המשבר של חברת הנדלן הסינית הענקית Evergrande אינו אירוע מבודד, הוא בועה נוספת בקצף שמעלה שינוי המגמה בניהול הכלכלי של סין בשנים האחרונות. זה תהליך המתרחש בהדרגה מזה מספר שנים, סין מהדקת את אחיזתה בסקטור הפרטי בסין, מקצצת בפעילות וברווחים, באחזקות ובחופש הפעולה של חברות ענק סיניות, ביניהן למשל Evergrande, מגבילה לצד זה גם את פעילותן של חברות זרות והופכת את העולם העסקי בסין לפחות חופשי ויותר נשלט מלמעלה, וקשה הרבה יותר לשגשוג.
מה גורם לזה? מה צפוי לקרות בהמשך הדרך? ובעיקר, כיצד יכולה וצריכה חברה ישראלית לפעול בסביבה העסקית החדשה בסין?
שינוי המגמה
ההיפתחות של סין לשוק העולמי נעצרה ביום בו עלה שי ג'ין פינג לשלטון כנשיא סין ומזכ"ל המפלגה בשנת 2013. עד אז חזינו בהיפתחות הולכת ומתגברת, כאשר יותר ויותר תחומים נפתחים להשקעות מן החוץ, אנשי עסקים מתקבלים אל תוך המפלגה הקומוניסטית, ומוצרי יוקרה כמו מטוסי מנהלים ויינות איכות מקבלים עידוד. הכל תחת ההשראה של הציטוט של מנהיג סין המיתולוגי דנג שיאו פינג משנות ה-80: להתעשר זה מהולל.
מאז עלייתו של המנהיג הנוכחי הכיוון החל להשתנות בכל התחומים, ממשל, יחסי חוץ וכלכלה: הדמוקרטיה בהונג קונג חוסלה, מאות אלפי אויוגרים הוכנסו בשינג'יאנג למערכת חינוך מחדש, הטבות למנהלים זרים וחברות זרות בוטלו, הנהלות של חברות זרות אולצו להוסיף אנשי מפלגה להנהלות שלהם, חברות סיניות חויבו לשתף את הדאטה שלהן בנוגע לצרכנים עם הממשל, הצבא הוגדל באחוזים ניכרים ושורה של סכסוכי גבולות וים הועצמו מול המדינות השכנות.
ברקע לכל אלה ניצב שינוי הכיוון של כלכלת סין, שעברה ממיקוד ביצוא אל מיקוד בשוק הפנימי שלה, מה שאמור עם הזמן לאפשר לה שלא להיות תלויה בתגובות בינלאומיות. על מנת להפחית את התלות בשוקי חוץ, סין גם קידמה באגרסיביות את היואן כמטבע סחר בינלאומי, בינתיים בהצלחה מוגבלת, רק כ-2% מהעסקאות הבינלאומיות נעשות בו, והשיקה לצידו את היואן האלקטרוני שנועד לסייע לעצמאותה המוניטארית ואף לשליטתה בתחום זה בעולם.
הקווים המנחים
אם אנו מקבצים יחד את הצעדים השונים שבהם סין נוקטת מאז עלייתו של הנשיא שי ג'ין פינג לשלטון, אנו רואים שלושה קווים מנחים: ביצור מעמד המפלגה בתוך המדינה, קידום והעצמת מעמד סין ברחבי העולם, וקיצוץ הכנסות ואחזקות המעמד הגבוה למען המעמדות הנמוכים יותר.
בכל חמש שנים מפרסמת מפלגת השלטון בסין תוכנית חומש, Five years plan, אשר מתווה את הכיוון של המעצמה כמעט בכל תחום אפשרי. יש לה חשיבות מרכזית במבנה השלטון הריכוזי של סין הקומוניסטית: השלטון המרכזי מתווה את הכיוון בעזרת תוכנית החומש, הפקידים המפקחים, שהם חברי מפלגה לדרגותיהם השונות, דואגים לקידום התוכנית איש איש בתחום שעליו הוא מופקד, ומכוונים לעברו חברות ממשלתיות, חברות פרטיות וגופים ציבוריים.
