יום אחרי מתקפת הרצח על יישובי העוטף והדרום הוביל אייבי מוזס, יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה, הקמת חמ"ל סיוע חירום שכל תפקידו לתת מענה מיידי לנפגעי הטרור בנושאים משפטיים וסוציאליים, פינוי, אירוח, סיוע ליתומים, לוגיסטיקה, מזון ועוד. האירוע, שבו נרצחו 1,400 ישראלים ועוד קרוב ל-5,000 פצועים פיזית, נאמד נכון להיום בלא פחות מ-20 אלף פצועים, רובם פגועי נפש – נתון קשה לעיכול, ולא רק במדינה קטנה כמו ישראל. מספרים אלה, שנמסרו למוזס ע"י פיקוד העורף, אינם סופיים, ומצטרפים ל-30 אלף נפגעי פעולות האיבה בעבר, המוכרים כבר בארגון.
טראומות ההווה מכות בפצועים, וטראומות העבר צפות ועולות מחדש בקרב הנפגעים מאז. הביטוח הלאומי, שאמור לספק את זכויותיהם, לא היה ערוך עם תקציבים וכוח אדם שתואמים למספרים כאלה. ארבעה ימים לאחר הפיגוע הארגון הזמין לביקור בחמ"ל את שר העבודה יואב בן צור וממלאת מקום מנכ"ל הביטוח הלאומי ירונה שלום. "שיבחו אותנו על חלוקת האוכל והבגדים שקיבלנו כתרומות מאנשים טובים. אבל בממשלת ישראל רק מדברים ולא פותחים את הארנק. הגעתי לכנסת זועק. מספר החברים בארגון שלי הכפיל את עצמו, אני צריך כוח אדם, עובדים סוציאליים. תסבירו לי מה עליי לעשות? כל אחד שולח אותי לשני: ממשרד האוצר למשרד הרווחה, משם למשרד העבודה ומחזירים אותי לביטוח הלאומי. משחקים איתי פינג פונג ולא מתייחסים. לא האמנתי למשמע אוזניי – אני שקוף או שהארגון פשוט לא קיים? לאן הם רוצים להגיע, למצב של איציק סעידיאן, נכה צה"ל שהצית את עצמו? למי אני צריך לפנות, לאבו מאזן שייתן לי מעשר מ-150 מיליון השקלים שמחזיקים עבורו? לכותל?".
נושא החטופים ומשפחותיהם נכלל תחת חסותו של הארגון. אי הוודאות בנוגע לילדים חטופים קורעת את הנפש לגזרים, ומצבים רגישים כמו משפחות פרודות או מינוי אפוטרופסים לילדים מוטלים על כתפיו במסגרת הארגון. מוזס מחבק כל משפחה ומשפחה ומבקש לתת לה מענה באמצעים העומדים לרשותו. "יש לנו 20 אלף נפגעים ואלפי משפחות שכולות ואנחנו היחידים שיכולים וצריכים לטפל בהם, אבל אין לי תקציב וזו המלחמה שלי! מה צריך לעשות, להפוך שולחנות? הייתי רוצה לשאול את שר האוצר 'אם אתה מכיר בי כארגון יציג של המדינה, מדוע אתה לא מעביר כספים? אנחנו עמותה שמייצגת את מדינת ישראל, הניהול בה תקין, מה שווים כל תארי ראשות הארגון וועדת ההנצחה וכל ההזמנות לטקסים ולהשיא משואות בערב יום העצמאות? כל מה שאני צריך זה תקציב לעזור למשפחות. לא שום דבר אחר'".
כספי הארגון מאפשרים לארגון לקיים אירועי פנאי ותרבות במהלך השנה, וכן חגיגה משותפת בכותל לבנות ובני מצווה יתומים. בזכות תרומות מיהדות קנדה זוכים הילדים האלה גם לסאמר סקול בעונת הקיץ. "בדצמבר בשנה שעברה השתתפתי בישיבת מועצת המנהלים של הביטוח הלאומי, בה החשב הכללי סקר את המאזן הכספי. היו בקופה 400 מיליארד שקלים עודפי גביה לאורך השנים בביטוח הלאומי. פניתי לשר הרווחה ושאלתי מה עם תקציב עבורנו, וענו לי שזה קשור למשרד האוצר. שם אמרו לי שאם יעניקו עכשיו כספים, תוך 35 שנה לא יישאר למדינה כסף. אתם חושבים על עוד 35 שנה? מה עם העכשיו לאנשים ששילמו ביטוח לאומי? זה זמן מלחמה!".
