פחות משנה לאחר מתקפת הטרור האכזרית ב-7 באוקטובר, דני דנון קיבל לידיו את אחת המשימות המאתגרות ביותר בזירת ההסברה הישראלית: כהונת שגריר ישראל באו"ם. דנון כבר כיהן בתפקיד הדיפלומטי הבכיר בשנים 2020-2015, אבל כהונתו השנייה בתור השגריר באו"ם — שלטובתה עזב את הכנסת — נפתחה בנסיבות מורכבות הרבה יותר. "אחרי 7 באוקטובר הבנתי שאי אפשר להישאר רק בזירה ההצהרתית", מספר דנון. "הבאנו לישראל את משלחת שגרירי האו"ם הגדולה ביותר מאז המתקפה — לביקור בעוטף עזה, לירושלים ולשאר המקומות שנפגעו במלחמה".
לדברי דנון, ההחלטה להביא לארץ את משלחת השגרירים הזרים נועדה לחשוף אותם לעובדות בשטח בצורה ישירה. "המטרה היתה ברורה: לחשוף את האמת", הוא מדגיש. "לא תיווך, לא תדרוך — מראה ישיר של המציאות. יש ערך רב למפגשים ולהסברה בניו יורק — אבל כששגריר עומד מול בית שרוף בכפר עזה או מול הכותל — משהו משתנה. זה לא עוד דיון מופשט על גבולות — זו מציאות אנושית, ביטחונית, היסטורית. כשאתה מביא שגרירים מהעולם לירושלים אתה משנה את נקודת מבטם".
הקשר השורשי
גם ממקום מושבו במטה האומות המאוחדות במנהטן, השגריר דנון מספר על קשר אישי ועמוק אל עיר הבירה ירושלים. "הקשר שלי לירושלים הוא לא רק אישי — הוא שורשי. זה התחיל מהסיפורים של אמי על ילדותה בשכונת נחלאות והתחזק כשעברתי לגור בעיר בתקופת לימודיי באוניברסיטה העברית", משתף דנון. "ירושלים זו עיר שמהווה עבורי עוגן ערכי ורגשי. כל נאום שאני נושא על דוכן מועצת הביטחון בניו יורק מביא איתו את השורשים שלי מירושלים — מהבית, מהמשפחה, מהעם. כשאני פוסע בעיר דוד או עומד בבריכת השילוח לצד שגרירים זרים, אני מרגיש את ההיסטוריה היהודית מדברת אליי. ירושלים היא לא סיסמה — היא נשמת אפה של הזהות שלנו. היא מחברת עבר ועתיד, קודש וחול, מסורת וחדשנות. זה לא חיבור לוגי — זהו חיבור רגשי".
כשגריר ישראל באו"ם אתה נחשף ברמה היומיומית למעמדה הבינלאומי השנוי במחלוקת של ירושלים. איך נראה היחס הבינלאומי לירושלים כפי שהוא מתבטא באו"ם?
"האמת היא שחלקים גדולים בקהילה הבינלאומית עדיין נאחזים בהכחשה. עבורם ירושלים היא נושא 'שצריך לדחות', 'שצריך להסדיר'. אבל לא ניתן להתווכח עם ההיסטוריה — ודאי שלא עם המציאות. ירושלים היא בירת ישראל לא משום שאנחנו אומרים זאת, אלא משום שכך היה וכך יהיה. אני לא מתנצל, אני מציב עובדות. מי שמבקר בירושלים, מי שחווה אותה, מי שעומד בכותל או מבקר בספרייה הלאומית החדשה — לא יכול להישאר אדיש. אני מביא את האמת לשטח במילים, במעשים ובמשלחות דיפלומטיות שפותחות עיניים".
מה היתה ההשפעה הבינלאומית של העברת שגרירות ארצות הברית אל ירושלים — ושל החלטתן של מדינות נוספות על העברת שגרירויותיהן בשנים האחרונות?
"הייתי מעורב במעבר של כמה שגרירויות וכל אירוע כזה הוא דרמטי. תמיד יהיו אלו שיטענו שזה לא הזמן המתאים ושצריך לחכות. ביום ההיסטורי שבו הועברה השגרירות הרגשתי גאווה עמוקה. זו היתה אמירה של אמת בזירה שמלאה בצביעות. כדי לעודד מעבר של שגרירויות נוספות לירושלים עלינו להפגין קודם כל נוכחות, לחזק את מעמדה של ירושלים כעיר בינלאומית תוססת.
"בנוסף עלינו לפעול באופן ישיר מול ממשלות. לשלוח משלחות, להזמין מנהיגים, לחשוף את האמת. דיפלומטיה של שטח — לא רק של מסמכים. זהו תהליך ארוך, אך בלתי נמנע. מדינות רבות מבינות שצריך ליישר קו עם המציאות — לא להיאחז בשקר היסטורי. עם עבודה דיפלומטית עקבית נראה עוד ועוד דגלים זרים מתנוססים בבירתנו. אני בטוח שבקרוב נשמע על עוד מדינות שיפתחו שגרירות בירושלים".
אילו צעדים נוספים יכולים לחזק את מעמדה הבינלאומי של ירושלים?
"חיזוק מוסדות בינלאומיים בעיר, כנסים בינלאומיים, עידוד השקעות, קידום יוזמות תרבות וחינוך שממקמות את ירושלים כמרכז יהודי ודמוקרטי. חשוב שגם קהילות יהודיות בעולם ימשיכו לבקר בה — ולהראות בעצמן את החיבור ללב הפועם של העם היהודי".
בכל הקשור ליחסי מדינת ישראל והתפוצות, כיצד ירושלים יכולה לתרום לחיזוק הקשרים עם הקהילות היהודיות ברחבי העולם?
"ירושלים היא הלב הפועם של העם היהודי. עבור יהודים בתפוצות היא מצפן. היא מחברת את מי שגר בשדרה החמישית בניו יורק עם מי שנמצא בצפת ומי שחי במונטריאול עם מי שבנה את ביתו בשדרות. לכן כל חיזוק של ירושלים הוא גם חיזוק של העם היהודי כולו".
מעבר לזירה הדיפלומטית, אילו צעדים ומהלכים נוספים יכולים לחזק את חוסנה של העיר?
"השקעה בתשתיות, חינוך ותרבות, אירועים בינלאומיים ועידוד יזמות כלכלית. ירושלים חזקה היא מדינה חזקה — ואנחנו מחויבים לה בכל המישורים".
בהסתכלות רחבה יותר, איך אתה רואה את עתידה של ירושלים?
"אני רואה את ירושלים ממשיכה להיות עוגן מוסרי וערכי עבור העם היהודי. עיר שמחברת עבר ועתיד, קדושה ומעשה, תושביה ועמיה. יהיו ויש ניסיונות לפגוע במעמדה — אבל הם ייכשלו. כי את ירושלים אי אפשר לנתק מהעם שלנו".
