קולותיהם של מנהלי בתי החולים הציבוריים והממשלתיים, נשמעים בימים האחרונים, כמו מנסים בכוחות אחרונים להתריע מפני הרעב בגין חוסר התקציבים, שחיקת הצוותים הרפואיים והטעויות הרפואיות העלולות לעלות בחיי אדם. הקולות האלה, נשמעו כבר בעבר, אלא שהפעם מגפת הקורונה והתחלואה שבגינה, הופכים את הקולות לזעקות ואת התרחישים למפחידים הרבה יותר.
בנייר עמדה שנכתב ביולי 2019, על ידי פרופ' דב צ'רניחובסקי ורועי כפיר, ממרכז טאוב, שכותרתו: "מערכת האשפוז הכללי בישראל: תמונת מצב", נכתב כי המשבר במערכת הבריאות הוא תוצאה של שני גורמים מרכזיים: (1) פערים הולכים וגדלים בין צורכי המערכת לבין הקצאת המשאבים הציבוריים המתבקשים, (2) העמקה מתמדת של מעורבות המדינה בניהולה השוטף של המערכת.
אם נוסיף לכך את מגפת הקורונה, נקבל תנאים שמערכת הבריאות כולה ומערכת האשפוז במיוחד, לא התנסתה בה.
"אנחנו על סף קריסה", הכריזו מנהלי בתי החולים הציבוריים בעת מפגן מחאה בירושלים.
"השנה האחרונה הייתה שנה מאד מאתגרת, למערכת הבריאות כולה, החל מרמת משרד הבריאות דרך קופות החולים ובתי החולים וכלל המרכיבים של המערכת. לראשונה בתולדות המדינה, נמצאה מערכת הבריאות בישראל במרכז וכל הזרקורים הופנו אליה. הדבר בא לידי ביטוי בכלל המעגלים: מערכת הבטחון, צה"ל, ממשלת ישראל והתקשורת. תופעה זו קרתה גם במדינות אחרות בעולם. הפוקוס על מערכת הבריאות בישראל חשף את החוזקות וגם את הבעיות של המערכת. בעיות שאנחנו בבתי החולים, כבר התרענו עליהן בעבר", מסביר פרופ' ארנון אפק, המשנה למנהל המרכז הרפואי שיבא, מ"מ יו"ר איגוד מנהלי בתי החולים בהר"י (ההסתדרות הרפואית), ומנכ"ל משרד הבריאות לשעבר.
הפוקוס הזה חשף תגליות שמערכת הבריאות לא ידעה עליהן?
"אני לא מסכים שלא ידענו עליהן. הפוקוס הזה גילה את הצדדים הטובים של המערכת וגם את הבעיות והחולשות שלה. אנחנו התרענו על הבעיות בעבר, אבל עד כה ללא מענה, ולצערי לא נראה לי שמישהו למד משהו. אם לפני ימים אחדים, מנהלי בתי החולים הציבוריים הכלליים נאלצו להתריע על סגירת חדרי ניתוח, כי אין להם תקציב. אם מנהלי בתי החולים הציבוריים והממשלתיים נאלצים להילחם בקיצוץ במערכת האשפוז, לצערי זה אומר שלא למדנו את הלקח המרכזי. אי אפשר לבנות מערכת בריאות ללא רזרבות, מערכת שעובדת על יותר ממאה אחוז כל הזמן, מערכת שמתוקצבת בחסר בהשוואה לכל מדינות ה-OECD", קובע פרופ' אפק.
מנתוני ה-OECD עולה שישראל מוציאה 7.4 אחוזים מהתמ"ג על בריאות, בהשוואה ל-9 אחוזים ב-OECD, 11-12 אחוז במדינות העשירות (גרמניה וצרפת), וכמעט 17 אחוז בארה"ב.
פרדוקס ההצלחה
"מערכת הבריאות במדינת ישראל, נמצאת בתחתית הסולם במשאבים שלה, במיוחד מערך האשפוז. אנחנו נמצאים בשיעור מיטות מאד נמוך ל-1,000 נפש, עם תפוסה מאד גבוהה ומשך אשפוז קצר, של כ-4 ימים בממוצע. אז ברור שזו לא בעיה של יעילות המערכת. ולראייה, מדד בלומברג (תאגיד המפרסם מדדי בריאות בינלאומיים), מגדיר את מדינת ישראל כמדינה שישית ביעילות מערכת הבריאות שלה", מציין פרופ' אפק.
