פלטפורמות אוויריות, קרקעיות וימיות בלתי מאוישות החלו להיכנס לשדה קרב כבר בשלהי מלחמת העולם השנייה, אולם השימוש בהן הלך ונהייה נפוץ יותר ככל שהתפתחו טכנולוגיות התקשורת, שנדרשו לניהוג מרחוק של הפלטפורמות הבלתי מאוישות, וטכנולוגיות ניווט ואוטומציה, שהרחיבו את מעטפות הביצועים של הפלטפורמות הבלתי מאוישות וצמצמו את הסיכונים שהיו כרוכים בהגעה לאותם ביצועים באמצעות פלטפורמות מאוישות.
ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיות המאפשרת ביצוע משימות באופן אוטונומי הפכה בשנים האחרונות את הפלטפורמות הבלתי מאוישות ממערכות נהוגות מרחוק למערכות רובוטיות, והרחיבה את היישום המבצעי של המערכות הרובוטיות במגוון משימות בשדה הקרב המודרני - באוויר, בים וביבשה. המעבר מפלטפורמות נהוגות מרחוק למערכות רובוטיות מרחיב כבר היום, ועוד ירחיב באופן דרמטי בעתיד הקרוב, את התפוצה המבצעית של מערכות אלו, כיכולת משלימה ולעיתים גם כיכולת חליפית ליכולת המבצעית של פלטפורמות מאוישות. היכולת לממש רובוטיקה מבצעית בפלטפורמות קטנות מאוד (שאינן צריכות לשאת את משקל המפעיל או המפעילים) וזולות מאוד יחסית לפלטפורמות מאוישות, מרחיבה את התפוצה המבצעית של הרובוטיקה בשדה הקרב גם למגוון משימות, שביצוען הינו בלתי אפשרי על-ידי פלטפורמות מאוישות (לדוגמה, לחימה בתת הקרקע), וגם למשימות שבהן השימוש בפלטפורמות מאוישות מוגבל כלכלית (לדוגמה, שמירת רצף איסוף מודיעין טקטי מהאוויר).
התרחבות השימוש במערכות רובוטיות ביבשה
באוויר התפתח בעשורים האחרונים השימוש המבצעי בפלטפורמות בלתי מאוישות והמעבר ממערכות נהוגות מרחוק למערכות רובוטיות נעשה בקצב מהיר יותר מאשר בים וביבשה, שכן אתגרי הניווט והתקשורת באוויר קלים ופשוטים יותר לפיצוח טכנולוגי מאשר בים וביבשה. הניווט באוויר מתבצע בקווים ישרים וללא מכשולים והתקשורת מהמפעיל, שיושב במוצב או קרון הפעלה על הקרקע, אל המטוס הבלתי מאויש באוויר "נהנית" מקווי ראיה שמוגבלים כמעט אך ורק מעקמומיות כדור הארץ.
לעומת זאת, כניסת מערכות רובוטיות לשדה הקרב היבשתי התעכבה עד להבשלת הפתרונות הטכנולוגיים לפיצוח אתגרי הניווט והתקשורת המאפיינים את התווך הקרקעי (ובמידה מסוימת גם את התווך הימי) - הניווט מאותגר על-ידי מכשולים טופוגרפיים ומכשולים אחרים שהימצאותם בשטח אינה קבועה ומחייבת גילוי, זיהוי ושינוי נתיב בזמן אמיתי, תוך התחשבות במגבלות העבירות של המערכת הרובוטית, כאשר התקשורת בין המפעיל למערכת הרובוטים מאותגרת בקווי ראייה שלעיתים מצטמצמים לטווחים של עשרות מטרים בודדים.
עם הבשלת הטכנולוגיות שאפשרו בשלב ראשון תקשורת דו-צדדית אמינה בין המפעיל לבין המערכת הרובוטית, הבנה מדויקת של מכשולי הניווט איתם מתמודדת המערכת הרובוטית ורמת עבירות גבוהה של הפלטפורמה, החלה התרחבות השימוש במערכות הרובוטיות ביבשה, במיוחד במשימות בהן ניתן היה להקטין באמצעות מערכות מנוהגות מרחוק את רמת הסיכון למפעילים וללוחמים.
משימה מבצעית ברמת סיכון גבוהה מאוד, שזכתה להיות מהמשימות המבצעיות הראשונות שבוצעו באמצעות מערכות רובוטיות, הייתה ועדיין הינה משימת ההתמודדות של כוחות הנדסה עם מטעני נפץ (EOD) - במקום לשלוח חבלן להתמודד ישירות עם מטען החשוד כמטען חבלה על הסיכון הכרוך בכך, פותחו פלטפורמות רובוטיות המופעלות על ידי מפעיל המוצב במרחק ביטחון מהמטען החשוד, מבצעות גילוי וזיהוי של המטען החשוד ובהמשך, ועל פי החלטת החבלן המפעיל את הרובוט, נטרול או השמדת המטען באמצעות "כלי עבודה" שנמצאים על הרובוט ומופעלים על ידי החבלן מפעיל הרובוט.
