בתחילת השיחה איתו מצטט אריק גרבלסקי, נשיא הקרן לירושלים, את יהודה עמיחי, לדבריו "המשורר הכי ירושלמי שיש": "עמיחי כותב שהשם 'ירושלים' הוא תמוה — בעברית הסיומת 'ים' מתייחסת תמיד לרבים, והרי ירושלים עיר אחת. אז למה קוראים לעיר ירושלים ולא ירושל? הוא עונה שיש ירושלים של מעלה וירושלים של מטה. אני מאוד מתחבר לרעיון, שכן בתפקידי אני מתעסק ברעיון של יצירת שינוי חיובי דרך ירושלים של מטה — לבוא מלמטה, לאתר שם את האנשים והיוזמות שעושים שינוי, לתמוך בהם ולמנף אותם מעלה".
בלב התפקיד, כפי שמתאר גרבלסקי, קיימת משימה חשובה אך מאתגרת: להפוך את ירושלים לעיר שצעירים רוצים להישאר בה, בין אם הם דתיים או חילונים. "למרות שבעיר קיימים בתי הספר לאמנות הכי טובים בישראל, האוניברסיטה העברית ומכללות מובילות, שלומדים בהם אלפי סטודנטים — לצערנו רובם לא נשארים בעיר לאחר לימודיהם. האתגר שלנו הוא לשנות את זה", הוא אומר.
ואיך ניתן לעשות זאת?
"בין אם באמצעות יצירת אפשרויות תעסוקה, הפיכת ירושלים למרכז של תרבות ואמנות, הקמת מקומות בילוי או בניית קהילות שימשכו צעירים להישאר בה. ברור לנו שירושלים אף פעם לא תהיה תל אביב, אך בניגוד להספדים הרווחים על העיר אנו מזהים תופעה מעודדת של צעירים מוכשרים ומשכילים — בוגרי אוניברסיטאות ובתי ספר לאמנות — שבוחרים להישאר כאן ולהשפיע על עתיד העיר. מי הם אותם צעירים שנשארים? איך אנחנו מחזקים את התופעה הזו? הקרן לירושלים, בשיתוף פעולה מלא עם ראש העיר משה ליאון והעירייה, שמה את הנושא החשוב הזה בראש סדר העדיפויות, ומאמינה כי באמצעות השקעה בקהילה הצעירה בעיר וטיפוח הנהגה מתוכה, נוכל להפיץ את הבשורה שהגיוון הירושלמי הוא דווקא יתרון, ושניתן לחיות בירושלים חיים עשירים — חיים של שותפות וכבוד הדדי בין כל קהילות העיר. אני לא נאיבי, ואני מודע לכך שהאתגר גדול; אבל אם נצליח נחזק את העיר וניצור מודל של תקווה עבור המדינה כולה".
"קם בבוקר בתחושת שליחות"
ירושלים היא חלק מהגדרת הזהות של אריק גרבלסקי. הוא נולד וגדל בעיר ושייך למשפחת תעשיינים ותיקה שלדבריו "מייצרת את המוצר הכי ירושלמי שיש": אבן ירושלמית. "משפחתי סיפקה את האבן לפרויקטים הכי מיוחדים בירושלים", הוא מספר בגאווה. "התפקיד שלי ושל אחי, חנן, היה לייצא את האבן לשוקי העולם, כך שלמעשה אני עובד בשיווק של ירושלים כל החיים. בצעירותי חשבתי שאהיה תעשיין כל חיי, כמו אבא שלי, אך באינתיפאדה השנייה עברתי אירוע קשה, אשר ממנו יצאתי בנס. בעקבות זאת החלטתי ששליש מהזמן שלי יוקדש לנושאים חברתיים".
אכן, לצד עבודתו בתעשייה, במשך שנים רבות גרבלסקי מעורב בפרויקטים חברתיים בירושלים, ואף ישב בבורד הקרן לירושלים טרם כניסתו לתפקיד. כששי דורון, חברו הקרוב של גרבלסקי ונשיא הקרן לירושלים, נפטר במפתיע מהתקף לב — הוא קיבל החלטה משמעותית ולא שגרתית לעזוב את העולם העסקי ולהתמקד רק בפן החברתי. כך הגיע לתפקידו הנוכחי שבו הוא רואה משימת חיים: "אני קם כל בוקר בתחושת שליחות ואחריות כבדה", הוא אומר. "להמשיך את דרכם של קודמיי לתפקיד, טדי קולק, רותי חשין ושי דורון, לקדם את העיר ירושלים על כל רבדיה, ובזאת לעמוד באתגר של השארת צעירים בירושלים. אני רוצה להשפיע, לשנות ולהצליח".
