מחקרים שונים מצביעים על נסיגה חמורה במעמדן של נשים בתפקידי ניהול בכירים בישראל. במקום להתקדם, נדמה כי חזרנו לעידן שבו עולם העסקים נשלט כמעט בלעדית על-ידי גברים.
הנוכחות הנשית במוקדי קבלת ההחלטות רחוקה משיעורן באוכלוסייה, ובולטת לרעה לא רק בממשלה, אלא גם בתפקידי מנכ"ל ויו"ר, במיוחד בחברות הנסחרות בבורסה.
למעשה, שוק העבודה הוא המקום שבו אי-השוויון המגדרי הוא מהגבוהים ביותר.
במחקר שנעשה בעשור האחרון על ידי מקינזי, תאגיד ייעוץ אסטרטגי גלובלי, בשיתוף ארגון LeanIng, שכלל יותר מ-1,000 חברות בארה"ב וקנדה עלו שתי מסקנות מעניינות: הראשונה, למרות שנשים נכנסות לשוק העבודה כמעט בשוויון מספרי לגברים (48%), הרי שככל שעולים בסולם הדרגות, הן הולכות ו"נעלמות". מ-48% בכניסה, ל-39% בניהול, וכלה ב-29% בהנהלה הבכירה. התובנה השנייה היא, שבקצב ההתקדמות הנוכחי, צפויות לחלוף 48 שנים עד שייצוגן של נשים בתפקידי הנהלה בכירים ישקף את חלקן היחסי באוכלוסיית ארה"ב. משמעות הדבר היא ששוויון מגדרי מלא לכלל הנשים צפוי רק בשנת 2072.
בעוד שמחקרים שונים גורסים שוב ושוב שחברות עם נשים בעמדות ניהול בכירות מצליחות יותר עסקית, מספר המנכ"ליות בחברות המובילות במשק נמצא בירידה תלולה ומדאיגה. מ-8.1% בשנת 2018 לפחות מ-3.5% כיום – ירידה של למעלה מ-50% בתוך חמש שנים בלבד. לפרדוקס הזה נדמה שאין כל הסבר רציונלי אך שורשיו נטועים עמוק בתרבות ובמערכת המקומית - החל בתפיסות מגדריות שמרניות, דרך רשתות כוח גבריות, הומוגניות וסגורות, וכלה בחוסר רגולציה שמחייבת ייצוג נשי הולם.
מדינות רבות באירופה כמו נורבגיה, צרפת ואיטליה בוחרות לקדם נשים לעמדות השפעה כחלק מאסטרטגיה כלכלית ומוסרית ברורה. אך בישראל – המגמה הפוכה: מתוך 110 החברות הציבוריות הגדולות, רק ארבע מנוהלות כיום על-ידי נשים. במשרדי הממשלה התמונה אף עגומה יותר – אין אפילו מנכ"לית אחת. בג"ץ אף קבע לאחרונה כי הממשלה מפרה את החוק כשהיא נמנעת ממינויין של נשים לתפקידי מנכ"ל. אם נמשיך בקצב הזה, שוויון מגדרי בעמדות ההנהגה יושג כאמור, אם בכלל, רק בשנת 2072.
אז איך ייתכן שבעוד שהעולם מתקדם, ישראל נסוגה לאחור? איך זה שהמשק מוותר על יתרון תחרותי מוכח, שוב ושוב?
יצאנו לבדוק מהם הנתונים הבעייתיים, מהם הנתונים המעודדים — וכיצד ניתן להפוך את המגמה, תוך הצגת פועלן של מנהלות בכירות המעצבות את המציאות העסקית הישראלית ומשנות את חוקי המשחק. כדי לנסות להבין את התמונה לעומק, שוחחנו עם תשע מנכ"ליות מובילות, שבחרו לא לוותר, שצעדו את הדרך הקשה אל הפסגה, ושמשנות את חוקי המשחק מבפנים. שאלנו אותן מה לדעתן עומד מאחורי הירידה במספר המנכ"ליות, האם יש אמת בטענה שנשים נבחרות להוביל רק בעתות משבר, כש"תקרת הזכוכית" מוחלפת ב"מצוק זכוכית", ומה הן ממליצות לדור הבא של צעירות שמכוונות הכי גבוה שאפשר.
