחרים בישראל ובעולם.
בשיתוף הפקולטה להנדסה בשנקר
