באופן כמעט פרדוקסלי, דווקא בימים הללו, הקורעים את החברה הישראלית - היהודית לגזרים, סביב אופייה של המדינה, בולט בחוסרו חלק מאוד משמעותי בפסיפס שממנו מורכבת החברה הישראלית, החברה הערבית. לאורך כל שנות קיומה של המדינה בנות ובני החברה הערבית היו בגדר נוכחים נפקדים! הם כאן, עובדים כתף אל כתף עם יהודים ותורמים לכלכלת המדינה, אבל אין באמת חיבור מעבר לחיבור האינסטרומנטלי הצר.
אף פעם לא היה קל להיות אזרח ערבי בישראל. לא קל לחיות במדינה שרואה אותך אזרח סוג ב', אך למרות כל הקושי הם מבקשים להשתלב בכלכלה, בפוליטיקה ובחברה, אבל בלי לוותר על הזהות הלאומית והתרבותית.
היום, ויותר מתמיד, אני מאמינה שנפתח חלון הזדמנויות. המחאה ברחובות מהווה שיעור אזרחות מזורז לכל החברה הישראלית ומובילה למסקנה המתבקשת: בלי שותפות, שילוב והכלה של כל הצדדים והמגזרים, לא תהיה פה דמוקרטיה ולא ניתן יהיה לבסס את חוסנה הכלכלי, החברתי והמוסרי של המדינה.
היעד: הטמעת שינוי והשתלבות יציבה
בישראל של שנת 2023 החברה הערבית מונה 2.1 מיליון איש – 21% מכלל התושבים. למעלה מ-40% מהם הם ילדים מתחת גיל 18. החברה הערבית היא חברה מגוונת ורבת פנים והגיוון הזה מהווה יתרון עצום לכל החברה בישראל בכל הרבדים. 75 שנים החברה בישראל פספסה הזדמנות יקרה ונתנה יד להפרדה ולשנאה, אבל אף פעם לא מאוחר לתקן.
ראשית, כדי להביא לחיבור אמיתי יש לפעול להגברת תחושת השייכות. מחקרים מראים שככלל, החברה הערבית פועלת להשתלב ולהשתייך בחברה הישראלית. צעירים ערבים חיים כאן ומבקשים להביא לידי ביטוי את כישוריהם ושאיפותיהם ולבנות לעצמם עתיד ראוי להם ולילדיהם. גם להם "אין ארץ אחרת". כך למעלה מ-53% מהאזרחים הערביים מילאו את חובתם והצביעו בבחירות האחרונות, כ-76% משולבים בשוק התעסוקה וכ-20% מהסטודנטים לתואר ראשון הינם מהחברה הערבית, מרביתם אגב סטודנטיות.
השתייכות משמעה גם ליהנות מאיכות החיים הרווחת בחברה, אולם, למרבה הצער, מחקרים בנושא איכות החיים של בני החברה הערבית עדיין מראים כי 95% מהיישובים הערביים נמצאים בארבעת האשכולות הנמוכים ביותר. 11% מהם מדורגים באשכול הנמוך ביותר. כלומר מרבית הערבים חיים במקום מגורים שאיכויותיו בבריאות, בחינוך, ברווחה ובביטחון האישי ועוד – הינם נמוכים משל יתר תושבי המדינה. רק כ-70% מהערבים דיווחו כי הם מרוצים מהתנאים והשירותים הציבוריים במקום המגורים שלהם. יתר על כן, השנים האחרונות הבהירו כי היעדר אכיפה משמעותית בישובים ערבים והזנחת הביטחון האישי של תושביהם, גרמה לעלייה בפשיעה ובפעילות ארגוני הפשע. למעלה מ-90% מאירועי הירי בישראל מתרחשים ביישובים הערבים. בשנת 2022 נרצחו 116 ערבים. 13 מהם נשים ו-7 מהם ילדים מתחת גיל 16. הצעיר שביניהם רק בן שנתיים! לא זו בלבד שאין אכיפה מצד המדינה – הרי רק 20% ממקרי הרצח פוענחו. חמישית מאזרחי ישראל, כלומר הערבים, חיים ללא ביטחון אישי.
