זליגסון גבריאלי ושות' הינה פירמה ותיקה למתן שירותים משפטיים בקניין רוחני ובעריכת פטנטים. הפירמה הוקמה בשנת 1940 על ידי עו"ד ד"ר ארנסט זליגסון המנוח אשר יצר, לראשונה בארץ, תשתית מקצועית בתחום הקניין הרוחני. בשנת 1960 חבר לפירמה עו"ד ארנן גבריאלי והפך לשותף בה. יחד עם ד"ר זליגסון ביסס עו"ד ארנן גבריאלי את המשרד ופיתח בו סל שירותים נרחב בתחום הקניין הרוחני. מאז הצטרפותם לפירמה של עו"ד נחום גבריאלי ועו"ד אהוד גבריאלי, בניו של ארנן, בשנת 1994 ובשנת 2000, בהתאמה, מנוהלת הפירמה בשיתוף על ידי ארנן, נחום ואהוד גבריאלי. המשרד מעסיק עורכי דין ועורכי פטנטים אשר בניצוח עורכי הדין גבריאלי מלווים לקוחות בארץ ובחו"ל במגוון ההיבטים הרחב של דיני קניין רוחני, לרבות ליטיגציה משפטית והופעה בפני הרשויות הרלבנטיות, ביצוע ההליכים הפורמאליים בקשר עם זכויות הקניין הרוחני והגנה עליהן וייעוץ שוטף בכל הנוגע לתחום הקניין הרוחני.
גלגל הצלה
האומר היום "תחום קניין רוחני" נסחף לאוקיינוס של זכויות, חובות ופרצות ולים של הליכים. זהו תחום המשיק לתחומים משפטיים אחרים (חוזים, קניין, מימון, מיסוי וכו') ורלבנטי כמעט בכל התעשיות. אבל בראש וראשונה הקניין הרוחני מהווה כיום עולם ענק כשלעצמו החולש על מגוון גדול של תת-תחומים ומתעצם וימשיך להתעצם עם התקדמות הטכנולוגיה.
לאור מציאות זו - האם לדעתכם יש מקום להקמת בית משפט ייעודי לתחום הקניין הרוחני?
נחום: לדעתי בהחלט יש מקום להקמת בית משפט יעודי לפחות ככל שמדובר בתחום הפטנטים, שכן בסכסוכים הנוגעים להפרת פטנט, הרי מעבר למורכבות המשפטית ישנה מורכבות טכנולוגית. ברור שטריבונל שיעסוק בשמיעת תיקי פטנטים ירכוש מיומנות ויתמקצע בתחום זה מאוד. הדבר נהוג ומקובל במדינות רבות ששיטת המשפט בהן דומה לזו שלנו.
תחום נוסף שבו יש טעם בהקמת טריבונל ייעודי הוא תחום זכויות היוצרים, והכוונה למשל לסכסוכים הנוגעים לקביעת גובה התמלוגים שיש לשלם בגין שימוש ביצירות מוגנות. הסכסוך הנפוץ ביותר הוא המחלוקת הנצחית בין המשתמשים במוסיקה לבין התאגידים לניהול המשותף של זכויות היוצרים במוסיקה. גם כאן יש טעם בהקמת בית משפט ייעודי. הצעת חוק להקמת בית משפט לתמלוגים הייתה כבר מונחת על שולחנה של הכנסת אך לא עברה.
גוונים של אפור
משרדכם מעניק גם שירותי גישור בתחום הקניין הרוחני. עמימות הדין וחוסר נחרצות לגבי מגמותיו בסוגיות חדשניות יוצרים בו מתחמים אפורים. לכן, ברור שהגישור "תפור" במידה רבה למידותיו העכשוויות של תחום הקניין הרוחני. נוסיף על זה שתחום הקניין הרוחני מקפל לתוכו מסה גדולה של רגישויות – כמו פגיעה בפרטיות ולשון הרע, בצד זכות יסוד לחופש הביטוי – הרי שהליך גישור בסכסוכים מעין אלה ממש מתבקש.
במה אתם רואים את תרומתו של הליך הגישור לתחום הקניין הרוחני וכיצד ניתן לדעתכם לפתחו בארץ?
אודי: לדעתי יש היום קונצנזוס שגישור יעיל לגבי זכויות קניין רוחני מסוימות כמו זכויות יוצרים וסימני מסחר, לפחות כפי שהוא יעיל לגבי שטחי משפט אחרים. ביחס לזכויות אלה, זה בהחלט נכון שמדובר בסוג דיון מתבקש, באותם מקרים גשירים (מבחינת הצדדים ואופי המחלוקת הספציפית נשוא כל תיק). יחד עם זאת, הדעות נחלקות בארץ ובעולם לגבי התאמת הליכי גישור ביחס לדיון בחלק האחר של זכויות הקניין הרוחני כמו פטנטים ומדגמים. נכון שהמתח העיקרי כאן קיים יותר לגבי העברת סכסוכים על הפרת פטנט או מדגם לבוררויות, אך גם הליך גישור יכול להיות פחות מתאים במקרים מסוימים.
מחד, בסכסוכים העוסקים בהפרת זכויות יוצרים ו/או בהפרת סימני מסחר יש יתרונות מאד גדולים לסיום הסכסוך במסגרת הליך גישור. היתרונות הידועים הגלומים בגישור, כמו למשל "פתרון העוגה השלמה" או "פתרון WIN WIN", יכולים לבוא לידי ביטוי ביתר שאת בסכסוכים של הפרת זכויות יוצרים וסימני מסחר.
