כמו בהרבה תיקים פליליים שבהם אני מטפל, גם הסיפור של אסי (שם בדוי כמובן) התחיל בשיחת טלפון, שבה הוצע לי לטפל בתיק ההסגרה שלו לארצות הברית. על הפרק עמדו עבירות פדראליות רבות בנושא הונאת משכנתאות בסכומי עתק, באמצעות הדואר. מדובר בעבירות חמורות ביותר בשיטת המשפט הפדראלית הנהוגה בארצות הברית והמשמעות של הרשעה בהן עלולה להיות מאסר של שנים רבות.
ביקשתי וקיבלתי את חומרי החקירה, שמהווים את הבסיס לבקשת ההסגרה האמריקאית, ובהם גם דרכונו של אסי, ששימש כמוצג בתיק. תוך כדי ההמתנה לפגישתי הראשונה עם הלקוח, בבית המעצר "הדרים", דפדפתי בדרכון מתוך סקרנות לשמה וללא מטרה (ראויה) אחרת. לתדהמתי, לכדו עיני אישור שהייה אמריקאי (מעין ויזה), אשר כותרתה "Certificate Of Public Interest" . מרבית האנשים שהיו רואים את האישור הזה לא היו מבינים במה מדובר וספק אם האישור היה מעורר את בלטות הסקרנות שלהם. עבורי זו היתה הארה מיידית–ג'יזס כרייסט, אני מביט בכרטיס יציאה מבית הסוהר.
כשהגיע אסי לחדר ההיוועצות, מלווה בסוהר, ולאחר שבירכנו זה את זה לשלום בנימוס, הפלתי על ראשו את "פצצת אטום" בדמות השאלה: כמה זמן הוא כבר עובד כסוכן סמוי של רשויות התביעה בארה"ב? אסי נראה המום ומיד סינן להגנתו: "אין לי מושג על מה אתה מדבר". בתגובה הודעתי לו בו ברגע שלא אוכל לייצגו, שכן אינני מייצג סוכנים סמויים וקמתי מהכסא.
בעוד אני עושה פוסע לכיוון הדלת נמלך אסי בדעתו. הוא קם, תפס אותי בידי, ביקש ממני להישאר וגולל בפני את הסיפור שלו. הודעתי לו כי בכוונתי לטוס לארה"ב, על מנת לפגוש במיאמי את התובע בתיק שלו, מארק צ'אילדס, אשר בוודאי לא יהיה מוכן לקראתי. אסי הסכים.
בעודי מתכונן לטיסה, התקבלה מארה"ב בקשת הסגרה נוספת בעניינו, הפעם מלוס אנג'לס, בגין ייצוא, ייבוא וסחר במיליוני כדורי אקסטזי. עבירות חמורות ביותר, שדינן עשרות שנים מאחורי סורג ובריח. ביני לביני ידעתי כי אם המהלך המתוכנן על ידי לא יצלח, כך או אחרת יסיים אסי את חייו בין כותלי בית הסוהר. המראתי כשאני מקווה לטוב.
קודם לנסיעתי למיאמי, תיאמתי עם עו"ד מקומי, תמורת תשלום כמובן, כי יסדר לי כניסה לבניין התביעה הפדראלי בכלל וישימניעל מפתן חדרו של התובע הפדראלי האמריקאי – מארק צ'אילדס.
בהתאם לתכנית, הגעתי לפתח חדרו של התובע האמריקאי, הצגתי עצמי ולאחר ששמעתי ממנו כי אינו מוסמך לשוחח עימי כל עוד מרשי לא יהיה על אדמת ארה"ב, הסברתי לו במשפט אחד – כי בכוונתי לפתוח "תיבת פנדורה", אשר מבוססת על הראייה אותה הצגתי לו ואף נקבתי בשמותיהם של מפעיליו של מרשי עת עבד עימם ב- D.E.A(DRUG ENFORCEMENT AGENCY) - הרשות למלחמה בסמים, ובמסגרת עבודתו זו הובטחו לו מספר הבטחות שהלכה למעשה אינן מקוימות– לרבות הימנעות מהגשת כתבי אישום נגדו. הנחתי את כרטיס הביקור שלי על שולחנו, הודעתי לו שאני מתכוון להישאר בארה"ב כשבוע ויצאתי מהמשרד.
למחרת קיבלתי שיחת את שיחת הטלפון המיוחלת מהתובע, בה הוזמנתי ליום המחרת לפגישה במשרדו, שאת כתובתו כבר הכרתי (התובע הזכיר זאת בחצי חיוך וחצי עקיצה). נאמר לי שלפגישה זו יצטרפו שני אנשי FBI שיגיעו ממשרד המשפטים שבוושינגטון הבירה.
בסיומה של הפגישה, בה ניסה כל צד להראות מחד את חוזקו מול הצד האחר ומאידך את אדישותו כלפיו, סוכם כי על שני תיקי ההסגרה שעמדו תלויים נגד מרשי הוא יקבל 17 חודשי מאסר בלבד, מהם ינוכה שליש. כך שיצא שבניכוי התקופה המנהלית ישב אסי בכלא עשרה חודשים, במקום את יתרת חייו. את שאר הימים שנותרו לי עד לטיסה העברתי בחוף הדרומי והיפהפה של מיאמי.
הכותב הוא עו"ד יניב שגב, שותף במשרד עורכי הדין "שגב- ערבה" מומחה לדין הפלילי, התמחה בבית המשפט העליון וחבר לשכת עורכי הדין הפלילית האירופאית ECBA – EUROPEAN CRIMINAL BAR ASSOCIATION