זהו הזמן להקשיב להן, לא רק כי הסיפורים שלהן מעוררי השראה, אלא משום שהמסר שלהן נוגע בכולנו: שוויון בהנהגה הוא לא עניין של צדק בלבד, הוא עניין של הצלחה, של חדשנות, ושל עתיד כלכלי יציב יותר לכולנו.
אילת גונן ברוש, מבעלי קבוצת BROSH
"כשאני מסתכלת על הנתונים על מיעוט המנכ"ליות, אני תוהה אם המספרים באמת מספרים את הסיפור המלא. אני לא יודעת מה בדיוק מראים המחקרים, אבל אני יודעת מה אני רואה מסביבי: נשים רבות מובילות עסקים משפחתיים, סטארט-אפים, חברות ענק, בלי שהן בהכרח נושאות את התואר 'מנכ"לית' אבל בתפקידי מפתח לא פחות חשובים. אולי בכלל אנחנו נמדדות בקריטריונים הלא נכונים?
בקבוצת BROSH אני עומדת בראש הפעילות יחד עם ניר, בן זוגי. אחרי שעשיתי קריירה מגוונת כאישה עצמאית, הגעתי לנדל"ן מעולם הצילום, הפרסום, הקולנוע והטלוויזיה - עולם שלא היה פשוט בו כלל לנשים, אבל בהחלט מקומן שם בולט ומשמעותי. כשהצטרפתי לעסק המשפחתי, זיהיתי הזדמנות והקמתי את החברה היזמית של הקבוצה. זה לא היה בגלל שהמצב היה בעייתי - זה היה בגלל שראיתי עתיד. אני מאמינה שלנשים יש כישורים טבעיים שחיוניים בניהול: אינטואיציה, רגישות, הסתכלות רחבה ויצירתיות.
בתחום הנדל"ן, שהוא פאזל מורכב של ראייה רוחבית - אסטרטגית, פרויקטלית ואנושית - היכולות הללו הן קריטיות. ניהול מערכות יחסים עם עובדים ולקוחות, הבנת הצרכים, יצירת אמון - זה לב העבודה שלנו.
לילדה צעירה שחולמת להיות מנכ"לית הייתי אומרת: הקשיבי לבטן שלך, תהיי אותנטית ואל תפחדי. כל אחת מאיתנו מחזיקה בקשת של יכולות. בצבא שירתתי כצלמת צבאית בלבנון, משם המשכתי ללימודי צילום וקולנוע, שימשתי כעורכת רשת הטלוויזיה NBC NEWS, והייתי ממקימי הערוץ השני, וכיום אני מובילה חברת נדל"ן. החיים זורמים כמו נהר, ואני תמיד אומרת שאני כמו דג במים - זרמי עם מה שנכנס למרחב שלך, מכל דבר שתעשי תצמחי ותגדלי, תשאפי להביא את המיטב שבך וההישגים יגיעו בעיתן. אל תסתכלי על המטרה אלא ראי את הדרך.
אולי המספרים יכולים להיות מתסכלים, אבל המציאות מראה שנשים הן כוח משמעותי, מובילות ומשפיעות בכל תחום. המפתח הוא להאמין ביכולות שלך ולהיות נכונה לצלול אל הלא נודע".
חני סובול, מנכ"לית קבוצת דיזנהאוז
"כמנכ"לית אני נחשפת למחקרים רבים המוכיחים כי ארגונים רבים המובלים על ידי נשים מציגים ביצועים טובים יותר, הן פיננסית והן ברמת תרבות הארגון, חדשנות ונאמנות עובדים. לצערי, בחמש השנים האחרונות, בדגש על שנות הקורונה ותקופת המלחמה, חלה ירידה במספר הנשים בתפקידי מנכ"ל.
אני מאמינה שהסיבה לקיטון היא שתקופות מאתגרות אלו, בהן נאלצו נשים להקדיש את זמנן לילדים ולמשפחה ולשלב בין קריירה תובענית לחיים האישיים, ללא כל עזרה מהמדינה, יצרו עומס הנפשי ופיזי שאילץ אותן להתאים את ההשקעה בעבודה לעלייה בהשקעה בבית ובמשפחה.