זאת, שכן ברוב המקרים, הפתרון של סכסוכים כאלה נמצא באמצעות שת"פ, פיצוי על הפרה באמצעות קנייה של מוצרים ע"י "המפר" מבעל הזכויות, ובעיקר, הסדר גישור, שיכול להיוותר סודי, יכול לכלול הסדרים מסחריים שהצדדים מסכימים עליהם מעבר לתחום בקניין הרוחני שבטבור הסכסוך. בנוסף, סכסוך ביחס להפרת זכות יוצרים יכול להסתיים בכל הסכמה ואינו מצריך אישרור של רישום או ביטול רישום כי זו זכות שאין צורך לרשום במרשם. גם סכסוכי הפרת זכויות בסימני מסחר שאינם רשומים (מה שנקרא גניבת עין) יכולים וצריכים להסתיים בהסדרי גישור עם אפשרויות מגוונות כאשר אין לפתרונות האלה השפעה על מרשם ציבורי קונסטיטוטיבי. והעיקר הוא שביהמ"ש המאשר את ההסדר הזה למעשה נותן פסק דין (בהסכמה אמנם, אך פסק דין לכל דבר ועניין) בסוגיות שכלל לא היו חלק מהדיון שבפניו.
מאידך, קיום הליך גישור ביחס לסכסוכים של הפרת פטנט או הפרת מדגם יוצר לעתים בעיות שקשה להתמודד איתן אם הצדדים דנים בהם בשאלות תקפות הזכות, ולכן מורידות מערך הגישור כפתרון הרצוי.
יתרונותיו הבולטים של הגישור באים לידי ביטוי גם בסכסוכים מסוג זה:
- שכר הטרחה הכרוך בניהול תיקים של קניין רוחני בערכאות המשפטיות עשוי להגיע לסכומי עתק, והוצאות שהערכאות פוסקות הן אף פעם לא ביחס ישיר לכך;
- העובדה שההליך למעשה נהנה מחיסיון מלא ולא ניתן להשתמש בדבר מתוך הגישור בביהמ"ש, בתוספת העובדה שתיקים רבים של קניין רוחני עוסקים בנושאים רגישים במיוחד, הופכות את ההליך לאטרקטיבי בשל כך שהמטריה נותרת לא חשופה. הרבה פעמים זה השיקול קריטי בבחירת הגישור כהליך הנכון בסכסוכים מסוג זה.
- "אתה יודע רק איך אתה נכנס ואין לך מושג איך אתה יוצא" – זה המוטו של הליך משפטי בביהמ"ש. בגישור זה שונה לחלוטין: השליטה על ההליך, על הכיוונים אליהם ילך, היקפו והצלחתו – כולם נמצאים בידי הצדדים. אתה יכול לתכנן את התוצאה ואם היא אכן תוצאה שמיטיבה גם אתך וגם עם "יריבך" אז היא גם תקרה;
- ואולי החשוב ביותר: שני הצדדים יכולים לקבל בהסכם גישור הרבה יותר מכפי שישיגו כתוצאה מהכרעה בהליך המשפטי; ההליך המשפטי הוא העתירות שלהן עתר התובע/המבקש; הליך הגישור הוא כל מה שיעלה על דעת שני הצדדים, שהוא חוקי.
פן נוסף ערכי/מוסרי הוא שבמקרים רבים כשכבר מתרחש גישור – האווירה בין הצדדים נוחה יותר, הן מהליך משפטי בערכאות משפטיות והן ממו"מ בין צדדים ע"י ב"כ. זה יכול לייצר המשכיות. זה יכול להביא לשיתוף פעולה במידה רבה יותר מאשר בסיומו של הליך משפטי, שבמקרים רבים מסתיים בכך ששני הצדדים מלקקים את פצעיהם.
אכסניה משפטית חוצת דורות
חלק מזכויות קניין רוחני, כמו פטנטים ועוד, הן ארוכות טווח. גם תהליך מו"פ הנוגעים לזכויות קניין רוחני הוא בדרך כלל ממושך. האם לאור זאת יש לדעתכם חשיבות לקבלת שירותים ממשרד עורכי דין ועורכי פטנטים שמתפרש, כמו משרדכם, על פני דורות ויכול ללוות את הלקוח ויורשיו (הגנטיים או העסקיים) תחת אכסנייה אחת לאורך זמן?
נחום: אפשר לומר שמבחינת הטכנולוגיה השינויים היום כל כך מהירים ודרמטיים, שספק אם ההתפרשות על פני דורות יכולה ליצור יתרון רלבנטי. בסימני מסחר אנחנו רואים סימנים ותיקים שחיים עשרות שנים והטיפול בהם במשרדנו הוא בין דורי. כיוון שהשירותים בתחום הקניין הרוחני מבוססים על אמון מוגבר בין לקוח לעורך הדין או עורך הפטנטים, ברור שיש יתרון גדול למסורת המצוינת שיש למשרדנו, לידיעה כי מדובר בבוטיק מתמחה שממוקד אך ורק בתחום הקניין הרוחני וששולטות בו נורמות של איכות ומצוינות. במובן הזה אני רואה שהלקוחות מייחסים חשיבות רבה להמשכיות ולוותק של המשרד ויש לנו חברות ואנשים רבים, הן בארץ והן בעולם שהם לקוחות המשרד מזה עשורים רבים. לשמחתנו המעבר של הלקוחות בין הדורות קרה בצורה מאד טבעית ויפה, הרבה בזכות אבא שלנו, ארנן, שאפשר את זה.
