תכליתו של חוק איסור לשון הרע היא למנוע פגיעה בשמו הטוב של אדם, כפי שהוא נתפס בעיני הבריות, תוך איזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לכבוד האדם וחירותו. החוק מגדיר מהו פרסום לשון הרע וקובע שני מסלולים משפטיים להתמודדות עם הוצאת לשון הרע: הליך פלילי הקובע עונש של עד שנת מאסר למפרסם לשון הרע בכוונה לפגוע, ועוולה אזרחית אשר ניתן לתבוע בגינה פיצויים של עד 50,000 שקלים ללא הוכחת נזק.
הכלל בתביעת לשון הרע הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה", כלומר על כתפי התובע נטל ההוכחה, ואם הוא לא מציג בעצמו את הפרסום, הוא אינו יכול להוכיח את התביעה. במקרה שהתובע, הוכיח במסגרת תביעה אזרחית כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע בו, יכול בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם פיצויים שלא יעלו על כפל הסכום, כלומר עד 100,000 שקלים גם ללא הוכחת נזק.
האם הפרסום עונה על הגדרת לשון הרע?
כל מקרה נבחן בבית המשפט לגופו בהתאם לנסיבות, וכדי להגיש תביעה יש לברר בשלב ראשון האם הפרסום עונה על הגדרת לשון הרע, כלומר, האם הוא מבזה, משפיל או פוגע באופן המקים עילת תביעה, והאם הוא הגיע אל עוד אנשים מלבד האדם שנפגע. בשלב הבא יש לבדוק האם למפרסם עומדות הגנות המנויות בחוק, כמו אמת דיברתי והגנת תום לב.
על פי הגדרות החוק, לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני רבים או להפוך אותו למטרה לשנאה, לבוז או ללעג, או לבזותו בשל מעשיו, התנהגותו או תכונות המיוחסות לו, ועקב כך לפגוע בפרנסתו ובחייו האישיים, זאת בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
פרסום לשון הרע יכול להיעשות בעל פה, בכתב או בדפוס, באינטרנט וברשתות חברתיות, בדרך של סטטוס, תגובה, תמונה, צילום, אנימציה, צליל וכל אמצעי אחר. לשון הרע אינה חייבת לבוא לידי ביטוי במסר במישרין ובשלמות, אלא גם כמסר פוגעני המשתמע מהפרסום או מנסיבות חיצוניות לו.
כדי שהפרסום ייחשב כלשון הרע עליו להיות מופנה לאדם אחד לפחות מלבד הנפגע, לכן העברת מסר בין שני צדדים בלבד לא תיחשב כעוולת לשון הרע, אולם אם במסגרת חילופי הדברים נחשף אליהם גם אדם שלישי, כמו למשל במסגרת שיחת טלפון על ספיקר, המפרסם עלול להיות חשוף לתביעת לשון הרע.
מהו המבחן האובייקטיבי לקביעת לשון הרע?
בית המשפט בוחן את משמעות הפרסום במבחן אובייקטיבי, ומברר האם האדם הסביר היה רואה את הפרסום כדבר פוגעני שנועד לבזותו או להשפילו. לפיכך אין חשיבות האם למפרסם הייתה כוונה להעליב או לפגוע, אלא השאלה שנשאלת היא האם האדם שאליו הופנו הדברים אכן נפגע ונגרם לו נזק ממוני, כמו פגיעה בפרנסתו, או נזק לא ממוני בדרך של עגמת נפש, תסכול ומתח נפשי.
כדי להוכיח כי אכן מדובר בלשון הרע, יש לעמוד בשני מבחנים מצטברים: האחד, האם מדובר בפרסום אשר הגיע לאדם נוסף מלבד האדם שכלפיו הופנו הדברים, והשני, האם הפרסום עלול לפגוע בפרנסתו או במעמדו של האדם, להשפילו ולבזותו בעיני הבריות.
ואולם יתכנו פרסומים שלמרות שיש בהם לשון הרע והם אכן צפויים להעליב או להשפיל, תעמוד לזכותן אחת ההגנות המנויות בחוק, כגון: אמת בפרסום, עניין ציבורי, תום לב, זוטי דברים וכדומה. החוק מונה רשימה של פרסומים מותרים שלמרות שיש בהם פוטנציאל פגיעה, הם לא ייחשבו כלשון הרע, גם אם הפרסום היה שקרי או נעשה בחוסר תום לב, כמו דברים הנאמרים בין בעלי דין במסגרת הליך משפטי. על כן לא בכל מקרה ניתן להגיש תביעה, ולפני שניגשים לבית משפט רצוי להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום לשון הרע.
הכתבה באדיבות אתר לשון הרע www.libel.co.il