מה שברור הוא שלנשים יש את המסוגלות והכישרון להשתלב בתפקידי מפתח בארגונים רבים ומגוונים, ואם מקבלי ההחלטות בחברות גדולות ייקחו כיוזמה אישית את החובה למתן שוויון הזדמנויות לנשים, הן כבר יוכיחו את עצמן, ונוכל להפוך לחברה טובה יותר. אני רוצה לציין את 'קבוצת דיזנהאוז' אשר חלק גדול מהנהלתה מורכבת מנשים, שנבחרו על בסיס התאמתן לתפקיד. אף אני כמנכ"לית גאה להיות חלק מחברה שדואגת לקדם נשים לתפקידי מפתח, רק על בסיס מקצועיותן והתאמתן לתפקיד.
בעיה שנייה ואקוטית מאוד, הפוגעת בתדמיתן של נשים בעמדות מפתח, היא המונח 'מצוק הזכוכית. נשים נבחרות לעמדות ניהול בכירות, דווקא בעתות משבר בהן שרויה חברה, כשהסיכוי להצלחה נמוך ומנהלים גברים אינם רוצים לקחת את סיכון הכישלון. במילים אחרות, תקרת הזכוכית אולי נסדקה מעט אך מתחתיה המתין מצוק. יחד עם זאת, אני יודעת שנשים שמגיעות לעמדות כאלה – דווקא בזמנים מאתגרים – מוכיחות יכולות יוצאות דופן. הן מביאות גישה שונה, חשיבה מערכתית, אמפתיה, יצירתיות וגמישות ניהולית – לראייה, מחקרים מראים תוצאות טובות יותר בחברות במשבר, כשנשים עומדות בראשן.
חלק מהפתרון לקידום הנשים מוטבע בחינוך בבית ובמסגרות החינוכיות. לחנך אותן להאמין בעצמן, להתעניין, לשאול שאלות, ולתעל אותן למנהיגות. לא משנה אם זו מועצת תלמידים, הדרכה בתנועות נוער וכו'. מנהיגות נבנית מהרגעים הקטנים, מהיכולת לגרום לאנשים להאמין בך, ומהיכולת שלך להאמין בעצמך. אל תחכי שיבחרו בך – תציעי את עצמך ותשכנעי שאת המתאימה. לעולם לא לוותר על החלום ולא להתנצל עליו".
גנית הראל, מנכ"לית מועדון הצרכנות הוט
"זה מתסכל כי הנתונים מדברים בעד עצמם - ארגונים שמנוהלים על ידי נשים מציגים ביצועים טובים יותר וגיוון מחשבתי שמוכח כתורם להצלחת החברה, ובכל זאת בשנים האחרונות אנחנו רואות ירידה חדה בשיעור המנכ"ליות במשק.
הסיבות לכך עמוקות ומבניות: החברה הישראלית מחזיקה בתפיסות מגדריות שמרניות יותר מאשר מדינות סקנדינביה או מערב אירופה; רשתות הקשרים נותרות גבריות וסגורות; ובמיוחד בישראל, שבה אנשי צבא לשעבר תופסים עמדות מפתח רבות, לנשים יש חסמי כניסה רבים יותר. גם בחברות מסורתיות יותר קשה לדמיין אישה בראש ארגון. תקרת הזכוכית בישראל מתקיימת הלכה למעשה, בין אם דרך נטוורקים גבריים, היעדר שקיפות בקידום, או היעדר רגולציה שמחייבת ייצוג נשי בדירקטוריונים כמו שקיים בנורבגיה, בצרפת ובגרמניה. ברוב החברות הציבוריות בישראל, אם כבר יש דירקטורית אישה, לרוב היא אינה מגיעה מתפקידי ניהול בכירים בפועל, אלא ממקום מייצג.