אדוני השוטר, אינני אשם...
משרדכם מייצג בפני טריבונלים של המשטרה והמכס. במה מתבטא ייצוג זה?
אודי: המשרד מטפל בעבור לקוחותיו בעניינים הקשורים לקניין רוחני מול רשות המכס הישראלית ומול משטרת ישראל באופן רציף ועקבי.
טיפול מול המכס: המכס הישראלי פועל מזה כעשור, מאז תיקון חוקי הקניין הרוחני בישראל להתאמה להסכם טריפס, ביעילות גדולה מאד ביחס לעיכוב טובין המיובאים מחו"ל והחשודים בהפרת זכויות יוצרים או סימני מסחר רשומים. משרדנו עוסק הן בייצוג בעלי זכויות זרים ובעלי סימני מסחר זרים ואוכף את הזכויות הנ"ל, והן מייצג לקוחות מקומיים שנטען כלפיהם שהפרו זכויות.
המכס פועל בשתי צורות עיקריות לאכיפת זכויות יוצרים וסימני מסחר: (א) באופן יזום ורנדומלי – יחידות תפיסה הפועלות בכל נמל בין באוויר, בין ביבשה ובין בים, מבצעות בדיקות רנדומליות בסחורה מיובאת במטרה לבדוק האם מיובאים לישראל טובין המפרים זכויות אלה. יחידות אלה מודיעות למי שמוגדר כמען למסירת הודעות של בעל הזכות. על בעל הזכות להשיב בתוך 3 ימי עבודה האם הטובין שעוכבו מפרים את זכויותיו, ואם כן, להמציא ערבות בנקאית ולהגיש תביעה להשמדת הטובין בביהמ"ש, או במקרה שמתקיימים תנאים מסוימים, להמציא חוות דעת וכתב התחייבות לשיפוי והטובין יועברו להשמדה בהליך מזורז אלא אם היבואן יגיש תביעה להחזרת התפוס;
(ב) פעילות עפ"י הודעה והתראה של בעלי זכויות – בעל הזכויות מודיע למכס כי הוא חושד שטובין שעשויים להיות מיובאים לישראל מפרים את זכויותיו והוא מבקש שתימסר לו הודעה על כך מיד עם הגעת טובין כאלה. על בעל הזכויות למסור פרטים מדויקים ככל האפשר על המשלוח החשוד. המכס יודיע לתחנות התפיסה בכל הנמלים על הודעה זו אם יסבור שהיא מדויקת מספיק ושיוכל על פיה לעכב את הטובין. אם עוכבו טובין עפ"י פרוצדורה זו, מסלולי הפעולה שננקבו לעיל יהיו נכונים גם לפעילות עפ"י התראה.
משרדנו מספק שירותים ללקוחות המקבלים לעתים מספר דו ספרתי של הודעות כאלה בחודש, ואנחנו מלווים את הלקוח בכל שלבי התהליך מהגשת המסמכים ליחידת התפיסה, עבור בטיפול בתביעה בביהמ"ש וכלה בליווי פקידי המכס בעת השמדת הסחורה לאחר פסק דין.
למכס חשוב מאד שהעבודה מולה תתבצע ביעילות, שבעלי הזכויות ידאגו לאכיפה בלתי מתפשרת של הזכויות, ובעיקר שלא יהיה ניצול לרעה של ההליכים מול המכס במקרים שאינם מתאימים. חשוב להדגיש שהעיכוב של הטובין במכס הופך לעיכוב עד לתום ניהול תביעה להשמדתם, ומדובר במצב שבו בידי בעל הזכות "צו לתפיסת נכסים" לכאורה בלא שעתר לכך לביהמ"ש ובלא שביצע תפיסה של הנכסים. לפיכך, חשוב שהפרוצדורה הזו לא תנוצל לניהול תביעות לעצירת יבוא מקביל לגיטימי. תביעות כאלה ניתן להגיש לביהמ"ש אך אין בהן הצדקה לעיכוב הטובין במחסני המכס.
הטיפול מול משטרת ישראל: גם המשטרה הגבירה בעשור האחרון את פעילותה למלחמה בהפרת זכויות קניין רוחני. לכך שתי סיבות עיקריות:
הראשונה, התאמת החקיקה הרלבנטית בישראל להסכם טריפס הביאה להפניית משאבים גדולים יותר למשטרה לטיפול בעניינים אלה; השנייה, משטרת ישראל סימנה בשנים האחרונות את המלחמה בפשיעה הכלכלית כיעד מרכזי שבאמצעותו תילחם במשפחות הפשע בישראל. זיוף והפרת זכויות קניין רוחני הם "עסק" מכניס ביותר, ובמקום שיש כסף קל ולא חוקי, נמצאות משפחות הפשע.
הטיפול מול המשטרה שונה מהטיפול מול המכס באופן יסודי. המשטרה פועלת להשגת ממצאים וראיות בתיקים כאלה על מנת שיגובש כתב אישום, וזאת, לאור תיקון פקודת סימני המסחר בשנת 2002 לפיו הפרת סימן מסחר רשום היא גם עבירה פלילית שבצדה עונשים כבדים של קנסות ומאסרים על תנאי ובפועל.
בד"כ ההליך ייפתח בחקירה שתעלה ראיות להפרת זכויות. המשטרה, אם תשתכנע באמיתות הראיות ובהפרה, תפשוט על חצרי ההפרה ותחרים את הסחורה המפרה. כתב אישום יוגש רק אם הפרקליטות תחליט, לאחר קבלת המלצות המשטרה, להגישו.