עד כמה זה ריאלי בעיר רבת מגזרים שרובה דתיה?
"אני אופטימי — אבל לא נאיבי. אני מודע לכך שזהו אתגר קשה. אבל ריבוי המגזרים הוא מה שמייחד את ירושלים, זו עיר שהיא למעשה מיקרוקוסמוס של כל השסעים והחיכוכים של החברה שלנו: דתיים-חילונים-חרדים, יהודים וערבים, מגזרים עם פערים חברתיים ביניהם ועוד. החזון שלנו בקרן לירושלים הוא לבנות עיר שבה כל הקהילות יכולות לחיות ביחד, ביחסים טובים ובכבוד הדדי, אחת לצד השנייה. זו משימה חשובה, שיכולה למשוך רבים ולהוות עבורם מקור להזדהות — שכן אם נצליח ירושלים תהווה מודל עבור מדינת ישראל כולה, ואף עבור המזרח התיכון כולו".
איך פורטים את החזון הזה למעשים?
"הקרן לירושלים, בראשות המנכ"ל עו"ד אמרי בן-עמי, יד ימיני, נרתמת בכל כוחה לקידום ההנהגה בעיר ולהשארת הצעירים מהמעמד המשכיל והיצירתי — זהו רובד אחד מתוך עשייתה של הקרן, אך בעיניי הוא מהמשמעותיים ביותר. כחלק מכך, חברי הבורד הישראלי הקימו גוף לגיוס כספים, זיהוי ותמיכה ביוזמות שמקדמות או מסייעות למטרה של השארת צעירים בירושלים — המפעל, הבארמון, נוקטורנו לייב, פאב המפלצת, התאגדויות הספורט של הפועל לב קטמון ובית"ר נורדיה ועוד. קראנו לגוף הזה 'קרן לי', ולאחר פטירתו של שי דורון שינינו את שמה ל'קרן שי-לי'. ואיך המודל של קרן שי-לי פועל?" הוא מרחיב, "למשל, יצרנו קורסים למאמני ומאמנות כדורסל, שלאחר ההכשרה יוכלו לאמן את קבוצות הנוער של הפועל ירושלים לבנים ושל הפועל לב ירושלים לבנות. בכך אנו גם דוחפים את הנוער לכיוון ספורטיבי וגם יוצרים שורות של מאמנים צעירים בעיר — ומסייעים להם להתפרנס ולהישאר כאן.
"כדי לממש את החזון אנו גם פועלים בקרן לירושלים בכל הקשור לתרבות וחיי קהילה — מפאבים קהילתיים ועד מוסדות מפתח בעיר שהוקמו בתמיכת הקרן לירושלים: הסינמטק, תיאטרון החאן, תיאטרון ירושלים ועוד. עוד אנו תומכים ומקדמים אירועי תרבות סביב לוח השנה, ביניהן פסטיבלים ותיקים וידועים כדוגמת פסטיבל הסופרים, פסטיבל הג'ז, פסטיבל הקולנוע, פסטיבל ישראל וסדרתרבות. אחת היוזמות החדשות של הקרן בשנים האחרונות היא פסטיבל בכורות, אירוע ייחודי שנותן במה לבוגרי שלל בתי הספר לאמנויות בעיר ומקדם שיתופי פעולה בין המוסדות. עשרה בתי ספר לאמנות נמצאים במרחק הליכה אחד מהשני בעיר — אך לא משתפים פעולה ביניהם. הקרן לירושלים, בשותפות עם קרן מנדל ועיריית ירושלים, נותנת להם פלטפורמה לעבוד יחד ולהשיק יצירות בכורה במסגרת פסטיבל משותף. זה כל-כך מתבקש! בתי הספר לאמנות הם נכס עירוני אדיר שלתחושתנו לא מנוצל מספיק. לחיבור ביניהם יש פוטנציאל ליצור אינסוף אפשרויות מלהיבות, ולשמר את קהילת האומנים הצעירה בעיר".