כפי שביטאה זאת תוכנית החומש האחרונה של סין, אשר התפרסמה בסוף שנת 2020, המגמה היא ריכוזיות מתגברת, ומי שלא מתיישר עם המגמה הזאת ישלם מחיר. ג'ק מה, המייסד של קבוצת עלי בבא, הופרד ממרבית שליטותיו העיסקיות כאשר העז למתוח ביקורת פומבית על החלטותיהם של הרגולטורים הכלכליים, אנשי עסקים אחרים שסר חינם שילמו מחיר גבוה עוד יותר, היו מי שנזרקו לכלא, החל מבו שילאי איש המפלגה שהיווה אופוזיציה למנהיג, ועד סאן דאו, בעלי אחד מעסקי החקלאות הפרטיים הגדולים ביותר בסין שהואשם ב"עשיית צרות", היו גם מי שהוצאו להורג, כמו המיליארדר לאי שיאומין.
השיקולים הכלכליים והפוליטיים
האם המפלגה לא חוששת שצעדים אלו יגבילו את הפעילות העסקית ואיתה את השגשוג הכלכלי של סין? הצרת צעדיהם של מנהלים בכירים מסרסת אפשרות של חדשנות ויצירתיות בעסקים שסין צריכה על מנת להתמודד בשוקי העולם, מעקב ושליטה בחברות זרות בסין פוגעת במוטיבציה שלהן לפעול בה, האגרסיביות הבינלאומית פוגעת בהשקעות ובמכירות שלה מול העולם שמביאות לה מטבע זר.
בהחלט ייתכן שכן, אבל נראה בבירור שבין שלוש המגמות שתוארו לעיל לבין שגשוג כלכלי בחר הממשל הסיני בראשונים. לא ברור אם הממשל יתגייס לעזרת Evergrande שנפלה עקב שילוב של בנייה לספקולנטים יחד עם מינוף יתר, שתי טקטיקות עסקיות שמיועדות להרחיב את הרווחים של החברה אבל נתפסות כעבירות קשות בעיני הממשל. בתקופות קודמות סביר להניח שהממשל היה מתגייס לטובת החברה על מנת לשמור על יציבות המשק, להמשיך הלאה את הצמיחה הכלכלית ולתת גב ליזמים המניעים קדימה את הצמיחה, הפעם, לעומת זאת, הכיס של המפלגה נשאר סגור וההנחיה שניתנה למנהל הכללי היא לממן את החובות מכיסו הפרטי. זאת הנחיה שגם משיגה את מה שתואר כאן וגם פוגעת בעושר שלו ולפיכך בכוח שלו להשפיע, שתי ציפורים במכה אחת, נגמרו הימים בהם הכל בסין היתרגם לעלייה של התמ"ג.
לסין, עם הכניסה אל המגמה החדשה, יש היום תמ"ג גבוה בהרבה מזה שהיה לה בימי דנג שיאו פינג, יש לה את רזרבות המטבע הגדולות בעולם והיא מבצעת מימושים שלהם, מתרגמת את הכוח הכלכלי שיש לה לכוח מדיני וצבאי ולחיזוק השליטה הפנימית שלה. הדוגמה המוחשית ביותר לכך היא הצבא הסיני, שהוא אחד מהגדולים והמושקעים ביותר בעולם. כפי שעולה מדו"ח של משרד ההגנה האמריקאי, שפורסם לאחרונה, הצי הסיני כולל למעלה מ-350 ספינות וצוללות בגודל בינוני ומעלה, והוא עשוי לגדול עד שנת 2030 ל-460 ספינות, מה שיהפוך אותו לצי הימי הגדול ביותר בעולם, סין גם מחזיקה בצבא היבשתי הגדול ביותר ובחיל האוויר השלישי בגודלו בעולם.
כל אלה עולים כסף רב לכלכלת סין וכן, זה גם מהווה חלק מהסנטימנט השלילי בעולם כלפי סין, העוינות כלפי טאיוון, העימותים בהימלאיה עם הודו, הדיכוי של הונג קונג ושל שינג'יאנג לצד הגדלה עצומה של הכוח הצבאי עושים את שלהם. היא הביעה את השאיפה שלה שתצליח לשפר את הדימוי שלה בעולם למרות הצעדים שנקטה, אבל הרצון הזה, שאותו ביטא הנשיא, אינו חזות הכל, אם המחיר הזה יחליש במידה מסויימת את הכלכלה שלה זאת תהיה מכה קטנה בכנף, דבר פחות חשוב מהשגת שלושת היעדים שתוארו לעיל.
מה אנחנו צפויים לראות?
