אמנם היא לא דורשת רישיון מיוחד, אבל ההורות היא אחת מהמשימות המורכבות ביותר, ובמיוחד כשמדובר בהכוונה והתפתחות הילד בעידן המודרני. ד"ר אבי ברכר, רופא ילדים ומומחה בהתפתחות הילד, פיתח גישה שמסייעת להורים לאזן בין אתגרי היומיום לבין הצורך להעניק לילדים את הכלים הנכונים להתפתחות בריאה ומאוזנת. "הילדים של היום גדלים בסביבה שמלאה בגירויים וקשיים יום—יומיים, ומתקשים להתמודד עם הלחצים שהחיים מציבים בפניהם", הוא אומר. "אני מאמין שהמפתח הוא תקשורת בגובה העיניים. אפילו מרגע הלידה. להישיר מבט, לדבר איתם ולהסביר להם הכל, בהתאם לגיל ולרמה ההתפתחותית".
בימים אלה הוא משיק סדרת קורסים דיגיטליים שמנגישה להורים כלים פרקטיים וידע מקצועי במטרה למזער בעיות התפתחותיות, עוד לפני שהן צצות. "כשלהורה יש מפת דרכים ברורה, מעין סוג של 'ווייז', הוא יכול לסייע באופן יומיומי לקידום הילד, לחזק את הקשר ביניהם, תוך פיתוח גמישות מחשבתית ויכולת פתרון בעיות – גם אצלו וגם אצל הילד", הוא מסביר.
מתחביבים עד לגישה מחברת והוליסטית
ד"ר ברכר, בוגר הפקולטה לרפואה בטכניון ובעל ניסיון של למעלה מ-20 שנה במכון לנוירולוגיה והתפתחות הילד של שירותי בריאות כללית, מלווה משפחות, אנשי חינוך וצוותים פרא-רפואיים במעונות ובגני תקשורת בצפון הארץ. "אני מאמין שלא נולדים 'הורים', אלא שההורה גדל ומתפתח לצד הילד שלו", הוא מצהיר. "הורות זה תחום שלומדים אותו מניסיון החיים, וגם ע"י הכוונה נכונה והיכרות עם עולם התפתחות הילד, והמפתח להצלחה טמון בתקשורת יצירתית, בהבנת הצרכים הרגשיים והיכולת להתמודד עם אתגרים".
מלבד היותו רופא מוערך, ד"ר ברכר הוא גם בוגר החוג לבימוי תיאטרון באוניברסיטת חיפה. את אהבתו הגדולה לעולם הילד הוא מבטא לא רק בקליניקה – אלא גם דרך תחומי יצירה ואמנות מגוונים, כמו משחק, עיצוב אופנה וקונדיטוריה. "אבא שלי היה מהנדס – טיפוס רציונלי, שאפתני ותחרותי. אמא, לעומתו, ביטאה את העולם התרבותי – אופנה, בישול, עיצוב, ואהבה גדולה לאירוח ולחברה. אני מרגיש ששני העולמות האלה – הריאלי וההומני - התערבבו בתוכי באופן טבעי", הוא מספר. "כשהייתי ילד הייתי מהופנט מהסדרה הבריטית Body in Question של ג'ונתן מילר, ואחר כך, כשראיתי את 'בית קטן בערבה', החלטתי שאני רוצה להיות רופא הכפר. כזה שיוצא ורואה אנשים, לא רק בתוך מרפאה".
את החזון הזה הוא הגשים בדרכו, לאחר עשור של עבודה במכון להתפתחות הילד. "פיתחתי מודל ייחודי של אבחונים התפתחותיים בבית הילד", הוא אומר. "אני הרופא היחיד בארץ שעושה זאת. בעיניי אין כמו לראות את הילד בסביבתו הטבעית, כי כך מתקבלת תמונה שלמה ומדויקת בהרבה".
ד"ר ברכר לא הסתפק רק באבחון, אלא השכיל להבין שיש פער עצום בין המידע הזמין להורים, לבין האחריות העצומה הרובצת על כתפיהם. "היום הורים יודעים הרבה על נדל"ן, השקעות, בישול, ענייני בריאות – אבל הרבה פחות על שלבי ההתפתחות של הילד שלהם", הוא אומר. "הם גם עסוקים הרבה יותר, ואין להם זמן להתעמק במאמרים אקדמיים. לכן החלטתי לפתח קורסים דיגיטליים שיתנו להם כלים פרקטיים, כדי להבין מה חשוב בכל גיל".
פשוט נרשמים והופכים להורה סופר-על?