עמיתו ד"ר איתן וירטהיים, מנהל המרכז הרפואי רבין ויו"ר איגוד מנהלי בתי החולים בהר"י מוסיף: "מערכת האשפוז חווה מחסור גדול של מיטות, מיטות טיפול נמרץ, מיטות גריאטריות, ואני לא מתכוון ל'ברזלים', אלא לתקנים וכוח אדם מתאים שיהיה ליד כל מיטה כזו. לאחרונה, העברנו למשרד הבריאות דרישה לתוספת 1,400 מיטות. לצערי משרד הבריאות לא מצא עדיין את הזמן לדון אתנו על הדרישה הזו. כעת פרופ' חזי לוי, מנכ"ל משרד הבריאות מוציא הודעה המצהירה על מצב חירום לאומי ומצפה שנכין עוד מיטות. אין מיטות נוספות, האפשרות היא רק להעביר מיטות ממחלקות אחרות ולומר לחולים שילכו הביתה כי חולי הקורונה עדיפים עליהם".
לנוכח הדברים ובמשאבים כל כך מועטים, נשאלת השאלה כיצד מערכת הבריאות בישראל מגיעה להישגים יוצאי דופן? "אנחנו עדים לתוחלת חיים ארוכה, תמותת תינוקות נמוכה, מוות ממחלות לב בצניחה מטורפת, שלא לדבר על אופרציית החיסונים הראויה לכל שבח, איך יתכן?", שואל פרופ' אפק ומשיב: "בראש ובראשונה חשוב לזכור שמבנה מערכת הבריאות בישראל הוא מבנה יוצא דופן ומוביל בעולם. העובדה שיש כאן מערך קופות חולים מצוינות עליו מושתת המערכת, ובתי חולים מתקדמים עם פעולות מחקר, הוראה וידע אדירים, השקעה ברמה אנושית של הטובים ביותר, והכי חשוב, המסירות של הצוותים. דוגמה אחת המעידה על הכלל: אחות אחראית במחלקת פלסטיקה בשיבא, סיימה משמרת ובמקום ללכת הביתה הצטרפה לצוות המחסן בשיבא. דוגמאות כאלה יש למכביר גם בבתי חולים ברחבי הארץ והדבר מבטיח שעם ישראל יקבל את הטיפול הטוב ביותר לו הוא ראוי".
המחיר שמסביר
למרות התגייסות הצוותים הרפואיים ומסירותם, למצבה של מערכת הבריאות בכלל ולמערכת האשפוז במיוחד, יש ויהיה מחיר שעלול לעלות בחיי אדם.
מערכת שפועלת בתפוקה מלאה, ללא רזרבות כלכליות ואנושיות, ובשעות חירום עם ימ"חים ריקים או שכלל אינם קיימים, לאן היא צועדת?
"מה המשמעות של 110 אחוזי תפוסה? זו בעיה של מחסור בצוות רפואי, בשל תקנים שלא נתנו ומתמחים שצריך זמן ממושך כדי להכשיר אותם. אז בסוף, אנחנו עושים הכי טוב עם מה שעומד לרשותנו, כי אנו חייבים להעניק את הטיפול הטוב ביותר לאזרחי ישראל", אומר פרופ' אפק.
"לצערי לא היה לראשי המערכת קשב לדרישות שלנו בעבר והיום עוד פחות", מציין ד"ר וירטהיים. "לאחרונה נקלטו כמה אלפי עובדים במערכת האשפוז. ההחלטה שהועברה אלינו היא שנוכל להעסיקם עד יוני 2021. קראתי למשרד הבריאות לא לפטר את כוח האדם הזה, אנחנו זקוקים לו. צריך לעשות תכנון של מיטות לעתיד ולייעד את העובדים שנקלטו בהתאם לתוכנית הזו".