הגבלות חדשות על פעילותן של חברות זרות צפויות להצטרף בעתיד לאלה שכבר הוחלו, הגבלת חופש הפעולה של יזמים תפגע בחדשנות שניתן ליצור בה, כי חדשנות דורשת העזה ונכונות לקחת סיכונים, דבר שמנוגד למגמה המושלטת היום בסין. בהחלט ייתכן שסין גם תנמיך את רמת הרווחים של חברות זרות בתחומה, ותפגע עוד יותר ביכולת התחרות שלהן מול חברות מקומיות. כל אלה הן אפשרויות סבירות מאוד.
סין כבר החרימה אחזקות של חברות ובעלי הון סיניים, מה ימנע ממנה לעשות זאת לחברות זרות שפועלות בתחומיה?
כוחות אלה צפויים להשפיע בצורה שונה על תחומי פעילות שונים. צפוי כי ההתפחות הטכנולוגית של סין תואט בשנים הקרובות עקב הפגיעה הצפויה בחדשנות, זאת בשורה בעייתית למי שתכנן לייבא לישראל מוצרים טכנולוגיים מתקדמים מסין, אבל זאת בשורה טובה למי שיוכל להציע לסין מוצרים טכנולוגיים שלהם היא זקוקה ושאותם לא תספק בעצמה.
היבוא של מוצרי חקלאות ותעשייית לואו טק יצומצם יותר ויותר, סין תשאף לספק את צרכיה באופן אוטרקי ככל האפשר ולהיות תלויה פחות ככל האפשר באספקה מן החוץ. בחלק מהתחומים סין מספקת מוצרים באיכות פחותה מזאת שניתן לייבא אך היא תפעיל במרץ על מנת לסגור את הפער הזה. לידיעת יצרני כימיקלים, חממות וטפטפות למשל. סין ממשיכה להיות המשק בעל עודפי המט”ח הגדולים בעולם ולפיכך תמשיך להיות מקור לא אכזב להשקעות, אך אלה תעבורנה בדיקה במסרק צפוף של השלטונות שמאחורי הקלעים על מנת לוודא שהן פונות לחברות שהתוצרת שלהם תשרת את המגמות החדשות של סין.
נקודה נוספת שיש לקחת בחשבון היא הצמיחה העתידית של כלכלת סין. בינתיים היא נהנית מהגאות של ימי הקורונה שהופכת אותה לפס היצור של מדינות תעשייתיות הנמצאות בסגר כזה או אחר, אבל בהחלט ייתכן ובעתיד הלא רחוק נראה את הצמיחה הכלכלית של מואטת ואף נעצרת. הנתונים כבר מצביעים על המגמה: הצמיחה בתוצר ברבעון השלישי של 2021 לעומת 2020 עמדה על 4.9% בלבד, הרבה פחות מאחוזי הצמיחה שהתרגלנו לראות שם בעשרות השנים האחרונות. גם נתוני המכירות הקמעונאיים ונתון הייצור התעשייתי הראו אחוזי צמיחה נמוכים באופן יחסי לשנים הקודמות.
כיצד לפעול?
איש העסקים והחברה הישראליים הפועלים או מעוניינים לפעול בסין חייבים לקחת את המגמה הזאת בחשבון, ולהיערך לכך שהיא צפויה רק להמשיך ולהחריף.
האם אתם פועלים מול התחומים הצפויים לפרוח או לקמול בכלכלת סין? יותר מדי מקלות הולכים ומוכנסים לגלגלים של כלכלת סין. מה זה יגיד לגבי הביקוש לשירותים ולמוצרים שלכם בשוק הפנימי של המעצמה? לתשומת ליבם של אלה הרוצים לייצא או להביא השקעות מסין.
אולי זה הזמן להרחיב את החדירה לשוק הסיני, אולי זה הזמן לבדוק מה הפוטנציאל שלכם בהודו, בדרום מזרח אסיה, אולי ביפן. צריך להוסיף את כל אלה לנתוני הדיו דיליג'נס שכל חברה עושה וצריכה לעשות בעת פעילות ולפני פעילות בסין, כמה נרוויח וכמה אנו עלולים לשלם על כך. יש ללמוד את התחום, לקבל ייעוץ ולבחון אפשרויות.
הכותב טל רשף הוא מומחה לפעילות מול שוקים מתעוררים: אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, מחבר הספר “המדריך הישראלי לעסקים בסין" מייעץ, מרצה, מאמן מנהלים וומעביר סדנאות להבנה כלכלית, עסקית ותרבותית של פעילות בשוקי העולם,