"משהו כזה, אבל בצעדים פשוטים ומדודים. ההרשמה נעשית דרך האתר שלי, וכל הורה בוחר קורס בהתאם לגיל הילד. משם הוא מקבל סרטונים מצולמים, מצגות, הדגמות ומשימות פרקטיות. מדי שבוע אני שולח מייל מוטיבציה אישי – שמעודד לעשייה, ומתרגם את התיאוריה לשגרה הביתית. בנוסף, כל משתתף מקבל ערכה עם לוח מגנטי שבועי – כלי עזר לבניית סדר יום קבוע ובריא, נדבך מרכזי בגישת ההורות ההתפתחותית. הקורסים מלמדים איך לקדם כל תחום התפתחותי – רגש, שפה, תנועה, תחושת ביטחון עצמי ועוד – בעשר דקות ביום. כשהורה יודע מה מצופה, הוא לא רק מחזק את הילד, אלא גם את הקשר ביניהם. זה לא קסם, אלא תוכנית פעולה".
היית ממליץ להירשם לקורס גם אם אין בעיה?
"המהות של הקורסים היא לדעת לפעול הרבה לפני שמופיע סימפטום או צצה בעיה. ברפואה הסינית, רופא טוב נחשב למי שמצליח לשמור את המטופל שלו בריא. אותו דבר בהורות. הורים רבים מגיעים אליי רק אחרי שגננת או קרוב משפחה העירו שמשהו 'לא מתאים לגיל'. הקורסים האלה זמינים כדי לספק כלים מקדימים – ולמנוע בעיות התפתחותיות שיכלו להיפתר מראש. זו הורות אקטיבית, חכמה, שרואה את הילד מראש, לא בדיעבד".
איך לימודי התיאטרון משתלבים בעבודה שלך כרופא?
"תמיד האמנתי ב'גם וגם' – גם מדע וגם תיאטרון, גם דיוק רפואי וגם רגישות אנושית. למדתי תיאטרון במקביל להתמחות שלי, והבנתי ששם, כמו ברפואה, אתה חייב לדעת להקשיב באמת, לקרוא שפה לא-מילולית, להבין דקויות. הייתי בין הראשונים לעסוק בליצנות רפואית בישראל, עוד לפני שהתחום הוגדר רשמית, ויזמתי הרבה הפקות ומופעים לילדים מאושפזים, לצוותים סיעודיים. בעבודה עם ילדים אני פוגש אותם דרך המשחק, הדמיון, התנועה – לא רק דרך סטטוסקופ. גם כשאני בודק ילד, אני מחפש את הסיפור שמאחורי הסימפטום. בדיוק כמו בתיאטרון – כל ילד הוא דמות שצריך להבין לעומק".
איך הגישה עובדת בעתות משבר?
"בזמני חירום, כמו הקורונה או אירועי השבעה באוקטובר, הרבה הורים מצאו את עצמם מתמודדים לבד, סביב השעון, בלי לדעת מה נכון לעשות. כשנותנים לילד משימה שלא מתאימה לו – היא יכולה להיות משעממת או מתסכלת. אבל כשזה מדויק – זה מרגיע, ממקד, מאפשר חיבור. הידע והכלים הנכונים יכולים להפוך את ההתמודדות להרבה יותר קלה. למדתי טיפול בעזרת משחק באוניברסיטת בר-אילן, ואני חלק ממערך חירום לילדים נפגעי טראומה. באסון השריפה בכרמל, למשל, עבדתי עם קבוצות ילדים שנפגעו ונוכחתי לראות איך זה מאפשר תהליך של ריפוי. היה לי מטופל, ילד שאיבד את אביו, ששיחק וחפר דמויות בחול, בנה לעצמו עולם. לא כל דבר חייב להתנסח במילים, ואני מאמין שמשחק הוא מרחב של חוסן נפשי, לא רק אמצעי בידור".
ומה לגבי מקרים כמו אוטיזם?
"אני מלווה מאות ילדים על הרצף האוטיסטי – דרך עמותות, מעונות יום וגני תקשורת. כיום יש יותר מודעות, טיפולים מתקדמים והתערבות מוקדמת, וכ-20–25% מהילדים משתלבים בהצלחה במערכת החינוך הרגילה. בעיניי, אוטיזם הוא לא מחלה ולא פתולוגיה – אלא וריאנט נוסף של המין האנושי. כמו זן ביולוגי עם שפת תקשורת אחרת. לכן, בין השאר, אני מאמין ביצירת כמה שיותר ערוצי תקשורת – ציור, תנועה, מוזיקה, תיאטרון, משחק – כל דרך שיכולה לאפשר לילד לבטא את עצמו. וכשיש הבנה והיחס לילד משתנה – הוא מרגיש את זה".
בשיתוף ד"ר אבי ברכר