ההליך הפלילי הוא רציני הרבה יותר ומפחיד הרבה יותר את המפרים ולכן הוא כלי חשוב בתיק הכלים של בעל זכויות הקניין הרוחני. הכלי הזה עוד לא מנוצל בצורה יעילה מספיק משתי סיבות: (א) בעלי הזכויות לא תמיד מבינים עד הסוף את יעילות ההליך ותופסים אותו כיקר (למרות שההיפך הוא הנכון – זול יותר מהליכים פרטיים שבעל הזכויות נוקט באופן ספציפי בעצמו מול מפרים בביהמ"ש); (ב) השליטה בהליך לא נמצאת בידי ב"כ בעלי הזכויות וזה לעתים גורם מעכב או מרתיע.
בסה"כ גם טיפול באכיפה במכס וגם טיפול באכיפה מול משטרת ישראל הם יעילים, נוחים וחשובים מאין כמוהם הן באכיפה והן ביצירת ההרתעה כלפי מפרים פוטנציאליים.
מלאי רוחני
זכויות קניין רוחני הן חלק מנכסי החברה בהערכת שווייה. מעבר לבדיקת רישומי זכויות, תוקפן ומשך זמנן, אילו אלמנטים נוספים צריך לבדוק כאשר מבצעים בדיקת נאותות במישור נכסי הקניין הרוחני?
אודי: בדיקת נאותות של זכויות קניין רוחני היא מן הצעדים החשובים ביותר שעל רוכש לבצע לפני שהוא מחליט לרכוש חברה, במיוחד כזו שעתירה בנכסי קניין רוחני. בדרך כלל כדאי לבדוק חוץ מרישום גם את היכולת להגן על נכסי הקניין הרוחני שאינם מצריכים רישום כמו זכויות יוצרים. צריך לבדוק שמאגרי החברה מוגנים במקרה שבו לחברה סודות מסחריים. ישנה אפשרות לחקור מעט יותר את השוק שבו פועלת החברה, את מידת החדשנות בשוק ואת נכסי הקניין הרוחני של המתחרים. אם השוק צפוף זה יכול להשליך על היכולת לפעול בצורה חופשית ותוך קבלת מונופול חוקי בדמות זכויות הקניין הרוחני, ובמקרים מסוימים מידע כזה יכול להביא לשינוי בתמחור השווי של החברה הנרכשת. קיימת חשיבות מכרעת לבדיקת נאותות לגבי זכויות קניין רוחני בחו"ל והיכולת לרשום את הזכויות בחו"ל. לגבי חברה שטרם ביצעה את הפריצה שלה מחוץ לטריטוריה המקומית מדובר בפעולה הכרחית. לגבי חברה מייצאת, מדובר בפעולה חשובה מאד. באופן כללי נראה ששווה להשקיע משאבים בבדיקה כזו כי המסקנות ממנה יכולות לא רק להצביע על מנועי הצמיחה של החברה הנרכשת, אלא גם על התנהלותה בצורה יעילה ונכונה בשוק תחרותי.
הקנקן ותוכנו
אתם עוסקים גם בהיבטי קניין רוחני של מותגים. נראה שכיום מיתוג הפך להיות שם המשחק בלי שיהיה לו בהכרח גיבוי באלמנטים עסקיים פונדמנטליים. כאשר באים להעריך את פרמטר המיתוג בשווייה של חברה – האם הוא נמדד כערך בפני עצמו בלי קשר לפרמטרים אחרים של שווייה?
נחום: המותג הוא נכס חשוב בכל עסק, ומטבע הדברים ישנם תחומים שבהם חשיבותו של המותג עולה מאד כמו למשל באופנה. אולם גם בתחומים טכנולוגיים ואפילו כשלא מדובר בסחורה אלא בשירות, סימני המסחר הם המצפן העיקרי של הצרכנים בבחירת הסחורה או השירות שירכשו. טיפלנו בעסקאות גדולות שבהן הנכס היחיד שעמד על הפרק היה המותג ושולמו סכומי עתק עבור רכישה, או אפילו רק רישיון שימוש במותג. גם בהליכי פירוק נתקלנו בעסקים ותיקים שהיו מצליחים מאד, והנכס היחיד שנותר רלבנטי לא היו המלאים ולא המכונות אלא אך ורק המותג.
אתחול קניין רוחני
חלק מלקוחותיכם הם חברות סטארט-אפ. באיזה שלב צריכה חברת סטארט-אפ העוסקת בפיתוח טכנולוגיה לקבל ייעוץ וליווי משפטי בנושאי קניין רוחני?
אודי: חברה כזו חייבת לקבל ייעוץ משפטי בתחום הקניין הרוחני מתחילת דרכה ולמעשה אפילו בשלבי התהוותה הראשוניים ביותר. במרבית המקרים מירב נכסי חברה כזו יהיו זכויות קניין רוחני. היעדר הגנה עליהן והיעדר רישום בין בטריטוריה המרכזית בה פועלת החברה ומייצרת ובין בטריטוריות אליהן היא שואפת להתרחב, יכולים לעשות את ההבדל בין חברת הזנק שתבצע את הקפיצה הנחשונית שלה לבין מיזם שיגווע מאליו.
