ה-7 באוקטובר לא היה רק אירוע ביטחוני מטלטל, הוא היווה נקודת מפנה היסטורית, "שינוי פרדיגמה" שחייב את מדינת ישראל לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע לתפיסת הביטחון שלה, וליתר דיוק – לביטחון האספקה שלה. אם בעבר התהדרנו בתואר "מעצמה מוכחת", המייצאת טכנולוגיות עילית לעולם, המלחמה הנוכחית – מלחמת "חרבות ברזל" – הציבה במרכז השולחן יעד חדש ודחוף: עצמאות אסטרטגית.
השינוי הזה אינו סמנטי בלבד. הוא מתורגם למספרים דרמטיים, להזמנות ענק ולתנופת עשייה ששוטפת את המפעלים בישראל. ממצב של רכש מקומי בהיקף של 12 מיליארד שקלים בשנת 2022, זינקנו בשנת 2024 לרכש מקומי בהיקף חסר תקדים של 40 מיליארד שקלים – גידול של פי 3.3. מספר המכרזים שהוצאו לתעשייה המקומית קפץ מ-4,500 ל-16,500. המספרים הללו מספרים את הסיפור של תעשייה המתגייסת למאמץ המלחמתי, אך הם מספרים סיפור נוסף, חשוב לא פחות: הסיפור של תעשיית המתכת, החשמל והתשתיות בישראל, שעוברת תור זהב של ממש.
"הברזלים" חוזרים למרכז הבמה: תור הזהב של ענפי המתכת והחשמל
כשאנחנו מדברים על "הייטק ביטחוני", הנטייה הטבעית היא לחשוב על שורות קוד, סייבר ובינה מלאכותית. אולם, המלחמה הזכירה לכולנו שבסופו של יום, ביטחון דורש פלדה, אלומיניום, נירוסטה, נחושת, ותשתיות פיזיות חזקות. מערכות ההגנה האקטיבית כמו "כיפת ברזל" ו"מעיל רוח" הטילים המדויקים והרק"מ המתקדם – כולם נשענים על שרשרת אספקה עמוקה ומסועפת של תעשייה יצרנית קלאסית שעברה שדרוג טכנולוגי.
כמנהל חטיבת התעשיות הביטחוניות בהתאחדות התעשיינים, אני רואה את השינוי בשטח מדי יום. מנוע הצמיחה הביטחוני אינו פועל בחלל ריק, הוא מזרים חמצן וביקושים אדירים למפעלים שבמשך שנים נחשבו כ'מסורתיים'. היום, אנו מבינים שאין הייטק בלי התעשיות הללו. הטנק המתקדם ביותר והטיל המתוחכם ביותר תלויים ביכולת יציקה מדויקת, בריתוך ברמה תעופתית ובמערכות חשמל עמידות בתנאי קיצון.
הביקושים הגוברים זולגים לכל שרשרת הערך ומעירים את רצפת הייצור בענפים המשיקים:
יציקות ועיבוד שבבי: כל ראש קרב, מנוע של נגמ"ש או חלק במערכת יירוט דורש רכיבי מתכת המיוצרים בדיוק של מיקרונים. מפעלי העיבוד השבבי עובדים סביב השעון כדי לייצר גופי טילים, מחברים תעופתיים ומכלולים מכניים מורכבים.עבודות מתכת וריתוך: מיגון כלים, בניית שלדות לכלים בלתי מאוישים וייצור גדרות ומכשולים דורשים מיומנויות ריתוך ועיבוד מתכת ברמה הגבוהה ביותר. הביקוש לפלדות שריון ולעבודות מסגרות כבדה ומדויקת נמצא בשיא.
הרכבות ואינטגרציה: המפעלים הקטנים והבינוניים אינם רק ספקי חלקים, הם הופכים לקבלני משנה המבצעים הרכבות של תתי-מערכות שלמות, החל ממערכות אלקטרו-מכניות ועד למכלולי שליטה ובקרה.
