דיור מוגן כעבודה עם משמעות ושליחות: "הרצון לשנות ולקדם דברים שיטביעו חותם באוכלוסיות שהכי צריכות את זה בוער בי. זו זכות גדולה עבורי להיות מובילה, משפיעה ומעצבת בחייהם של אנשי גיל הזהב. דיירי דיור מוגן הם לרוב אנשים שחוו המון אירועים מכוננים כמו מלחמות, משברים כלכליים, חבלי עליה וקליטה, גידול משפחות וטיפוח קריירה. והיום הם גם חווים את המגפה העולמית. המשימה שלנו בנווה עמית רחובות היא להקנות להם, במיוחד בשלב זה של חייהם, חיים של משמעות עם רגעי שמחה ואושר, תחושה של ביתיות, משפחתיות וקהילה ולחבר את כל העוגנים הללו כדי לייצר את השלומות (WELLNESS) במקום אחד שהוא בית".
"נווה עמית" רחובות: "קריה של ממש לגיל השלישי. דיור מוגן חדש עם מתקנים חדשניים ומאוד מתקדמים ולצידם גם הדיור הוותיק, הדיור התומך לדיירים פחות עצמאים, הזקוקים לעזרה. בלב כל זה יש גם בית חולים גריאטרי, שנותן מענה טיפולי למאושפזים במחלקת מונשמים, מחלקת שיקום, מחלקה סיעודית מורכבת ומחלקות סיעודיות. המקום נותן מענה מלא לכל הצרכים הדינאמיים של הדיירים והמטופלים, כשכולם ביחד חיים כאן בהרמוניה בחיי קהילה שהיא משפחה".
"אחת התקופות המאתגרות אי פעם"
ניהול בזמן חירום: "הגעתי לנהל את המקום לפני שנתיים לאחר שהייתי הממונה על שעת חירום ב'מאוחדת' לאורך עשור. בדיעבד, כל ההיערכות והמוכנות כאילו הכינו אותי לדבר האמיתי וזה ניהול משבר הקורונה. ברור היה כבר בהתחלה, כי מוטלת על כתפיי האחריות האישית לבריאותם ולשלומם של כ-700 דיירים מטופלים, עובדים ומטפלים. הם נתנו בי את האמון שאני 'האמא של הבית' ועשיתי את הכל כדי לזכות באמון הזה - שוב ושוב. לאורך כל התקופה הם גם נשמעו לי כאמא. גם כשהייתי קצת כמו שוטרת, כולם האמינו שאני מובילה בדרך הנכונה לשמירה על שלומנו ובריאותנו".
גיל הזהב בקורונה: "אחת התקופות המאתגרות אי פעם. גם עם התרגול וההיערכות, דבר לא הכין אותנו לעוצמת המגפה וההשלכות הרוחביות שלה. בפרט הריחוק המשפחתי והחברתי שיצרה והחשש והפחד שזרעה בקרב הדיירים המבוגרים. בסוף הם הגיבורים האמיתיים של הקורונה. אנחנו רק עשינו את העבודה שלנו. אבל בזכות ההישמעות של הדיירים להנחיות ולמגבלות, קשות ככל שהיו, הם שמרו על עצמם על הבית ועלינו".
מיישמים באופן מלא את ההנחיות: "יש הקפדה מוחלטת על הנחיות הטיפול הרפואי ונהלי עבודה מותאמים, עם בדיקות קורונה שבועיות לצוותים ובדיקות עיתיות ולפי הצורך לדיירים. הקדמנו וסגרנו מוקדי התקהלות, כמו חדרי אוכל, בריכות, חדרי כושר, בית כנסת ואולמות. הנגשנו הכל לדיירים באופן אישי, והפעילות נעשית קפסולרית. השינוי בשגרת החיים לא הייתה פשוטה ועם זאת הקפדנו תמיד לשים דגש על מצב הרוח של הדיירים, נרמול הרגשות שלהם, חיזוק תחושת ה'ביחד' ודאגה מלאה לצרכיהם. שמרנו על קשר ישיר ורציף איתם ועם בני משפחותיהם בכל האמצעים, הפרונטליים והדיגיטליים, עם מסרים רציפים של טיפוח שגרה של תקווה, הפחתת חרדה, חיזוק החוסן האישי והרגשי ובעיקר חיזוק תחושת הערבות ההדדית והמוגנות".