דרך נוספת היא באמצעות מקומות תעסוקה כמנוף ומנוע להשתלבות והשתייכות. השתייכות לכלל העובדים בחברה עם מטרות וחזון משותפים, עם התנהלות יומיומית וצוותית משותפת תוך היכרות בינאישית ומקצועית קרובה הממיסה חסמים ודעות קדומות - מהווה מיקרוקוסמוס של ההתנהלות במרחב הציבורי הכללי. מקומות עבודה עוורי צבעים מגדריים ומגזריים מרווחים כפליים, ומחקרים מעידים כי לגיוון בהון האנושי יש קשר ישיר להצלחת החברה ותוצאות עסקיות טובות, ובנוסף הם רול מודל ראוי לחיקוי. מנכ"לים של מקומות תעסוקה בכל תחום ובהייטק במיוחד, צריכים לפעול ולהפוך את גיוון ההון האנושי מדיבור למעשה – לתוכנית עבודה סדורה וממשית. מנהלים צריכים להציב יעדים ברורים ומדידים של גיוון הון אנושי, הן לעצמם והן לצוותי הגיוס, כמו גם לראשי המחלקות והצוותים המקצועיים, על פיהם ימדדו, בדומה ליעדים מקצועיים אחרים.
יש להבין כי נקודת הזינוק של בני החברה הערבית, הינה נמוך יותר. הם נדרשים ליטול חלק במרוץ החיים בישראל, ובעיקר בזירת העבודה, כשהם מצוידים בציוד חסר מחד ובמטען מגביל מאידך. החוסר בשפה העברית הדבורה, בכישורים טכנולוגים ודיגיטליים, במיומנויות בינאישיות וקבוצתיות, מייצר פער בינם לבין עמיתיהם היהודיים. הדעות הקדומות והסגרגציה הכמעט מוחלטת וחוסר הבנה תרבותי בין שתי החברות, מהווים חסם המעכב התקדמות והשתלבות. כך גם תחושות קשות של ניכור וחוסר אמון במדינה ובמוסדותיה, שמתעצם בשנים האחרונות בעקבות שורת חוקים מפלים, ובראשם חוק הלאום שמגדיר את האזרחים הערבים כאזרחים סוג ב' בארצם.
איגום משאבים אמיתי של מוסדות המדינה, ארגוני החברה האזרחית והמעסיקים הוא מחולל השינוי שיביא לחיבור אמיתי, ולחיים משותפים, תחילה במקומות העבודה ומשם למרקם החיים הציבורי. המדינה צריכה להוביל מדיניות של שוויון אמיתי, להקצות משאבים לשינוי בחינוך, ברווחה, בתשתיות פיתוח ובתעסוקה. החברה האזרחית והמעסיקים יתוו את הדרכים ושיתופי הפעולה הנדרשים ולכן יש חשיבות מכרעת להמשך יישום תכניות החומש לפיתוח וקידום החברה הערבית, כולל המאבק באלימות בפשיעה.
במשולש הזהב של מדינה-מעסיקים-חברה אזרחית, יש את כל המרכיבים הדרושים להטמעת השינוי ויצירת השתלבות יציבה של החברה הערבית. תחילה במקומות העבודה ומשם קצרה הדרך למרחב הציבורי על כל מרכיביו. חשוב כי המשאבים יופנו לתמיכה בתכניות מניבות עם מדדים כמותיים ברורים, המיועדות לטווח הארוך, לצד תכניות גמישות שתוכלנה להתאים עצמן לשינויים בחברה, בזירה הטכנולוגית ובמצב הסוציו-אקונומי, בעיקר כפי שהם באים לידי ביטוי בתעשיית ההייטק.
לסיכום, על כל משרדי הממשלה להמשיך לטפל בגורמי העומק, כפי שהוגדר בתוכנית הממשלתית 550 לצמצום פערים כלכליים בחברה הערבית. חובה למצות את התקציבים שהוקצו עד השקל האחרון. חובה לייצר משולשי זהב של השפעה בין העולם העסקי, החברתי ומשרדי הממשלה. בשנת 2023 מוטלת החובה עלינו, האזרחים הערבים והיהודים, לדאוג שהממשלה תקיים את חובתה כלפי אזרחיה הערבים. יש תמיד לזכור ששני העמים לא רק שאינם הולכים לשום מקום אלא על שנינו מוטלת האחריות לבנות יחד מדינה משגשגת הבנויה על ערכי הדמוקרטיה, השוויון והצדק החברתי ומעל לכל חותרת להשגת שלום צודק.
הכותבת היא מנכ"לית ארגון צופן הפועל לשילוב החברה הערבית בהייטק