חשמל ותשתיות: הביקוש לאנרגיה זמינה בשטח, גנרטורים צבאיים, כבילה מיוחדת ומערכות תשתית לפריסה מהירה במוצבים ובשטחי כינוס, הזניק את הפעילות במפעלי החשמל והתשתיות. היכולות הללו – יציקה, עיבוד, ריתוך והרכבה ועוד – הן "הלחם והחמאה" של העצמאות האסטרטגית שלנו. בלעדיהן, התוכנה המתוחכמת ביותר תישאר על השרתים.
פרויקט טנק המרכבה והרק"ם - ספינת הדגל של התעשייה הישראלית
אם יש דוגמה אחת שמזקקת את העוצמה של הסינרגיה בין הביטחון לתעשייה היצרנית, הרי שזהו פרויקט המרכבה והרק"ם. הפרויקט, שנולד מתוך חזון נועז בסוף שנות ה-70, הפך במרוצת השנים לקטר הצמיחה המשמעותי ביותר של התעשייה הכבדה בישראל, וביתר שאת היום בצל מלחמת "חרבות ברזל".
זהו פרויקט שהוא מקור לגאווה לאומית וטכנולוגית כאחד. ההכרה באיכות הכלים באה לידי ביטוי בפרסים יוקרתיים: בשנת 2024 זכה נגמ"ש ה"נמר" בפרס ביטחון ישראל, ובשנת 2025 הוענק הפרס לנגמ"ש הגלגלי "איתן". זכיות אלו אינן רק תעודות כבוד למהנדסים, אלא הוכחה ניצחת לאיכות הייצור של מאות מפעלים בישראל.
פרויקט המרכבה הוא הרבה מעבר לטנק או נגמ"ש, הוא אקו-סיסטם שלם המפרנס כ-200 מפעלים ברחבי הארץ. הנתון המדהים ביותר הוא הפיזור הגיאוגרפי: כמחצית מהמפעלים הללו ממוקמים בפריפריה – בצפון ובדרום. כ-10,000 עובדים, רבים מהם באזורי עדיפות לאומית, מתפרנסים ישירות מהפרויקט הזה. עבורם, כל בורג, כל פלטת מיגון וכל מערכת חשמלית הם חלק מהחוסן האישי והלאומי.
שוחחתי על כך עם עמיתי, תא"ל במיל' עמיר ניר, יו"ר פורום יצרני המרכבה והרק"ם בהתאחדות התעשיינים, שתיאר את התחושות בקרב היצרנים: "בסקטור הביטחוני, פרויקט המרכבה הוא אחד הפרויקטים המשפיעים ביותר על הביקושים מול תעשיות המתכת בישראל מזה 5 עשורים. כשאנחנו רואים את נגמ"ש ה'איתן' או ה'נמר' חוצים את הגבול ומגנים על חיי הלוחמים, אנחנו יודעים שכל ריתוך וכל רכיב יוצר באהבה ובמקצועיות במפעלים מקרית שמונה ועד שדרות. המלחמה המחישה שאין תחליף לייצור כחול-לבן. היכולת שלנו לייצר את הפלדה, לעבד את השבבים ולהרכיב את המערכות כאן בישראל, היא תעודת הביטוח של צה"ל. המפעלים שלנו עברו ביום אחד משגרה לחירום, והוכיחו שהתעשייה המסורתית היא נכס אסטרטגי שאין לו תחליף".
החשיבות של הפרויקט לענפי המתכת, החשמל והתשתית היא קריטית. הוא מאפשר למפעלים להשקיע במכונות מתקדמות (כמו מכונות CNC 5 צירים, רובוטי ריתוך ומערכות בקרת איכות), בידיעה שיש אופק הזמנות לטווח ארוך. השקעה זו זולגת לאחר מכן גם לשוק האזרחי ולייצוא, ומעלה את הפריון של התעשייה הישראלית כולה.
מהוכחה מבצעית להזדמנות גלובלית
בעוד אנו מתמקדים בצרכי צה"ל, אי אפשר להתעלם מההזדמנויות הגלובליות שנפתחו בפנינו. העולם מתבונן. מלחמת רוסיה-אוקראינה כבר האיצה תהליכי התחמשות באירופה, ומלחמת "חרבות ברזל" סיפקה את החותמת הסופית: "הוכח בקרב" (Combat Proven).