כך שטכנולוגיות הכשירות להגנה באמצעות פטנטים צריכות להיות מוגשות עוד בטרם החל שימוש כלשהו במוצרים לא כל שכן מסחורם, אחרת פרסום המוצרים באמצעות מכירתם יכול להוות פרסום קודם, להכשיל בעצמו את חדשנות ההמצאה ולגרום למניעת היכולת לרשום, ובמקרה כזה לא ניתן יהיה לעצור חיקויים והעתקות. כך גם לגבי מוצרים המעוצבים בצורה מיוחדת הכשירים להירשם כמדגם. לכן ככל שהייעוץ יינתן מוקדם יותר, כך תהיה ההגנה שלמה יותר ויהיה ניצול טוב יותר של פוטנציאל ההזנק.
פיתוח הטיפוח
הפירמה שלכם הייתה מהראשונות שטיפלו בתחום זכויות מטפחי צמחים. תוכלו להרחיב מעט על תחום זה ומה מקומה של ישראל בפיתוחו בעולם?
אודי: ישראל היא מעצמה במספר תתי תחומים של זכויות מטפחים. הנדסה גנטית של פירות וירקות, ייצור זני פרחים מהמובילים בעולם, אלה רק דוגמאות על קצה המזלג. זכויות מטפחים הן זכויות שדומות במהותן לזכויות בפטנטים. יחד עם זאת, מדובר בתחום שהמשפט הישראלי עוד לא יצר בו הלכות רבות כמו בפטנטים. בזכויות מטפחים קיימות זכויות לא רק בזן שטופח ע"י המטפח, אלא גם בזן הנגזר בעיקרו מהזן המוגן. רק בשנת 2008 ניתן לראשונה בישראל צו מניעה, בתיק שמשרדנו ניהל בשם חברה ישראלית ידועה העוסקת בטיפוח זני פרחים כנגד חברה שהוכח בביהמ"ש שזן שהשתמשה בו למסחור ומכירת פרחים היה זן שנגזר בעיקרו מזן מוגן של התובעת.
המעניין במקרה הזה הוא שהתנהלו סביבו סכסוכים בטריטוריות שונות ברחבי העולם והתקבלו לגביו פסיקות שונות בכל טריטוריה. ביהמ"ש הישראלי העניק ללקוח שלנו צו מניעה לאחר ששמע עדויות בחקירות נגדיות שבהן הוכח בצורה מספקת שהמטפח המפר פשוט שיקר בהצהרה שנתן ביחס לזני הצמחים שמהם פיתח את הזן המפר. ביהמ"ש ההולנדי שדן בסוגיה דחה את התביעה וקבע שלא הוכחה הפרה, קרי, לא הוכח שהזן שנטען שהוא מפר הוא זן הנגזר בעיקרו מהזן המוגן.
ההבדל נבע מההבדל בשיטות המשפט ומהעובדה שביהמ"ש ההולנדי ראה מסמכים בלבד ולא התרשם כדבעי מעדויות המטפחים בפניו.
בכל מקרה מדובר בתחום מעניין, קשה לתפיסה ולהבנה בגלל שהוא מערב הרבה ביולוגיה וגנטיקה, בהרבה מקרים מבחני ההעתקה או ההפרה מתבססים על בדיקות גנטיות וזה מחייב חוות דעת של מומחים, ולכן זה תת תחום מיוחד שנדרש ניסיון רב בניהול תיקים בו.
הזוי או חזוי?
לאור התמורות החדות של הטכנולוגיה היוצרות תנודתיות רבה מבחינת היישומים וההיבטים הכספיים של זכויות קניין רוחני – מה הייתם אומרים על רעיון כמו הקמת שוק מוצרי קניין רוחני טכנולוגיים של חברות פרטיות או אינדיבידואלים בעלי זכויות קניין רוחני, שייסחרו כסוג של קומודיטי?
אודי: הדבר הזה כבר קיים. ישנן חברות בעולם העוסקות במכירות פומביות של פטנטים; נעשה ניסיון לעשות זאת גם לגבי זכויות אחרות אך בשלב זה בהצלחה פחותה מאשר לגבי פטנטים.
חברות ישראליות מתחום ההיי-טק היו מעורבות במכירה של פטנטים שלהן לחברות אמריקאיות. זה יכול להיות עסק מכניס אם מתייחסים אליו בצורה נאותה. הציפיות ממכירות פטנטים כאלה צריכות להיות סבירות. לא צריך להניח שחברה תתעשר ממכירת פטנטים שלה. אם החברה רוצה למכור את הפטנט הרשום שלה היא כנראה לא רואה אפשרות להשתמש בו ולכן סביר שהשוק שלו הוא מוגבל. לכן ככל שהציפיות הן סבירות ברמת המחיר, וככל שהזכות מעוגנת ברמה טובה יותר (כלומר שהפטנט חזק דיו ומסוגל לעמוד בתקיפה של תקפותו), כך יגבר הסיכוי לעסקה טובה הן למוכר והן לרוכש.
למרות שזה כבר קיים, יש עדיין מה לפתח בתחום הזה, ומה שבעיקר חסר זה יכולת הערכה טובה לגבי חוזק הזכות בעלות סבירה.
קווי רוחב וקווי עומק
משרדכם מייצג חברות מקומיות וחברות רב לאומיות. האם בימינו זאת רק שאלה של זמן ומשאבים כדי שכל חברת טכנולוגיה ישראלית תהפוך לגלובלית, או שיש חברות שמעצם טבען עדיף שיתפתחו רק בגבולות המדינה?