עצמאות מבצעית מלאה
עם התפתחות והבשלת טכנולוגיות אוטונומיה מתקדמות, הולך ומתרחב השימוש במערכות רובוטיות קרקעיות גם במשימות של הצבא היבשתי הגדול, בין אם במשימות של כוחות חי"ר ו/או משימות של כוחות ממוכנים ומשוריינים. השימוש ברובוטיקה במשימות אלו אינו מחליף את הלוחמים, אלא מאפשר הרחבה משמעותית של מעטפת המשימות הניתנות לביצוע בזמן נתון, משפר את התפוקה המבצעית ומצמצם באופן משמעותי את הסיכונים.
פלטפורמות רובוטיות, שתוכננו לרמת עבירות גבוהה בתנאי שטח קשים, יכולות כבר היום ללוות באופן אוטונומי כוח חי"ר בדרכו אל היעד ולשאת מטען מנהלתי וציוד מבצעי, שיאפשר לכוח עצמאות מבצעית מלאה, בפרק זמן ארוך לאין שיעור מפרק הזמן שבו יוכל אותו הכוח לפעול באופן עצמאי, מבלי שהוא מוגבל במטען והציוד שהוא יכול לשאת על גבו. הפלטפורמה הרובוטית יכולה לשאת גם מערכת נשק טקטית, שתגדיל באופן משמעותי את כוח האש האינטגרלי של הכוח ולסייע בפינוי פצועים לאחור, במקום לגרוע ארבעה חיילים לוחמים מהמשימה המבצעית ולהקצותם לנשיאת אלונקה לכל פצוע.
שינוי מהותי בתורות הלחימה
במקביל ובמשולב עם השפעת ההתפתחויות הטכנולוגיות על תפוצת הרובוטיקה בשדה הקרב, יש גם למתארי הלחימה בעידן הנוכחי השפעה על הצורך המבצעי בשילוב מערכות רובוטיות בשדה הקרב. הלחימה בתווך האורבני ובמיוחד כנגד ארגוני טרור, המנצלים את התווך האורבני כתשתית להפעלת מתקפות טרור ולהגנה על עצמם, הופכת לנפוצה יותר מאשר הלחימה בשטחים פתוחים כנגד צבאות מדינתיים. אין כמו המערכה הנוכחית בעזה כדי להמחיש את שילוב האתגרים המבצעיים, החוקתיים והמדיניים הייחודיים ללחימה בתווך האורבני. שילוב מערכות רובוטיות במגוון רחב של משימות בתווך האורבני מסתמן כבר עתה כצורך מבצעי, שמימושו מתחייב במטרה להגיע להכרעת האויב בתווך האורבני, תוך הקפדה הן על רמת סיכון סבירה לכוחותינו והן על פעולה במסגרת מגבלות החוק הבין-לאומי ובמסגרת המוסכמות המדיניות.
נהוג היה בעבר לציין את היתרונות של השימוש בפלטפורמות לא מאוישות במתארים מבצעיים המתאפיינים בשלושת ה-D: Dangerous Dull, Dirty. אולם, עם התפתחות הטכנולוגיות והמעבר מפלטפורמות לא מאוישות ונהוגות מרחוק למערכות רובוטיות, המשלבות טכנולוגיות מתקדמות בתחומי התקשורת, ניווט, חישה ואוטונומיה, ועם התפתחות מתארי הלחימה האופייניים למאה ה-21, גדל הערך המבצעי המוסף של השימוש ברובוטיקה בשדה הקרב והתרחב הרבה מעבר ל-DDD. יישומי רובוטיקה בשדה הקרב מאפשרים כבר היום ביצועי משימות והשגת יעדים מבצעיים בכמות, איכות, לוח זמנים ועלויות שאינם ברי-השגה בשדה הקרב המסורתי נטול מערכות רובוטיות. הערך המבצעי המוסף שמביאה הרובוטיקה לשדה הקרב המודרני יביא בעתיד הקרוב לא רק לשינוי ברמת מימוש היעדים המבצעיים, אלא לשינוי מהותי בתורות הלחימה, מבנה והרכב הכוחות הלוחמים והכוחות המסייעים ללחימה, הכשרתם והפעלתם המבצעית.
הכותב הוא יו"ר חברת Roboteam המפתחת רובוטים לצרכים ביטחוניים. שירת כטייס קרב בחיל האוויר ומילא שורה של תפקידים בכירים בחיל, בין היתר כמפקד בסיס חצרים, מפקד תל נוף וראש מחלקת מבצעים. לאחר שחרורו שימש כעוזר שר הביטחון לאמצעים מיוחדים והממונה על האמצעים המיוחדים במשרד הביטחון. בשנים 2001-2012 כיהן במספר תפקידים בכירים בתעשייה האווירית