"צריך לרצות ולהתמיד עד שזה מצליח"
קריירה בקופ"ח "מאוחדת": "27 שנים אני עובדת ב'מאוחדת'. ארגון בו צמחתי מהשטח ועברתי בו את כל מגוון התפקידים האפשריים. הגעתי בגיל 23 לעבודה זמנית של שבועיים, הצצתי, התאהבתי ונשארתי. שנתיים אחר כך כבר ניהלתי מרפאה של הקופה ובגיל 28 בניתי מרכז רפואי חדיש ומתקדם בבת ים, שעד היום משמש כמרפאת דגל של מאוחדת. בגיל 30 מוניתי לתפקיד סגנית מנהל מחוז, שבמסגרתו הייתי אחראית על תפעול של 120 מרפאות, מחולון ועד אילת. הייתי יוצאת בבוקר, חורשת את הארץ וחוזרת בלילה לאחר שהבאתי את המרפאות לקדמת האיכות המקצועית והשירותית".
האישה הראשונה בתפקיד מנהלת מחוז דרום של קופ"ח "מאוחדת": "זה קרה בגיל 40. אם לפני כן עבדתי מסביב לשעון - הרי שהתפקיד הזה דרש ממני את כל הזמן והמשאבים בלי לעצור לרגע. המוטו שליווה אותי תמיד היה הענקת שירותי בריאות איכותיים, מתקדמים ומקצועיים בדגש על אוכלוסיות חלשות יותר ותוך צמצום פערים דמוגרפיים. היום עשור אחרי יש גם מנהלת מחוז ובראש מאוחדת עומדת מנכ"לית שמצעידה את הקופה קדימה ובהצלחה".
הכוח הנשי ברפואה: לא משקף נאמנה את היכולות. כ-30% בלבד מקרב הרופאים בארץ הם נשים. השיעורים יורדים כשמדובר במנהלות מחלקה או בתי חולים. ועוד לא דיברנו על פערי התמחות, השתכרות ועוד. הציפייה היא לייצוג של לפחות 50%. ובכל התחומים, לא רק ברפואה. בתחום הדיור המוגן האבסורד הגדול הוא שברובו מנוהל על-ידי גברים גם שמספר הנשים הדרות בדיורים עובר את ה80%".
כוח נשי צומח ממשברים: "נשים לא יכולות להרשות לעצמן להישבר ולהיכשל. יש בנו משהו פנימי, מן כוח נפשי אדיר, שגם בשעת משבר מתחזקת בנו אותה תחושת מחויבות, האחריות וחשיבות העשייה, ואף ביתר שאת. הייתי מצפה שנשים יובילו יותר וישפיעו הרבה יותר, בעיקר כמקבלות החלטות".
שם ומשפחה: מרינה זורלה.
גיל ומצב משפחתי: 50, בזוגיות, שני ילדים.
מקום מגורים: ראשל"צ.
תפקיד: מנהלת "נוה עמית" רחובות, דיור מוגן.
השכלה: תואר ראשון במינהל עסקים, תואר שני במינהל מערכות בריאות, לימודי גרונטולוגיה.
תחביבים: ריצות למרחקים ומרתון, ספינינג, רכיבה על אופנועים, טיולים בארץ ובחו"ל. חובבת אפיה, כתיבה ומוזיקה.
התנדבות: מאמצת שתי משפחות יוצאות אתיופיה ומשמשת להם כבית שני.
מוטו ניהולי: "אדם צריך לרצות, וכשאין רצון - צריך לרצות שיהיה רצון".