הטכנולוגיות הישראליות – מהגנה אקטיבית ועד חימוש מדויק – הוכיחו את עצמן בשדה הקרב בצורה שאין לה אח ורע. הניסיון המצטבר הזה, יחד עם היכולת שלנו לפתח פתרונות בזמן שיא קצר (Time to Market), ממצבים את ישראל כאחת מ-10 היצואניות הגדולות בעולם, לצד מעצמות כמו ארה"ב, גרמניה וצרפת.
בשנת 2024 לבדה, הייצוא הביטחוני עמד על כ-14.8 מיליארד דולר. אבל ההזדמנות האמיתית טמונה ביכולת למנף את ההצלחה הבינלאומית כדי לחזק את התעשייה המקומית. ככל שנמכור יותר אמצעי לחימה לעולם, כך נוכל להרחיב את קווי הייצור בישראל, להוזיל עלויות עבור משרד הביטחון ולהבטיח שגם בעתות משבר, קווי הייצור שלנו יהיו מוכנים. באותה נשימה חשוב שמדינת ישראל ובהובלת משרד הביטחון, ידאגו לשמור על קבלני המשנה ויעשו את הכל על מנת לשמר יכולות ייצור אלה שלא יועברו לחו"ל ויבוצעו על ידי קבלני משנה זרים לאור מחוייבות למימוש רכש גומלין בחו"ל. הרי ככל שהיקף הייצוא הביטחוני גדל ושובר שיאים חדשים מידי שנה, כך היקף המחויבות לביצוע רכש גומלין על ידי היצואניות הביטחוניות גדל ולכן הסיכון על קבלני המשנה הביטחוניים הישראלים גדל בהתאמה.
החזון: עצמאות כחול-לבן
כדי לממש את הפוטנציאל הזה ולהבטיח את ביטחון המדינה לעשורים הבאים, נדרשת תוכנית פעולה אמיצה. וועדת נגל, שאנו תומכים בהמלצותיה, פרסמה בינואר 2025 את המלצתה על הגדלה של תקציב הרכש של משרד הביטחון ב-200 מיליארד שקלים על פני העשור הקרוב כאשר מטרתה כפולה: הגברת הייצור המקומי וניהול מלאי חירום אסטרטגי.
המשמעות היא הקמת קווי ייצור חדשים לתחמושת, שדרוג תשתיות במפעלים קיימים ותמיכה מסיבית בחברות קטנות ובינוניות כדי שיוכלו לעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים. המטרה ברורה: להפחית את התלות בשרשראות אספקה חיצוניות שעלולות להיקטע ברגע האמת, ולבנות משק שמסוגל לספק לעצמו את צרכיו הקריטיים.
לסיכום, אנו ניצבים בפני עידן חדש. המעבר מ"עוצמה מוכחת" ל"עצמאות אסטרטגית" הוא האתגר הגדול של הדור שלנו. כאשר אני מבקר במפעלי המתכת בכל הארץ, אני יודע שאנחנו מוכנים לאתגר. התעשייה הביטחונית הישראלית, על כל רבדיה – ממסגריית הבוטיק ועד לתאגיד הענק – היא כיפת הברזל הכלכלית והביטחונית של מדינת ישראל. יחד נמשיך לבנות, לייצר ולהבטיח שישראל תמיד תוכל להגן על עצמה, בכוחות עצמה.
התעשייה הביטחונית הישראלית היא אחד ממנועי הצמיחה החשובים של המשק הן בהיבט הכלכלי ולא פחות חשוב מכך – בהיבט הביטחוני. בעשור הקרוב ומעבר, היא תמשיך להיות מכפיל הכח הצבאי של צה"ל, תייצר את הכלים הטובים ביותר להגן על חיילינו ועל אזרחי ישראל ותוביל את כלכלת ישראל לצמיחה בת קיימא.
הכותב הוא מנהל חטיבת תעשיות ביטחוניות בהתאחדות התעשיינים
