בעתות שלום מתמקדים מרכזי ME בסיוע רגשי ונפשי למטופלים, בין אם ילדים, בוגרים או מבוגרים, הנמצאים במצוקה או במצב מאתגר בחיים, ומעניקים להם אבחונים פסיכיאטריים, אבחונים פסיכולוגיים וטיפול רגשי מסור ומכיל עם הרבה אמפתיה. "אבל בעתות מלחמה החרדות, המצוקות, הקשיים והדיכאון מתעמקים, ולכן יש חשיבות רבה בקיום שגרת טיפולים, כדי לשמור על המטופלים", מסבירה אילנית אופיר, מנהלת המרכזים, עו"ס בהכשרתה ומומחית בכירה בבריאות הנפש מזה כשלושה עשורים. אופיר, בעברה קצינת בריאות נפש (קב"ן) בצה"ל וסגנית מנהלת מחלקת בריאות הנפש הארצית במכבי שירותי בריאות, שותפה פעילה ברפורמה שהעבירה את תחום בריאות הנפש לאחריות קופות החולים, מאמינה שהגוף והנפש חד הם. "כל המקצועות הטיפוליים צריכים להיות בגישה מקצועית-הוליסטית, לטובת מענה נכון ואופטימלי למטופל", היא מדגישה.
החל משבת השבעה באוקטובר, שלחו מטפלי מרכזי ME, רובם ככולם מומחים מורשים בתחום הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה הפסיכותרפיה, הנחיות למטופלים בווטצאפ כיצד להתמודד עם הטראומה. "הרצון העז שלנו כמטפלים ליצור שגרת חירום בכאוס הנורא התנגש עם התגייסות רוב המטפלים שלנו בכל החזיתות", מספרת אופיר. "יחד עם זאת, אנו עושים את מירב המאמצים להמשיך להיות זמינים למטופלים. הקמנו מוקד טלפוני לסיוע נפשי בחינם, ולבד מהפסיכיאטרים, מהמטפלים ומהקב"נים בדימוס שנמצאים בשטח עם החיילים, יש לנו מטפלים ופסיכיאטריים שעיקר עבודתם היא לשמור על איזון המטופלים בשגרת החירום, במקביל למתן מענים גם למשפחות הנפגעים בעוטף".
איך היית מאבחנת את המצב כרגע?
"החל מהשבעה באוקטובר אנו נמצאים במשבר שלא חווינו כמותו. יתרה מכך, האירועים מתמשכים ומלווים בחוסר וודאות רב. האירועים האחרונים הובילו לאובדן תחושת הביטחון הבסיסית ביותר. המונח 'מציאות טראומטית משותפת' (Shared Traumatic Reality) התפתח בשנים האחרונות ומתייחס למצבים בהם אנשי בריאות הנפש חשופים, לצד מטופליהם, לאסון ולטראומה שפוקדים את הקהילה בה הם חיים ועובדים. לצד ממצאים אלו קיימים ממצאים המעידים כי בקרב מטפלים העובדים במציאות טראומטית משותפת נמצאו רמות גבוהות של חוסן ביחס לאוכלוסייה הכללית.אבל גם להם קשה ולא פשוט. כולם שותפים לחוויה הטראומטית. צריך לזכור שלמרות המצב, מרביתינו בעלי חוסן ולא נפתח תסמינים של פוסט טראומה. אחד הדברים החשובים שעולם הפסיכולוגיה מדגיש זה את היתרונות שיש בקבלת מורכבות ואי וודאות, ובעיקר במצבים של סטרס. יחד עם זאת קיימת חשיבות רבה לערנות לסובבים אותנו - לאלה שמפתחים תסמינים והפנייתם לטיפול מקצועי אצל מומחה לטראומה, (על מנת למנוע נזקים בעתיד)".
את חושבת שנראה בקרוב את האור בקצה המנהרה?
"אני חושבת שהדרך מטראומה להחלמה היא ארוכה. טראומה והישרדות מייצרים - הרבה שחור ולבן ומעט מאוד אפור. אמנם זה זמן לפעולות מיידיות של מצב חירום, מותר להישבר מותר להתאבל אבל גם חשוב לחזור ככל הניתן לפרספקטיבה מורכבת, לכידות חברתית וחזרה לתפקוד. אני מאמינה שמעגל החיים ודרך הטבע חזקים מהאירועים. וכשעוברים בחיים אירועים קשים ומטלטלים, שחווים צונאמי גדול וסערה שמאיימת להטביע כמעט את הכל – בסוף תמיד, אבל תמיד, מגיע הבוקר וזורחת השמש. צריך הרבה סבלנות וללכת צעד אחר צעד, להכיל את הצער, לתת מקום לאבל, לאובדן ולכאב, כדי שנוכל, מהמקום הזה, לקום חזקים. אחרת תהיה לנו חוויה פוסט טראומטית לאומית. חייבים לתת לזה מקום, וברגע שנעשה את זה נקום. החיים יותר חזקים מהכל".
לפרטים: mexp.co.il | מוקד מידע, ייעוץ ותיאום תורים: 5806 *
בשיתוף מרכזי ME
