בין הכרמים הפזורים בהרי יהודה לסמטאות האבן של ירושלים העתיקה, מסתתר אחד מסיפורי היין הוותיקים והמסקרנים בישראל. זהו סיפורה של יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית - יקב שנולד מתוך מסורת משפחתית ירושלמית, כמעט נסגר, ואז קם מחדש והפך בתוך שנים לאחד השמות הבולטים בתעשיית היין המקומית.
בעולם היין הישראלי, שבו יקבים חדשים צצים כמעט חדשות לבקרים, יקבי ירושלים מצליחים להחזיק בשני קצוות בו זמנית: מצד אחד מסורת ארוכת שנים ושורשים עמוקים בעיר הבירה, ומצד אחר שאיפה מתמשכת להתחדשות ולצמיחה. בשנים האחרונות תהליך זה קיבל תנופה משמעותית, כשהיקב המשיך להרחיב את פעילותו בארץ ובעולם.
הימים הראשונים בעיר העתיקה
סיפור היקב מתחיל בשנות ה־30 של המאה הקודמת, בעיר העתיקה בירושלים. יונה זאב מנדלסון, חסיד חב"ד וחתנו של משה שלום שור ממשפחת שור הוותיקה, הקים יקב שנקרא בשעתו "יקבי שמשון". באותם ימים, יין בירושלים לא היה רק מוצר חקלאי; הוא היה חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם, מהקהילה ומהמסורת היהודית בעיר.
עם השנים עבר היקב כמה תחנות, שכל אחת מהן שיקפה פרק בהתפתחותה של ירושלים. בשנת 1951 עבר לשכונת בית ישראל, ובשנת 1976 העתיק את פעילותו לאזור התעשייה עטרות שבצפון העיר. שלמה זלמן מנדלסון, בנו של יונה, חזר לישראל מקראון הייטס שבניו יורק כדי להוביל את המעבר ולהמשיך את המפעל המשפחתי.
רגע המשבר וההחלטה ששינתה הכול
למרות ההיסטוריה הארוכה, בתחילת שנות האלפיים מצא עצמו היקב בנקודת משבר משמעותית. תעשיית היין הישראלית השתנתה במהירות, יקבי בוטיק חדשים קמו ברחבי הארץ והתחרות הלכה וגברה. לאחר פטירתו של שלמה זלמן בשנת 2006, נדמה היה שהיקב הוותיק מתקרב לסוף דרכו.
אלא שאז נכנס לתמונה עופר גואטה, חקלאי ממושב בני ראם, שלא הגיע כלל מעולם היין. גואטה היה לקוח של היקב וחברו הקרוב של שלמה זלמן. לדבריו, פניית המשפחה אליו לאחר הפטירה לא הוצגה כהזדמנות עסקית, אלא כמעט כבקשה אישית להציל מוסד ירושלמי ותיק.
"לא הייתי איש יין", מספר גואטה. "הייתי חקלאי בלי שום ניסיון בעולם היקבים. אבל כשהמשפחה ביקשה ממני להמשיך את הדרך של שלמה, הרגשתי שלא מדובר רק בעסק. הייתה תחושת אחריות לשמר משהו גדול יותר".
באותה העת ייצר היקב כ־300 אלף בקבוקים בלבד - לעומת יותר משלושה מיליון בקבוקים כיום - והיה ברור שנדרש שינוי משמעותי כדי להשיבו אל מרכז הבמה. גואטה החל ללמוד את התחום מאפס, גייס אנשי מקצוע והשקיע בתשתיות, בכרמים ובתהליכי הייצור. במקביל שונה שמו של היקב ל"יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית" - מהלך שנועד לחזק את הקשר הישיר לעיר ולחקלאות הישראלית.
כמעט שני עשורים לאחר מכן, קשה להתעלם מהשינוי. היקב ממשיך להתרחב בשוק המקומי וגם מעבר לים. בראש העשייה המקצועית עומד ליאור לקסר, מהשמות המוכרים בענף, המשמש הן כמנכ"ל והן כיינן הראשי.