לצערי התופעה המכונה 'מצוק הזכוכית' - מצב שבו נשים ממונות להנהגה רק כשהמערכת כבר במשבר, קיימת. לא מעט נשים מקבלות את ההגה רק כשהספינה כבר מתחילה לטבוע - אולי כי מצפים מאיתנו להביא 'קסם נשי', אולי כי כבר אין מה להפסיד. ובכל זאת, אני מאמינה בכוחו של סגנון הניהול הנשי: נשים נוטות לבחון קשת רחבה יותר של נקודות מבט, להתייעץ, להוביל מתוך הקשבה. זה סגנון שמעצים את העובדים, תורם לחדשנות ולניהול סיכונים טוב יותר. חברות שיש בהן נשים בהנהלה מדורגות גבוה יותר במדדים כלכליים ובערכיים כי נשים נוטות להסתכל לא רק על שורת הרווח, אלא גם על ההשלכות החברתיות, הקהילתיות והסביבתיות של מהלכים עסקיים.
אני עצמי בחרתי להיכנס לתפקיד מתוך חזון ברור בשנה שבה הצרכן שינה את פניו. דווקא במצבים מאתגרים יש חופש ליצור שינוי אמיתי, ואני מאמינה שזה מה שמנהיגות נשית יודעת לעשות: לא רק לתקן, אלא גם לחדש.
כשאני חושבת על הילדה שחלמה שתשב מתישהו בלשכת המנכ"לית, אני לא מהססת: הייתי אומרת לה אל תתאימי את עצמך למערכת, תעזי לשנות אותה. אל תתנצלי על שאפתנות, אל תחששי להיות ברורה, חכמה ומובילה. הקיפי את עצמך באנשים שמאמינים בך ותאמיני בעצמך גם כשקשה, וכשתגיעי לעמדת הנהגה, תזכרי להשאיר את הדלת פתוחה לאחרות".
ד"ר ריסה לויט, מנכ"לית מוזיאון ארצות המקרא ירושלים
"למרות שמחקרים רבים מצביעים על כך שנשים בתפקידי ניהול מביאות תוצאות עסקיות טובות יותר - בזכות רגישות, הקשבה, הובלה בגובה העיניים ויכולת ניהול בסביבה משתנה - עדיין חסמים עמוקים ממשיכים לעכב את קידומן. ביניהם: נורמות מגדריות, רשתות כוח גבריות, היעדר מודלים לחיקוי, פערים בהזדמנויות, ולעיתים תפיסות שמרניות כלפי תפקידי נשים בציבור ובמשק.
כשגם בזירה הציבורית והפוליטית ייצוג הנשים נשחק - כמו שקורה בממשלה הנוכחית - נחלש הקול שמקדם שוויון, משפיע על סדרי עדיפויות לאומיים ומקרין מסר לציבור הרחב ולשוק העבודה. חוסר ייצוג בהנהגה משדר חוסר ערך ומשמר את הפערים גם במגזר העסקי.
הגיע העת לנשים לפעול. מי שיש בה רצון ותושייה תוכל לשבור את תקרת הזכוכית. מי שרוצה להצליח צריכה לתת מעצמה ללא הנחות, לפעול בצורה שוויונית, עם עבודה קשה, למידה מתמדת, חתירה למצוינות ועמידה ביעדים. ניהול הוא ניהול וזה לא שייך למגדר - בסופו של דבר הרצון למצוינות, הרצון להוביל, הרצון להשפיע על עתיד החברה העסקית הם שמשפיעים. לטעמי, יכולות ניהוליות הן יכולות אישיות ומקצועיות של אדם ללא קשר להשתייכות המגדרית שלו.
אני חושבת שאף פעם לא צריך להפסיק לחלום - החלומות הם הדלק, הדרך להגיע למטרה. יש משהו קסום בדמיון, היכולת לראות את עצמך כבר שם, בתפקיד הניהולי, מובילה צוות, מקבלת החלטות חשובות. זה לא סתם חלום - זה תוכנית עבודה. כל מה שאת צריכה זה לחתור למטרה ולהפוך את החזון למציאות. החיים מלאים בהפתעות ואף פעם לא יודעים איך דבר יוביל לדבר, אבל כשיש לך חלום ברור - הדרך תימצא. לפעמים היא תהיה קלה, לפעמים מתישה, אבל תמיד שווה. הסוד הוא לדעת לזהות הזדמנויות ולקפוץ עליהן בלי פחד".