נחום: זו כבר לא שאלה של זמן פשוט כי הגלובליות והרב לאומיות של חברות ישראליות כבר כאן. מטבע הדברים חברות טכנולוגיה מצליחות פורצות מהר מאד את גבולות ישראל בחיפוש אחר צרכנים לטכנולוגיות. השוק הישראלי זעיר במונחים עולמיים, וכל מי שיש לו מה למכור בחו"ל מנסה לממש פוטנציאל זה. קשה לנו להתחרות במחירי הייצור במזרח הרחוק, ועל כן בתחומי התעשייה המסורתית קשה לחברות המקומיות לפתח ייצוא משמעותי ולהתחרות בשווקים בחו"ל. למרות זאת אני יכול לומר לך שאני גאה לייצג לא מעט חברות ישראליות המצליחות לייצא לחו"ל לא רק טכנולוגיה אלא גם מזון, קוסמטיקה, חמרי ניקוי, מוצרים לתינוקות ועוד. אלה זקוקות להגנה על הקניין הרוחני שלהן גם בחו"ל. ישנן כמה וכמה חברות ישראליות שאנחנו מייצגים שכבר פרושות על פני כמה יבשות ומנוהלות בצורה מאד מרשימה כתאגיד רב לאומי לכל דבר ועניין.
Download או Down the Road?
האם צריך וכיצד ניתן להתמודד עם ההורדות הבלתי חוקיות מהאינטרנט, שהוגדרו כבר ערכית כ"פיראטיות"?
נחום: ודאי שצריך להתמודד עם התופעה הזו וראוי להשקיע מאמצים בשכלול אמצעי האכיפה וענישה מחמירה כדי להילחם בתופעה. הפיראטיות אינה מתבטאת רק בהורדות בלתי חוקיות אלא גם באתרי מסחר המציגים סחורות מזויפות ועושים שימוש בלתי מורשה ובלתי חוקי בסימני מסחר מוכרים היטב ומפורסמים. אנחנו מכירים לפחות חברה אמריקאית אחת מהמובילות העולמיות במוצרי ספורט שמנהלת מאבק חורמה באתרים פיראטיים ומצליחה לגרום להורדה של אתרים פיראטיים יום יום. אני מספר זאת כדוגמה לכך שהאינטרנט הוא עולם דינמי שמצריך מלחמה יומיומית מתוחכמת ויצירתית.
אני לא רואה כיצד ניתן להצליח במלחמה במשקי בית ושם נראה לי שכדאי להשקיע בחינוך של הילדים נגד הפעילות הפיראטית. לעומת זאת יש להילחם מלחמת חורמה באתרים מסחריים המציעים הורדה בלתי חוקית או אפילו מקדמים אותה ותורמים לה, ולהפוך את העיסוק בזה ללא כדאי עבורם.
הניסיון מלמד שפושעי הסייבר מחפשים תחומים שבהם לא מקשים עליהם, ולכן בד"כ מלחמה עקבית ועיקשת תניס אותם למקום אחר. תחום נוסף שבו כדאי מאד להשקיע הוא תחום החקיקה בניסיון להגדיר טוב יותר את המעשים האסורים, להרחיב את מעגל האחראים הישירים והעקיפים למעשים אלה וכמובן להחמיר את הענישה בתחום.
גם פסיקת בתי המשפט בעניין זה היא נדבך חשוב במלחמה בתופעה. רק לשם דוגמה, החלה של עקרון האחריות התורמת להפרת זכות יוצרים מרחיב את מעגל הגורמים שניתן לתבוע בגין הפיראטיות ברשת.
פלגיאט או שפגאט וירטואלי?
גנבות ספרותיות גם הן השתכללו בעידן האינטרנט. ראשית, המידע זמין יותר. שנית, דרכי הגניבה פרוצות יותר. שלישית, נראה שגבולות המותר בעולם התוכן הדיגיטלי נמתחים בגמישות יתר. תוכלו לעשות לנו סדר בין המותר והאסור מבחינת זכויות יוצרים של תכנים באינטרנט?
נחום: באופן כללי אפשר לומר שדיני הקניין הרוחני, כמו רוב הדינים, אינם משתנים כשמדובר באינטרנט. למשל יצירה ספרותית שיצאה לאור כספר קריאה רגיל מוגנת בזכויות יוצרים והיא זכאית הגנה גם בעולם הווירטואלי בדיוק כמו בעולם הפיזי. קרוב לוודאי שהעתקה של טקסט כתוב שעולה כדי הפרת זכות יוצרים בעולם הפיזי, תיחשב כהפרה גם כאשר המעשה נעשה באמצעות האינטרנט.
חוק זכות יוצרים תשס"ח-2007 כונן את זכות ההעמדה לרשות הציבור אשר פורשת את הגנת החוק על עשיית פעולות ביצירות מוגנות בזכות יוצרים באינטרנט. משמעות הדבר היא שהגבולות דווקא ברורים: בעל הזכות זכאי למנוע עשיית פעולות בלתי מורשות ביצירתו באינטרנט. עשיית פעולות שהן זכותו הבלעדית של בעל הזכות - כגון העתקה ושכפול של היצירה – ללא רשותו הן הפרה של זכות יוצרים. חד וחלק.
הבעיה איננה שגבולות האסור והמותר נמתחים בגמישות יתר. הבעיה היא שהטכנולוגיות הקיימות כיום בעולם המחשבים וברשת האינטרנט הפכו את היצירות לזמינות ואת העתקתן והעמדתן לרשות אחרים לקלות מאד, ממש קלות בלתי נסבלת. לכן גם כשהגבול ידוע, אנשים אינם עומדים בפיתוי. צריך לומר בהגינות כי ישנם תחומים מסוימים בהם הרישום של זכויות היוצרים והגנתן מתאפשרים בצורה טובה יותר דווקא בזכות טכנולוגיות המחשב והרשת.