מענה נפשי מיידי לפצועי השבעה באוקטובר
מוזס משמש כיו"ר הארגון היציג ויו"ר ועדת הנצחה ונציג סקטור ההורים השכולים. הוא בן 73, תושב אלפי מנשה, הורה שכול, אלמן ונכה. בפיגוע ב-1987, בו מחבל השליך בקבוק תבערה לעבר מכוניתם, נרצחה אשתו עופרה, אז בת 34, שהייתה בהריון מתקדם, ובנו בן החמש טל מת מפצעיו לאחר שלושה חודשים. מוזס ושני ילדיו הנוספים נפצעו קשה. "ניסיתי להציל את אשתי ולא הצלחתי. הוצאתי את ילדיי, טל נפטר אחרי 90 יום, ואני שרוף לגמרי מכוויות קשות. ראיתי זוועות, הרחתי את הריחות. ילדיי בערו מול עיניי. גלגלתי אותם על הרצפה והם צעקו לי 'תציל את אמא' וראו אותה נשרפת. עברו לי מחשבות אובדניות והקמתי את עצמי מלמטה. אני אוסף את השברים והולך הלאה ומנצח כל יום מחדש את הטרור. אני גם בטוח שכל מי שעברו את האירועים האחרונים ראו והריחו אותם דברים. לכן קמתי אחרי יום והחלטתי שזה הזמן לתת את המענה בזמן אמת".
עכשיו אני פועל להכיר בכל פצועי השבעה באוקטובר כנפגעי פעולות איבה, ולספק להם באופן מיידי מענה נפשי של 12 טיפולים. מניסיון של מי שחווה פעולת איבה, אני יודע שגם מי שטוען שהוא לא צריך טיפול נפשי, זקוק לעזרה. בני ניר היה אצל פסיכולוגית אבל לא פתח את פיו ומעולם לא הוציא את המילה 'אמא'. מה שמתרחש אצל פוסט טאורמטים הוא הר געש. הלבה מבעבעת בבטן עד שהיא מתפרצת, כמו שקרה לאיציק סעידיאן. רק עשר שנים אחרי המקרה זעק פתאום הבן שלי מתוך שינה 'א-מ-א!'. הרעל יצא בצעקה אחת, כי הוא מתגעגע אליה. כי אין כמו אמא".
אפשר לחזור מהתופת
את הארגון הקים מוזס יחד עם אילנה רומנו, אלמנתו של יוסף רומנו ז"ל שנרצח באולימפיאדת מינכן, סמדר הרן שאיבדה את בעלה ושתי בנותיה בפיגוע בנהריה, וחנה מרון שאיבדה את רגלה במתקפת טרור על נוסעי אל על בנמל התעופה במינכן. הם ביקשו לייצג את הנפגעים, כפי שקיים ייצוג לנכי ואלמנות צה"ל והמשפחות השכולות, התקבלו באוזן כרויה בממשלת ישראל, וב-1998 הוכרו ע"י הממשלה כארגון היציג של הנפגעים במדינת ישראל. מוזס האמין, כמו היום, שבמדינה בה כל אזרח הוא חייל ללא מדים, לא תיתכן איפה ואיפה אם חלילה אזרח נקלע לפיגוע.
כשהוא נפגש עם משפחות שעברו את הטראומה, הוא רוצה להיות חזק עבורן, להראות להן שיש אור בקצה המנהרה וכי אפשר לחזור מהתופת. הפסיכיאטר פרופ' אבי בלייך, בן משפחה שטיפל בו, העיד עליו כמי שחווה PTG (צמיחה פוסט-טראומטית) במקום PTSD (פוסט טראומה), וכיוון לכך שמוזס הוא חלק מתופעה פסיכולוגית, בה מי שמתמודד עם מצוקה פסיכולוגית בעקבות טראומה עשוי לחוות בעקבותיה צמיחה חיובית. "אין הרבה מקרים כאלה, ולא הייתי רוצה לחזור למצב שהייתי נתון בו, אבל ביקורי המשפחות מדאיגים אותי. רק אתמול הייתי אצל יתומים שנותרו ללא הורים, ויעברו מסבא וסבתא שלהם לדודה שלהם. אחד הקטעים בשיחה שלנו שבר אותי ופרצתי בבכי. אני קורא לכל אזרח ואזרחית בישראל שחשובה להם התמיכה והסיוע לנפגעים לתרום כסף באתר הארגון היציג ולתת לנו משאבים לתמוך ולסייע למשפחות הנפגעים".
>>> לתרומות לארגון
>>> לאתר החברה
בשיתוף ארגון נפגעי פעולות האיבה - הארגון היציג במדינת ישראל