דנה שרון, מנכ"לית חברת גומא
"למרות הנתונים שמצביעים על ירידה במספר המנכ"ליות במשק, אני בוחרת להסתכל על התמונה הרחבה - לא רק דרך שורת המספרים, אלא דרך שינוי התודעה. בעיניי, אין ספק שנשים מביאות עמן ערך ייחודי להובלה: רגישות מערכתית, יכולת הכלה לצד קבלת החלטות אמיצה, זיהוי הזדמנויות והסתכלות ברת-קיימא על הארגון לטווח הארוך. אלה בדיוק התכונות שארגונים צריכים כיום כדי לצמוח, להשפיע ולהיות רלוונטיים בעולם משתנה.
בחברת גומא אנחנו עובדים על פיתוח אישי וארגוני, אנחנו מעודדים מנהיגות קשובה - לנשים ולגברים כאחד - מתוך ההבנה שאנשים אינם 'משאב', אלא הלב הפועם של הארגון. היכולת להקשיב, לשלב ולהניע מתוך משמעות - זו לא חולשה, זו עוצמה.
בתופעת 'מצוק הזכוכית', מחקרים מצביעים על כך שנשים לעתים קרובות יותר מתמנות לתפקידי הנהגה בארגונים בתקופות שבהן קיים סיכון גבוה או כשיש צורך לבצע שינוי דרסטי בתנאים קשים. אולם זה גם יכול להוות הזדמנות להוכיח יכולות יוצאות דופן. במצבי 'מצוק זכוכית' נשים מוכיחות חוסן, כושר הסתגלות ויכולת מנהיגותית מעוררת השראה. האתגר הוא להפוך את 'מצוק הזכוכית' למקפצה להזדמנויות אמיתיות. במהלך הקריירה שלי, היו מקרים שבהם נכנסתי לתפקידים שדרשו התמודדות עם אתגרים מורכבים, מצבי משבר או צורך בשינוי מהותי. במבט לאחור, ייתכן שחלק מאותן ההזדמנויות נפתחו בפניי דווקא בגלל היכולות הללו - הצורך בגישה שונה או בנכונות לקחת סיכונים במצבים קשים.
לילדה שחולמת להיות מנכ"לית הייתי ממליצה: תמשיכי לחלום בגדול ותאמיני בעצמך. תקיפי את עצמך באנשים שמעוררים בך השראה, שתומכים בך ומאתגרים אותך להיות טובה יותר. תהיי סקרנית ואל תפחדי לשאול שאלות. תבחרי לעשות טוב - והטוב יחזור אלייך. והכי חשוב - תהני מהדרך! המסע הוא לא פחות חשוב מהיעד".
חן לב עמי, מנכ"לית אתר YUMMI
"יש אינספור סיבות לכך שנשים כמעט לא מגיעות לעמדות ניהול בכירות, ובמיוחד לתפקידי מנכ"ליות או יזמיות. העולם העסקי נבנה היסטורית על ידי גברים, וכניסה של אישה להובלה עדיין נחשבת 'שונה' ולעיתים מסוכנת.
גם ייצוג נשי נמצא בחסר משני כיוונים: מצד אחד, כמעט אין דמויות נשיות בולטות לחיקוי. מצד שני, גם בסביבה הקרובה שלנו, אפילו בשכונות מבוססות, נדיר לפגוש נשים בתפקידי הנהגה. ובמקומות פחות מפותחים, הסיכוי נמוך יותר.
אבל דווקא בגלל שכל אלה לא לגמרי בשליטתנו, אני בוחרת לשים את הזרקור על מה שכן. במהלך השנים אני פוגשת מאות נשים מבריקות - בשלניות, יזמיות ובעלות עסקים - שבשיח הפנימי שלהן לא רואות את עצמן 'שם למעלה'. אנחנו נולדות לתוך תרבות שהיסטורית לימדה נשים להיות רכות, צנועות, שקולות. התפיסה הזו מחליפה צורה, אבל בקצב איטי, ואנחנו עדיין לא שם. בעוד שגברים זוכים לעידוד לחלום בגדול, נשים פשוט לא מקבלות את אותו המסר. וכשאישה מעזה לומר שהיא רוצה להוביל, להשפיע או להרוויח הרבה כסף - זה נשמע מגלומני. כשגבר אומר זאת- הוא תותח.