"לא מעט פעמים אני שומע את האמירה ש'מצרים את פעילות המשק בישראל בגלל שאין די מיטות בבתי החולים'. זו אמת חלקית. בכלל לא מובטח למי שמתאשפז בבית חולים בגלל קורונה, וזוכה למיטה, שיצא ממנה חי. הקורונה היא מחלה קטלנית מאד ולא בהכרח אפשר להציל את כול החולים המאושפזים. זו הסיבה שאנחנו נדרשים, כמו בעולם כולו, לשמור על עצמנו ולהיות בסגר, לשמור על ריחוק חברתי, היגיינה ומסכות. בית החולים הוא מקום לחולים מאד קשים, אבל לא בטוח שהם יישארו בחיים. האמירה 'תשמרו כדי שמערכת הבריאות לא תקרוס' היא אמירה פשטנית", מדגיש ד"ר וירטהיים.
אז מה אתה מציע לעשות, כרופא פנימאי?
"הקפדה קיצונית של כל אחד ואחת לא להדבק ולא להדביק. יש כאן חובה אישית חברתית להגן על עצמנו ועל האחרים".
והחיסונים, הם אור בקצה המנהרה הזו?
"כרגע אין שום אפשרות אחרת. אני אופטימי לגבי הדרך שנעבור בשלושת החודשים הבאים. מוטל על כולנו להיזהר, להתחסן ולהיות סבלני עד שהחברה שלנו תעבור את תהליך ההתחסנות ונוכל לחזור לסוג של שגרה".
את השיח מתחלואי הפרט, מעביר פרופ' אפק לתחלואי המערכת: "אי אפשר לדבר היום על קיצוצים במערכת, ומשיכת השמיכה התקציבית מצד לצד. בתי החולים בארץ לא יכולים לעמוד על רגליהם, בלי תמיכה. חייבים לחזק את בתי החולים, להוסיף מיטות ותקנים. חשוב לחזק את המערך הפנימי והטיפול הנמרץ בבתי חולים ואת הקשר עם קופות החולים בקהילה. ככל שקופות החולים ייקחו על עצמן יותר טיפול בקהילה של החולים, בתי החולים ידרשו לטפל בחולים היותר מורכבים, והדבר יקל על העומס המוטל על בתי החולים. כיום אנחנו במצב לא בריא שכן המערכת הציבורית, נסוגה לאחור. יש חשיבות למערכת הבריאות הפרטית, אבל אסור שהיא תבוא על חשבון המערכת הציבורית. התחרות בין הפרטית לציבורית חשובה ומקדמת, אבל כיום יש חוסר איזון מוחלט. בסופו של יום, חשוב לזכור שמי שהתמודד ונתן מענה לקורונה, הם בתי החולים הציבורים. חייבים לחזק את המערכת הציבורית".
ובכל זאת, האם תקופת המשבר הזו הביאה איתה גם דברים טובים למערכת הבריאות?
"ישנם אספקטים חיוביים, שבאים לידי ביטוי בעיקר בהתגייסות של הצוותים בקופות החולים ובבתי החולים. אנחנו רואים את החוזקות של קופות החולים במבצע החיסונים חסר התקדים. ועוד למדנו שאנחנו יכולים לעבוד בשיטת הטלמדיסין – רפואה מרחוק. בשיבא למשל הקמנו בית חולים וירטואלי שמעניק שירותי רפואה מרחוק למטופלים", מציין פרופ' אפק.
וביום שאחרי?
"ביום שנצא מהקורונה נצא לעולם חדש. איזה עולם יתגלה מסביבנו? זהו סימן שאלה גדול, במיוחד בהתייחס לאירופה ולארה"ב. אני מאמין ויודע שיש לנו בישראל את כוחות הרפואה הטובים ביותר, עם מובילות בחדשנות ובפיתוח שיימשכו גם בעתיד. ואנחנו נמשיך לדאוג שהתקציבים יגיעו גם למערכת הבריאות, כי לצערי, למערכת הבריאות אין אף פעם לובי מספק. כולם מבטיחים שיעשו בריאות טובה, אבל כשנבחרים שוכחים את ההבטחה", מסכם ד"ר וירטהיים.