יש צורך באכיפה טובה ואפקטיבית יותר וכן אפשר לקוות כי בעתיד הקרוב יפותחו טכנולוגיות שישפרו את שליטתם של בעלי זכויות יוצרים על שימוש בלתי מורשה ביצירותיהם.
קולקטיב האבסורד
תרבות הטוקבקים והפוסטים יצרה את המונח האמורפי – תוכן של גולשים. מועלות שאלות לא פשוטות כמו למי שייך תוכן כזה, על מי מוטלת אחריות משפטית לנאמר בו ועוד. אך עוד לפני הכל, האם לדעתכם מלל, שלפעמים הוא גם אנונימי או מתחזה, ושבדרך כלל אין בו שמץ של מקוריות ויצירתיות, יכול להוות קניין בר הגנה של מי שלא יהיה?
אודי: זו שאלה סבוכה שלא מערבת רק סוגיות מתחום הקניין הרוחני, אלא בחופש הביטוי והזכות להביע דעות. אם נתמקד במה שבשבילו התכנסנו כאן, הרי שאם מדובר בתוכן מקורי (במובן זה שהכותב שלו הוא המקור ולא העתיק אותו ממקום אחר) ויש בתוכן הזה מידת יצירתיות מינימלית (קרי, שהוא לא מידע טריוויאלי כמו פרטים של אדם, ספרי טלפון, טפסים סטנדרטיים וכו') בהחלט יתכן שקטע כזה יכול להוות יצירה בת הגנה בזכויות יוצרים. הבעלות בה צריכה להיות של יוצרה. יחד עם זאת, בשל העובדה שזה נעשה במדיה האינטרנטית צריך להיות ברור ליוצר שהוא נותן רשות שימוש בתוכן הזה לבעל האתר וכי לא ניתן יהיה להגן על היצירה בכלים המקובלים.
לך תוכיח שאין לך אחות
האינטרנט יכול בקלות בלתי נסבלת לייצר חרושת שמועות כלפי אדם זה או אחר, בלי גרעין של אמת מצד אחד ובלי אפשרות להיחלץ ממנה גם בטווח הארוך. אילו מנגנוני הגנה קיימים ואילו נוספים דרושים כדי להפסיק את הטרור ברשת או לעשות אותו יותר קשה למבצעיו?
אודי: לדעתנו המנגנון היחיד שיכול לייצר משטור ברמה מסוימת הוא מנגנון הודעה והסרה הקיים בהרבה מאד מדינות ברחבי העולם בוורסיות כאלה ואחרות. בעיקרון, המנגנון הזה מאפשר לבעל זכויות שסבור שזכויותיו הופרו לפנות לבעל האתר בו התפרסם התוכן המפר ולהודיע לו על הפרת הזכויות. במקומות מסוימים מרגע ההודעה בעל האתר מחויב להסיר את התוכן אחרת הוא הופך לאחראי להפרת הזכויות בצוותא עם המפר עצמו. במקומות אחרים יפנה בעל האתר למפר ויודיע לו על ההודעה על ההפרה, ואם המפר מתכחש לטענות ההפרה, יודיע על כך בעל האתר לבעל הזכות ואז בעל הזכות יצטרך לעתור לסעדיו בביהמ"ש, אך בעל האתר מחויב לגלות לבעל הזכויות את פרטי האדם או הישות שעומדים מאחורי התוכן המפר.
זה מנגנון שמאזן בין הזכות שלא יופרו זכויות, לבין הזכות להתכחש להפרת הזכויות. מחד, לא ניתן להפוך את בעל האתר עצמו לבית משפט שדה. מאידך, לא ניתן להותיר תוכן שנטען לגביו שהוא מפר זכויות, מפורסם ברשת באין מפריע.
כפי ששמענו לא אחת מלקוחות בינלאומיים של המשרד שמנהלים מלחמות אינטרנטיות רחבות היקף, לא יכולה להיות לבעל הזכויות כוונה לנקות את רשת האינטרנט מהפרות, שכן לא ניתן באמת לעשות זאת והעלויות לביצוע כזה הן בלתי הגיוניות בעליל. צריך להתרכז באותם אתרי מפירים שבאמת מפריעים לניהול העסקי ואלה שגורמים נזק אמיתי.
המחלקה לפיתוח האגו הלאומי
נראה שלתחום כינויי המקור בארץ יש עדיין הרבה מקום להתפתח. תוכלו להסביר מהם כינויי מקור וכיצד ניתן לפתח כאלה בארץ?
נחום: כינוי מקור הוא השם הגיאוגרפי של ארץ, אזור או מקום, הכלול בשמו של מוצר, הבא ללמד שמקורו באותו אזור וכי איכותו או תכונותיו של המוצר הן, בעיקרן, פרי אותה סביבה גיאוגרפית, טבעה ואנשיה; ההגנה על כינויי מקור מקורה באמנת ליסבון. ישראל חתמה על אמנה זו וחוקקה חוק זה בעיקר כדי להגן על כינוי המקור JAFFA, שנועד לציין תפוזים מאזור יפו והשפלה שיוצאו לכל העולם. שימוש בכינוי מקור רשום ע"י מי שהמוצר שלו אין מקורו באזור או במקום הרשום יהוו הפרת הזכות בכינוי המקור, וביהמ"ש מוסמך לתת סעדים למנוע שימוש כזה.