ועל זה נוספת המציאות בבית: ברוב המשפחות, גם היום, נשים אחראיות כמעט על הכול. כשיש ילדים קטנים, הן אלו שמנהלות את הגנים, החוגים, הקבוצות, השיעורים, הסנדוויצ'ים. לכך יש סיבות היסטוריות ותרבותיות עמוקות, אבל המציאות הזו לא תשתנה אם לא נעמוד על כך שהיא תשתנה. חלוקת אחריות אמיתית בבית היא לא פריווילגיה, היא תשתית. אני מגדלת שלושה ילדים, מנהלת חברה, ומצליחה לעשות זאת בזכות שותפות אמיתית עם בן זוג שמחזיק את הבית יחד איתי. לילדה עם חלום בעיניים אני אומרת תשמרי עליו חזק, גם אם הוא לא נראה כמו החלומות של כולם. אם את מרגישה בלב שאת רוצה להנהיג, להשפיע, לשנות - אל תתני לפחד, לתרבות או לנימוס לשים לזה תקרה. תני לו לגדול יחד איתך. לחלום בגדול זה לא מגלומניה, זו שאיפה להשפיע לטובה. אם יותר נשים יאמינו שהמקום הזה שייך להן, לא רק שהן תגענה אליו, הן גם יובילו לשם אחרות. ובעולם שכזה כולנו נרוויח".
רעיה שורקי, מנכ"לית רשות הטבע והגנים
"גם היום נשים צריכות לעשות דרך ארוכה ומפותלת יותר כדי להגיע לעמדות בכירות. עדיין קיימות תפיסות שגויות - התחושה שנשים פחות מתאימות להוביל מהלכים גדולים, להתמודד עם לחצים כבדים או לקבל החלטות שאינן רגשיות. כאילו שהניהול מתאים למי שנתפס כחזק או נחרץ יותר, ותכונות כמו חמלה נתפסות כחולשה. המציאות מוכיחה שוב ושוב את ההיפך - נשים מצליחות לנהל מערכות מורכבות ברגישות ובאינטליגנציה נשית, להוביל תהליכים ארוכי טווח בסבלנות ובמבט רחוק, ולהביא לתוצאות מצוינות ללא אגו.
לכן הירידה במספר המנכ"ליות דווקא בשנים האחרונות מדאיגה. זה סימן לכך שאנחנו לא יכולים לנוח על זרי הדפנה. כל הישג שנשים השיגו עד כה אינו מובן מאליו - צריך לשמור עליו, לחזק אותו ולוודא שיהיו עוד נשים בעלות יכולת ורצון שיזכו להוביל ארגונים, מתוך הכרה בכישוריהן המקצועיים ולא רק מתוך רצון לגוון.
אני רוצה להאמין שאנשים נבחרים לניהול ארגונים לפי הידע, היכולות המוכחות והמקצועיות שלהם, ללא קשר למגדר. אני עובדת ברשות הטבע והגנים למעלה מ-30 שנה, מילאתי שורה של תפקידי ניהול בדרגים שונים בשטח, במחוז ובמטה. אני מכירה את הארגון לעומק, ודווקא ההיכרות הזאת מאפשרת לי להוביל אותו היום מתוך ידע, ניסיון, הבנה רחבה ומחויבות עמוקה. תפקיד המנכ"לית הופקד בידיי כמינוי מקצועי, אחרי שנים של עשייה מתוך שליחות אמיתית.
להיות מנכ"לית מבחינתי אינה מטרה בפני עצמה אלא תוצאה של דרך חיים. המסע שלי החל באהבה לטבע ובאמון מלא עם הערכה עצומה לעובדי הארגון, מתוך רצון לשמור עליו ולהנגיש אותו לציבור. הובלה בעיניי נבנית מהתמדה, סקרנות, אכפתיות, התלהבות ורצון להתפתח. כשפועלים מתוך תפיסת עולם ברורה וכנה, הסביבה מזהה את זה וההזדמנויות מגיעות".
