"אנשים מדמיינים מטפלים כגיבורים עם כוחות על, אבל למען האמת אנחנו כמו כולם, לכולנו יש פחדים", פותחת הפסיכיאטרית ד"ר יפעת הנדל. ד"ר הנדל, שמטפלת במגוון רחב של סוגיות והפרעות פסיכיאטריות, מחרדות, הפרעות קשב וריכוז, ועד פוסט טראומה והתמודדות עם מצבי טראומה ומשבר, מספרת כי גם היא, בשבוע הראשון, חוותה משבר וחשה שביטחונה התערער. "חייתי בתחושה שהכל יכול לקרות, היו לי חששות שונים ומשונים", היא נזכרת. "פתאום חשבתי להוציא רישיון לנשק, לבדוק את המנעול בממ"ד, דברים שלא חשבתי עליהם בעבר. ואם המצב שלי התערער, לא פלא שמצבם של כל המטופלים שלי, בלי יוצא מן הכלל, החמיר".
ד"ר הנדל, שמטפלת בקליניקה שלה בלמעלה מ-1,000 מטופלים, מספרת כי 90% מהם סובלים מפוסט טראומה כזו או אחרת. "יש הרבה סוגים של פוסט טראומה. אני מטפלת בנשים סביב מעגל הפריון, לדוגמה. גם לידות שקטות ואובדן היריון נחשבים כסוג של פוסט טראומה, ובתקופת מלחמה חלקן חוות מחדש של כל התסמינים", היא מסבירה. לדבריה, חלה החמרה כוללנית של מטופלים גם ללא רקע פוסט טראומטי, ועל אחת כמה וכמה אצל אלה שכן. "גם מי שלא חווה אובדן של מישהו קרוב חווה משבר וקריסה מבחינת אמון. כאילו אמא ואבא לא שמרו עלינו, ולמי שהוא פוסט טראומטי, המשא כבד מנשוא".
טיפול איכותי הוא הכרחי
הנדל מספרת כי במהלך אותה שבת שחורה קיבלה טלפונים ממטופלים, כמו גם מאנשי הקיבוצים בעוטף, שחוו אובדן מקרוב. "בד בבד החלו לצוץ כל מיני הדרכות של איך להתגבר ומה לעשות, דבר שמבחינתי העמיק את הכאוס", היא אומרת. "גם לי לקח כמה ימים להתאושש מהכאוס, ומעבר לטיפול במטופלי השגרה שלי, ביקשתי להתנדב ולטפל בפליטי עוטף עזה ובשורדי נובה, אבל במשרד הבריאות הבהירו לי שהדאגה העיקרית כרגע היא החטופים.
"לצערי יש בעולם מאמרים ספורים בנושא חטופים, ואנחנו חסרים ידע בהשפעות הארוכות הטווח שיהיו להם ולקראת מה אנחנו הולכים. אין מספיק מקרים מבוססים שיגדירו לנו מה נחשבת החלמה במקרים כאלה. מבחינת החטופים שלנו, אין לדעת מה כל אחד עבר קודם לחטיפה ולאיזה תופת היה עד, וזה עוד בלי להזכיר את תת התנאים בהם הם נמצאים בתנאי השבי. וככל שהאירוע הטראומטי חמור יותר בעוצמתו או נמשך זמן רב, כך עולה הסיכון להפרעת דחק פוסט טראומטית".
יש בכלל מה לעשות?
"בהחלט. כשנמצאים במצב אקוטי חשוב לדאוג שהמטופלים לא יפתחו תסמונת פוסט טראומטית ולפעול לפיתוח החוסן הנפשי. ברור שברגע שמאבדים את היקר מכל זה נראה חסר תוחלת, אבל הרעיון הוא להשתמש בכוחות אפילו לדברים היומיומיים, לא לחשוב מעבר לכך. להתייחס לכאן ולעכשיו ולעבוד צעד-צעד. גם אנחנו, כאוכלוסייה, חווינו אבדה גדולה ובלי נתפסת. כשמדובר במטופל שאיבד את כל עולמו, יש צורך לעבור מהמערכת הלימבית הרגשית למערכת הקורטיקלית שאחראית על הקוגניציה, אותו חלק קדום במוח שאמון על ההישרדות. אפשר להיזכר במשברים קשים ובמה שסייע לעבור אותם אז, ולפעול בצורה דומה".
לאתר >>> ד"ר יפעת הנדל
בשיתוף ד"ר יפעת הנדל