אחד המאפיינים הבולטים של היקב הוא הניסיון לבטא באמצעות היין את האזורים שמהם מגיעים הענבים. כרמי היקב נטועים בהרי ירושלים, בשפלת יהודה ובמורדות הכרמל - אזורים בעלי תנאי אקלים וקרקע שונים, המעניקים לכל יין אופי ייחודי.
ביקב מדברים רבות על "ביטוי אזורי", מושג שהפך בשנים האחרונות למרכזי בעולם היין הבינלאומי. היינות מיוצרים תוך שילוב בין מסורת לטכנולוגיה מודרנית: חביות עץ לצד מכלי נירוסטה ובטון, תהליכי יישון מוקפדים וחתירה לאיזון בין מורכבות לנגישות.
גם מי שאינו חובב יין מושבע יכול לזהות שמדובר בסיפור רחב - לא רק של משקה, אלא של מקום. במקביל, עולם היין המקומי השתנה גם הוא בשנים האחרונות, והקהל הישראלי הפך מעורב וסקרן יותר, עם עניין גובר בכרמים, באופי היין ובסיפור שמאחורי הבקבוק.
"היין שלנו משקף את ירושלים", אומר גואטה. "הוא עמוק, מורכב ומלא השראה". עוד הוא מוסיף ואומר: "ה־DNA שלנו מורכב מהיכולת לקחת את המורכבות הירושלמית - השילוב בין קודש לחול, בין היסטוריה עתיקה למודרניות - ולצקת אותה לתוך בקבוק".
מבחינתו, העובדה שזהו היקב היחיד הפועל בתחומי העיר אינה רק פרט גיאוגרפי, אלא חלק מהזהות שלו. "יש בזה כבוד גדול וגם אחריות לייצג את ירושלים בארץ ובעולם".
החיבור לעיר נוכח כמעט בכל היבט בפעילות היקב - מהשם, דרך הסיפור ההיסטורי ועד לאופן שבו מוצגים היינות עצמם. עבור אנשי היקב, ירושלים אינה רק נקודה על המפה; היא מקור השראה תרבותי ורגשי.
מרכזי המבקרים: לפגוש את הסיפור מקרוב
הקשר לירושלים בא לידי ביטוי גם בשני מרכזי המבקרים שמפעיל היקב. הראשון נמצא באחד המקומות הסמליים בעיר - טחנת הרוח של מונטיפיורי בשכונת ימין משה. בתוך המבנה ההיסטורי, מול נוף חומות העיר העתיקה, מתקיימות טעימות יין, סדנאות ואירועים המשלבים קולינריה, תרבות והיסטוריה ירושלמית.
עבור רבים מהמבקרים, החוויה במקום אינה מסתכמת בכוס יין. השילוב בין האבן הירושלמית, סיפורי העיר והנוף הנשקף אל החומות יוצר תחושה כמעט נוסטלגית, של מפגש בין ירושלים של פעם לבין העיר המודרנית.
מרכז המבקרים השני, הממוקם בפארק המוזיאונים בפתח תקווה, מציג צד אחר של היקב - מודרני, פתוח ונגיש יותר לקהל רחב. מתקיימים בו אירועים פרטיים ועסקיים, טעימות מודרכות ופעילויות לקבוצות ולמשפחות. מבחינת היקב, מדובר בדרך להרחיב את הסיפור הירושלמי גם מעבר לגבולות העיר עצמה.
בסופו של דבר, ייתכן שזהו סוד כוחו של יקבי ירושלים: היכולת לשמור על תחושת שורשיות והיסטוריה גם בתוך תעשייה המשתנה ללא הרף. בעולם שבו מותגים רבים ממציאים את עצמם מחדש פעם אחר פעם, היקב הירושלמי הוותיק נשען דווקא על העבר שלו - והופך אותו לחלק מרכזי בעתידו.
בשיתוף יקבי ירושלים