סיגלית דביר הרץ, מנכ"לית גן החיות התנ"כי ואקווריום ישראל
"יש משהו בניהול נשי שמרגיע קונפליקטים בתוך הארגון ומאפשר יותר עבודת צוות ושיתופי פעולה. עם זאת, נשים נדרשות להוכיח את עצמן מהרגע הראשון, ללא כל הנחות. לא רק שהן אינן מקבלות הנחות, הן גם נדרשות להראות תוצאות מהר יותר ובצורה מובהקת יותר. מכיוון שהניהול הרווח בשוק הוא כוחני ומונע ממניעי אגו וכוח, מהרגע שאישה נוקטת בדרכים אחרות, היא עלולה להתקבל בספקנות.
נשים הן בעלות מודעות עצמית גבוהה, מאוד ביקורתיות כלפי עצמן ובעיקר - מאוד אכפת להן מה חושבים עליהן. כדי להיות מנכ"לית צריך לפתח קצת 'עור של פיל' (בגן חיות עסקינן...), להמשיך קדימה כשאת רואה את המטרה ולהקטין את השפעת רחשי הרקע ככל שניתן. אבל בואו נגיד את האמת - לנהל זה כיף. להנהיג ולהוביל זה מרתק. ליצור עולמות טובים יותר, להעצים אנשים, להתוות תהליכים - זה פשוט נפלא. צריך לעבוד קשה, צריך להשקיע מאמץ, צריך לשמור כוחות גם למרחקים ארוכים, אבל בסך הכל זו זכות ענקית לעבוד עם תחושת משמעות ולהיות מסוגלות לקדם שינויים בסביבת העבודה ובארגון.
אישית לא נתקלתי ב'מצוק הזכוכית', אבל אני יכולה לראות איך אישה מרימה ארגון במצב בעייתי, מכיוון שנשים יודעות לשלב התבוננות בפרטים קטנים יחד עם תהליכים ארוכי טווח. לי יש שני בנים וגם אותם לימדתי להעז ולהאמין בעצמם, אבל אילו הייתה לי ילדה הייתי פותחת בחיבוק ארוך מאוד ואחר כך אומרת לה: 'עם היכולות שלך, הכישרון שלך, הקסם שלך, את יכולה לעשות הכל. פשוט הכל. מותר לשאוף, אפשר להיכשל, להמציא את עצמך מחדש, לעוף קדימה. זה הקסם של החיים".
טלי יטיב, מנכ"לית ובעלים ספיריט הפקות עולם
"פעמים רבות נשים מקבלות את ההזדמנות להוביל רק כשהמערכת במשבר. זה לא מקרי. יש בדינמיקה החברתית משהו שגורם לכך שדווקא ברגעים הקשים, כשאין ברירה, נפתחת הדלת בפני הנהגה אחרת, שונה - ולעיתים זו הנהגה נשית. כשהגעתי לעמדת הנהגה, המצב לא היה פשוט, אבל לא ראיתי בכך עונש, אלא הבעת אמון. לפעמים דווקא מתוך קושי נולדת הזדמנות לחולל שינוי אמיתי. הדבר החשוב באמת הוא שלא נסתפק בכך. שנשים לא יוזמנו רק 'לכבות שריפות', אלא ייקחו חלק בעיצוב המציאות גם כשהיא יציבה, מצליחה ומשגשגת. האתגר האמיתי הוא לא רק לשבור את תקרת הזכוכית - אלא גם את תקרת הציפיות מאיתנו.
הירידה במספר המנכ"ליות במשק אינה מעידה כשלעצמה על כישרון או פוטנציאל, אלא מהווה תזכורת ברורה לכך שיש עוד הרבה עבודה לעשות. השאלה שארגונים צריכים לשאול היא לא 'איפה הן הנשים?' אלא 'מה אנחנו עושים כדי לוודא שהן שם - ושהן גם נשארות ומובילות?'.
כשאני בוחנת את השוק, אני רואה שחברות מצליחות באמת הן אלה שמבינות שגיוון בהנהגה הוא לא רק ערך - אלא יתרון עסקי מובהק. המחקרים מצביעים על זה, והמציאות העסקית מאשרת זאת בכל פעם מחדש. השאלה היא מתי המערכת תבין את זה לעומק, לא כסיסמה אלא כמציאות מנצחת.