בהשוואה לסימני מסחר מוגשת כמות קטנה מאד של כינויי מקור לרישום. מדובר רק במקרים שבהם הסחורה שמיוצרת באזור מסוים נהנית מתכונות שהן פרי הסביבה הגיאוגרפית או אנשי האזור, למשל "שמפניה" ליין מבעבע. בד"כ מתבקש הרישום על שם מדינה או מועצה ייעודית לעניין זה. לשם דוגמה קובל לרישום לאחרונה כינוי המקור "גורגונזולה" לגבי גבינות המיוצרות באזורים מסוימים באיטליה.
יצא שכרם בהפסדם?
מה דעתכם לגבי חוק הספרים החדש? האם הוא באמת מגן על הסופרים ועל מעמד הספר בישראל, או שהתוצאה תזיק לאלה יותר משתועיל?
נחום: עוד לפני כניסתו של החוק הזה לתוקף הובע חשש של הסופרים כי המחוקק שבא לברך עלול לצאת מקלל. עיני כולנו נשואות לעתידו של הספר הישראלי ושוק הספרים. לא זו בלבד שיש בשוק הזה מורכבות ייחודית של דואופול אלא שהיום כבר ברור כי נעשו טעויות קשות בחינוך הציבור למבצעים ולרכישת ספרים "במשקל".
הרעיון של התערבות רגולטורית לצורך שינוי מציאות בשוק איננו מופרך ולדעתי כוונת המחוקק הייתה טובה וראויה, והניסיון שנעשה הוא ניסיון מעניין שהתכוון להיטיב עם הסופרים. אלא שלעתים התנהגות השוק מפתיעה ובלתי צפויה, ובמקרה הזה אני לא משוכנע שבכלל חשבו עד הסוף על השפעות החוק. בעת ראיון זה לא נראה שהסופרים והספר העברי יוצאים נשכרים מהחוק אך אני חושב שקצת מוקדם לסיכומים.
בניחוח אישי
ולסיום, למשרדכם מורשת מקצועית ארוכת ימים וראויה לציון, שעיצובה החל על ידי עו"ד ד"ר זליגסון ואביכם עו"ד ארנן גבריאלי, ובהמשך עובתה וחוזקה על ידיכם כדור ממשיך. כיצד משפיע כל אחד מכם על המרקם המקצועי של המשרד ועל צביונו?
נחום: אני מרגיש מאד מחויב לסטנדרטים שקבעו ד"ר זליגסון ואבי, עו"ד ארנן גבריאלי. כוונתי להגינות, יושרה, התמחות והתמקצעות ומתן השירות הטוב ביותר ללקוח. כל אלה תוך העמדת האינטרס של הלקוח בראש מעיינינו. אנחנו מאד מקפידים על קיום כללי האתיקה. בימים אלה זה כבר סוג של ייחודיות.
מעבר לכך אפשר לומר שלמשרד שקיים 52 שנה יש כבר קוד גנטי (DNA), במיוחד כשמדובר במשרד משפחתי. אני התחלתי לעבוד במשרד כסטודנט שנה ב' למשפטים והשנה תמלאנה 20 שנה להיותי עו"ד. ברור שאנחנו מכתיבים את הסטנדרטים האלה ונותנים דגש למה שנראה לנו חשוב. יש במשרד אווירה מיוחדת לו. יש כאן אופי מסוים משפחתי, אנושי ואינטימי שבא מאיתנו ונשארו אצלנו כל מיני שיטות וסטנדרטים של היקים שהקימו את המשרד הזה לפני עשרות שנים. כל אלה יקרים לנו מאד, ובעולם הדינמי של היום אנחנו משתדלים להתפתח תוך שמירה על הייחוד שלנו, על ה-DNA הזה.
אודי: אני מסכים לכל מילה של נחום. עבדתי במשרד משנת 98 לסירוגין. כעו"ד כבר 14 שנים אני יכול לומר שיש הבדל בין עו"ד שצמח בעצמו ובין עו"ד שלמד את העבודה מהמקצוענים הגדולים ביותר בתחום, ואני בר מזל. אבינו, ארנן, מגדולי עורכי הדין שפעלו כאן, הקפיד לשמור על קשר ישיר ובלתי אמצעי עם לקוחותיו והנחיל לנו תכונה זו. אנחנו מעורבים בתיקים המתנהלים במשרדנו מתחילתם ועד סופם. ינקתי את הסטנדרטים של Fair Play במגרש המשפטי מאבא שלי במשך שנים. זכור לי שבתחילת דרכי התלוויתי לאבי בתיק פטנטים גדול ואני זוכר שכשהלקוח שלנו היה בהפסקה מחקירה נגדית, והוא ניגש לאבי, ואבא אמר לו שאסור להם לשוחח ונטש את המקום. זה הותיר עלי חותם גדול. אני גאה להיות נאמן למסורת הזו גם אם היום אנחנו רואים שפחות ופחות שומרים עליה. לדעתי הסוד להצלחת המשרד הוא השמירה על הסטנדרטים הגבוהים של מקצועיות ויושרה שאבא שלנו מחשיב כל כך והצליח להנחיל לנו. הלוואי שנצליח כמוהו.
הראיון עם עו"ד נחום גבריאלי ועו"ד אודי גבריאלי, שותפים במשרד זליגסון גבריאלי ושות', נערך על ידי עו"ד פנינה מרפיש – יולי 2014.