גיוון אנושי ייחודי
הקרן לירושלים נוסדה ב-1966 על ידי ראש העיר המיתולוגי טדי קולק. מטרת המייסדים היתה לחתור לשיפור רווחתם של תושבי ירושלים באשר הם, תוך חיזוק המרקם החברתי הייחודי בעיר ויחסי השכנות הטובה בין קהילותיה. במהלך שנותיה הצליחה הקרן לגייס למעלה ממיליארד וחצי דולר מידידי ירושלים מכל רחבי העולם. הכסף הושקע באלפי פרויקטים, פיזיים ותוכניים, בכל שכונות העיר. גרבלסקי מסביר שחלק מהמודל העכשווי של הקרן הוא מציאת יזמים צעירים ומובילי ארגונים חברתיים, מנהיגי העתיד של העיר ירושלים: "הכוונה למיזמים שיש להם פוטנציאל להכנסות ושהתפקיד שלנו הוא לדחוף אותם קדימה ולעזור להם כך שיעמוד בפני עצמו ולא יצטרך כל הזמן להיות מבוסס רק על תרומות. להפתעתנו ולשמחתנו מתברר שיש הרבה יזמים כאלה בירושלים. אחד הדברים שהפתיעו אותי עם כניסתי לתפקיד הוא רמת היזמות החברתית שקיימת בירושלים. לא ידעתי שיש כאן כל כך הרבה אנשים שקמים כל בוקר ואומרים 'אני יוצר שינוי חברתי סביבי'. זה דבר שהוא ייחודי מאוד לירושלים וקורה בכל מגזריה: חילונים, דתיים, חרדים וערבים".
אתה רואה ניצנים של מנהיגות מקומית צעירה בירושלים?
"בהחלט. תמיד לקראת יום ירושלים כלי התקשורת מלאים בכתבות שמספידות את העיר על הצעירים שעוזבים אותה. זה אכן אתגר שהעיר חייבת להתמודד איתו, אבל אנחנו רוצים לשים את הזרקור על התופעה ההפוכה: צעירים שנשארים. מתברר שדווקא כל הגיוון האנושי הייחודי של ירושלים מושך רבים, במיוחד כאלו שיש להם אופי של יזמות חברתית. הם רוצים לגור בעיר ולבנות בה חיי קהילה.
"הקרן לירושלים מחפשת מנהיגים כאלו, שרואים אתגר חברתי מול העיניים ובמקום לקטר עליו מתמודדים איתו ומנסים לפתור אותו. כדי למנף את פעילותם יצרנו את תוכנית הדגל של הקרן: תוכנית המנהיגות על שם שי דורון. אנו מוצאים דרכה את המנהיגים הצעירים הטובים ביותר שאפשר לאתר בעיר, מעניקים לארגוניהם רבע מיליון דולר ומכניסים אותם לתוכנית מנהיגותית של חמש שנים. אנו מאמינים שבסופה כל ארגון כזה יקפוץ ברמת הניהול ובמידת ההשפעה. המנהיגים שעומדים להיבחר בימים אלו לתוכנית ייצגו את כל הקהילות השונות של העיר: יהודים וערבים, נשים וגברים, חילונים, דתיים וחרדים. הקול הקורא שהוצאנו חייב בתנאי סף לא פשוטים: יזם שהקים עמותה שיש לה ניהול תקין מוכח ושיוצרת השפעה גדולה על סביבתה. ניגשו 85 מועמדים, שזה מספר מדהים, המראה עד כמה ירושלים ייחודית ביכולתה לבנות מנהיגים חברתיים שיוצרים שינוי חיובי בסביבה ובקהילה שמסביבם. אין ספק שהבחירה של רק עשרה מנהיגים מתוך הרשימה המכובדת הזאת תהיה קשה במיוחד".
אפשר לסמוך על זה שמקומן של נשים לא יקופח?
"בהחלט. הקרן לירושלים פועלת בנחישות נגד תופעות קיצוניות שלצערי קיימות בעיר שלנו, ומקדמת סביבה שאינה מדירה נשים או מגזרים. הקרן מאמינה מאוד במנהיגות נשית, ואני גאה לספר שכיום 70% מעובדי הקרן הן נשים, כמו גם שחלק גדול מהמוסדות המרכזיים הנתמכים על ידה מנוהלים על ידי מנכ"ליות — בהם גן החיות, מוזיאון מגדל דוד, מוזיאון המדע, מוזיאון על התפר ומוזיאון הטבע שנמצא כעת בהקמה. זהו נתון יוצא דופן גם ביחס לערים אחרות, חילוניות הרבה יותר.
"גם בתחום החינוך, חנכנו ממש לאחרונה, יחד עם ראש העיר משה ליאון, בניין מעבדות מחודש בבית הספר פלך לבנות דתיות — מתוך אמונה ביכולתן של נערות צעירות, ודחיפה שלהן לעבר הצלחה במדעים ובטכנולוגיה.
"אנו גם תומכים בפרויקטים רבים שמסייעים לנשים חרדיות לצאת לשוק העבודה ומקדמים השכלה לנשים מכל המגזרים בעיר, כולל מהמגזר הערבי".
לסיכום הוא אומר: "אני יכול להמשיך — יש עשרות פרויקטים כאלה שמקדמים נשים בעיר. חבל שהתקשורת תעדיף לפרסם כתב נאצה שרוסס על קיר, במקום מיזמים מעוררי השראה".
בשיתוף הקרן לירושלים