אצלנו, בספיריט הפקות עולם, הסיפור שונה. מיום הקמת החברה יש נשים בתפקידי מפתח בכל המחלקות - אופרציה, מכירות, אינסנטיב ושיווק. אני מאמינה בכוח הנשי ובתרומה האדירה שלו, ואין לי ספק שזהו אחד הגורמים המרכזיים שמביאים אותנו להצלחות הגדולות של השנים האחרונות - והיד עוד נטויה. גם בתפקידיי הקודמים כמנכ"לית 'סקאיי הכיכר' ו'דיסקברי' הייתי מוקפת בנשים חזקות, מקצועיות ומובילות, שהתוו יחד איתי את הדרך.
אם יש מסר אחד שהייתי רוצה להעביר לילדה שחולמת להיות מנכ"לית - הוא שעבודה קשה היא המפתח להצלחה. אין קיצורי דרך - רק התמדה, נחישות ואמונה בעצמך. לא לפחד לטעות, כי דווקא הכישלונות הגדולים הם אלה שמלמדים אותנו את הלקחים החשובים באמת. תעזו. תעבדו קשה. ותדעו שמקומכן שם - בלב קבלת ההחלטות".
יעל שילוני - מנכ"לית גלעד לובינג
כאשר אני מתבוננת היום על הדרגים הבכירים במערכות השלטון, הציבור והעסקים בישראל – התמונה מדאיגה. נשים עדיין מהוות מיעוט מובהק בעמדות הנהגה, ובשנים האחרונות אף נרשמת מגמת נסיגה, בניגוד למגמה העולמית של קידום נשים לעמדות מפתח.
למערכת הפוליטית יש תפקיד מכריע, לא רק כמעצבת מדיניות, אלא גם כגוף שמציב סטנדרטים ומודלים לחיקוי. הדרג הממשלתי והציבורי מאויש ברובו המכריע על ידי גברים. שרות, חברות כנסת, מנכ"ליות משרדי ממשלה וחברות ממשלתיות הן מיעוט נדיר, מה שמוביל לאפקט מידי על השוק הפרטי. חסרונה של נראות נשית בצמרת השלטונית מקרינה על כלל המערכת ומוביל לצמצום בהזדמנויות לנשים גם בעולם העסקי.
את דרכי לתפקיד מנכ"לית עשיתי מתוך צמיחה פנים-ארגונית. במשך מעל לעשור שימשתי יועצת אסטרטגית לחברות מובילות, ניהלתי תהליכים מורכבים, ליוויתי משברים והובלתי צוותים מגוונים. מעולם לא ביקשתי הקלות, וגם לא קיבלתי. בחרתי להתמקד במצוינות, ביכולת מקצועית בלתי מתפשרת ובמוכנות להיכנס לעובי הקורה בכל אתגר. זו גם הייתה הסיבה שבחרו בי לתפקיד המנכ"לית – החלטה שהתבססה על שיקול מקצועי טהור.
היום, לאחר למעלה משני עשורים בחברה, אני מתבוננת בגאווה על הדרך שצעדנו. הן בהיבט של צמיחה עסקית והן בנוגע לשוויון מגדרי, שמוטמע אצלנו כחלק מה-DNA הארגוני.
אם צעירה בתחילת דרכה תשאל אותי איך להגיע לעמדה כזו, אומר לה: 'תשאפי להיות הכי טובה בחדר. תתכונני יותר, תעמיקי יותר, תפתחי חשיבה עצמאית וביקורתית. לא בגלל שאת אישה, אלא כדי להיות מצוינת. אל תהיי "כמו כולם" – כי לא תמיד יתנו לך את הקרדיט שמגיע לך. דווקא בגלל זה עלייך להיות מצוינת, מקצוענית, אמיצה וחדשנית, ואל תחששי לצאת מאזור הנוחות – שם את מתפתחת. את מחדדת את היכולות שלך, מפתחת גמישות מחשבתית ובעיקר – לומדת להנהיג גם כשהמציאות משתנה. זה לא פשוט – אבל זה אפשרי. ולצד כל אלה, לעולם אל תוותרי על האנשים שתומכים בך, שמאמינים בך, שחוגגים איתך הצלחות. סביבה אוהבת ומפרגנת היא לא מותרות – היא תנאי להצלחה מתמשכת ולשמחה בדרך'.
