כמדי שנה, בסמוך ליום האישה הבינ"ל, אנו עושות "ספירת מלאי" - של נשים מצליחות ושל הצלחות נשיות בכל התחומים: בכלכלה, בפוליטיקה, באקדמיה, בחינוך, בתקשורת ובעסקים. אנו טופחות לעצמנו על השכם עם גאוות יחידה של גיבורות-על, על היכולת לשלב בין כל העולמות - בין קריירה למשפחה, בין התפתחות אישית לבניית זוגיות, בין הצלחה עסקית לגידול ילדים.
אבל השנה שחלפה לא הייתה שנה רגילה. זו הייתה שנת הקורונה. שנה שטרפה את כל הקלפים וכנראה תותיר חותם על חיינו לעוד שנים רבות.
זו הייתה גם שנה בה נוכחנו להבין, בבהלה יש לומר, שחזרנו, מבחינת המאבק לשוויון מגדרי, כמה שנים, אם לא עשורים, לאחור.
בעקבות משבר הקורונה, נשים רבות (רבות מידי. רבות יותר מגברים) איבדו את מקום העבודה שלהן, הוצאו לחל"ת או השהו את הקריירה לטובת ניהול הבית, כאשר הילדים, בעקבות הסגרים הממושכים, נשארו בבית אף הם. שוב נשים נוכחו לדעת שהן מפרנס משני שאפשר לוותר עליו ושחלוקת המטלות בבית רחוקה מלהיות שוויונית.
גם האלימות במשפחה גאתה. נשים נרצחו, נשים הוכו, נשים נאנסו. כי קל. כי אפשר. כי זה המצב. כי הן נשים. וגרוע מכך, נדמה כי החדשות הקשות עוברות ליד. הופכות ל"רגילות". והאמת - לא נעשה יותר מידי כדי למנוע, כדי למגר וכדי למצות את הדין.
אבל, זו גם הייתה שנה שבה הוכח יתרון הניהול הנשי. בשנה בה מנהיגות הצליחו להצעיד את מדינתן בביטחה דרך הקורונה - מניו זילנד וטייוואן, דרך פינלנד ועד גרמניה. בשנה בה נבחרה, לראשונה, סגנית נשיא שחורה באומה החזקה בעולם, בשנה בה נשים עמדו בראשם של מחקרים מדעיים ואחרות הובילו את חזית המאבק של עולם הרפואה בקורונה.
לכן אני מבקשת שלא נעשה ספירת מלאי. לטוב או לרע.
אני מבקשת שנתבונן על נשים מעוררות השראה. נשים שבזכותן אנו במקום טוב יותר, בכל התחומים. נשים שהוכיחו שהנהגה נשית יודעת לנהל מדינות, ערים, כלכלות, עסקים, ארגונים וגם משברים. ולעשות את זה מצוין.
אני רוצה שנישא עינינו אל הנשים הללו, נשאב מהן תעצומות נפש ונצעק כי לנשים יש את הכוח ליצור עולם טוב יותר, מנוהל היטב ושלם יותר. ואם נצעק את זה מספיק חזק, אולי גם נצליח ליצור עולם טוב יותר לכל אישה באשר היא, עולם בטוח יותר ושוויוני יותר.
ואולי. רק אולי, בשנה הבאה, נוכל לחגוג באמת את יום האישה.
קריאה מהנה, שלכם,
עינת פרידמן
עורכת אחראית
