אפשר להעביר שנים ארוכות ובריאות בלעדיהם וביום בהיר אחד לקום ולגלות כי כאבי הברכיים הגיעו, והם ולא הולכים לשום מקום. כאבי ברכיים הם מתלונות הכאב השכיחות ביותר, וכ-15%-20% מהאוכלוסייה סובלים מהם במהלך החיים ועלולים להשבית או לשבש משמעותית את שגרת החיים. התסמינים עשויים להיות בין היתר נפיחות ונוקשות, אודם וחום מקומי, חולשה או חוסר יציבות של מפרק הברך, צלילי "קנאק" או "קליק", חוסר יכולת לקפל או ליישר את הברך ולשאת עליה משקל.
מהם גורמי הסיכון?
מפרק הברך בנוי מארבע עצמות ותפקידו לאפשר תנועה ולשאת את משקל הגוף. הוא נראה כשני גלגלים שניצבים נגד משטח ישר והמבנה שלו אינו יציב ולכן הוא נמצא בסיכון לפגיעות ברקמות הרכות. הסחוס מצפה את עצמות מפרק הברך והוא אחד ממרכיביו החשובים, תפקידו לבלום זעזועים ולסייע לתנועת המפרק. כאשר הסחוס נפגע או נשחק, העצמות מתחככות זו בזו בתנועה, מה שמוביל לכאבי ברכיים ולמוגבלות בתנועה ובניידות. שחיקת הסחוס עלולה להתרחש בשל מגוון סיבות, חלקן לא תמיד ידועות; הסיבה העיקרית היא הגיל – כיוון שהמפרק נושא את כל משקל הגוף שלנו, הסחוס נשחק בהדרגה מגיל 50 ומעלה. סיבות נוספות לשחיקתו הן עודף משקל, תורשה, עבודה פיזית ממושכת ופגיעות קודמות במפרק הברך. תהליכי שחיקה עלולים להתרחש גם ברקמת המניסקוס (מבנה במפרק הברך שנמצא בין עצם הירך לבין השוקה), בגידים ובחלקים נוספים בברכיים, לפגוע במבנה ובתפקוד שלהם וכך לגרום לכאבים.
סיבה נפוצה נוספת שגורמות לבעיות ברכיים היא חבלות, שיכולות להתרחש לכל אחד, צעיר עד מבוגר, במצבים שונים. כך למשל נפילה, תאונה או נחיתה לא טובה על הרגל עלולות לגרום לטראומה בברך. עם זאת, פציעות מסוג זה שכיחות בעיקר בקרב ספורטאים ואנשים העוסקים בספורט כתחביב. הנפוצות שבהן הן: שברים, פריקה של הפיקה, קרע ברצועה, קרע בגיד וקרע במניסקוס.
עוד סיבה נפוצה היא מחלות דלקתיות שגורמות לבעיות ברכיים כמו דלקת מפרקים ניוונית (אוסטיאוארתריטיס) המאופיינת בשחיקת סחוס המפרק; גאוט (שיגדון) – מחלה דלקתית־מטבולית שנוצרת מעודף חומצת שתן במפרקים; אוסגוד־שלטר – דלקת באזור לוחית הצמיחה הקדמית בעצם השוק בברך ועוד. יש לציין כי לעתים הכאבים בברך מגיעים מאזור אחר בגוף ומקרינים על הרגל, למשל ממפרק הירך או מעמוד השדרה, ובדיקת רופא/ה יכולה לאבחן זאת. גורמי הסיכון תלויים גם בגיל, כאשר מחלות כמו דלקת מפרקים ושיגדון שכיחות יותר בקרב מבוגרים ואוסגוד-שלטר שכיחה בקרב מתבגרים. יש משמעות גם למין, לדוגמה, מתבגרות נוטות לסבול יותר מקרע ברצועה הקדמית הצולבת ומפריקת הפיקה. עוד גורמים משמעותיים הן עודף משקל שמגביר את העומס על הברכיים, בעיות מבניות כגון עיוות במפרק הברך או כף רגל שטוחה, חוזק וגמישות פחותים בשרירי הרגליים, פעילות גופנית שמפעילה לחץ מוגבר על מפרק הברך (כמו למשל סקי, כדורסל וריצה) ופציעה קודמת בברך.
כיצד מטפלים?
הטיפול תלוי בגורם שהוביל לכאבים בברכיים ויכול להיות שמרני או ניתוחי, בהתאם לסוג הפגיעה.
הטיפולים השמרניים כוללים פיזיותרפיה למפרק הברך שכוללת טכניקות להפחתת הכאב, שיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים סביב הברך ושחרור רקמות רכות, תרופות אנטי-דלקתיות/משככות כאב/או אנטיביוטיות, עזרים אורתופדיים כגון סדים וגבס לקיבוע המפרק עד להחלמתו, והזרקות תוך-מפרקיות של נוגדי דלקת, סטרואידים, חומצה היאלורונית או חומרים ביולוגיים כמו פלזמה עשירה בטסיות.
הטיפול הניתוחי יכול להיות ארתרוסקופיה – שימור מפרק הברך, בין השאר באמצעות תיקון פגיעות ברקמות רכות, הסרת גופים משוחררים, תיקון סחוס קרוע/פגום ושחזור רצועות קרועות. אפשרות נוספת היא ניתוח להחלפה חלקית של מפרק הברך – שבו הוא מוחלף במשטחים מלאכותיים, מתכתיים ופלסטיים, או ניתוח החלפת מפרק הברך – שבו מסירים את העצם והסחוס הפגועים סביב המפרק ומתקינים מפרק מלאכותי עשוי פלסטיק ומתכת.
עולם הטיפולים מציע מגוון אפשרויות נוספות להקלה, שאינן תרופתיות או ניתוחיות, למשל קריותרפיה - הליך שכולל חשיפה לקור יבש בטמפרטורה נמוכה מאוד, טכנולוגיית אורטוקין - טיפול ביולוגי שמטרתו למקסם את תהליך הריפוי העצמי של הגוף, אפוסתרפיה - מערכת הליכה שמסיטה את העומס מהמפרק ומתרגלת את השרירים שסובבים אותו ורפואה משלימה כגון: דיקור, טווינא ורפלקסולוגיה.
