בימים רגילים היינו מנצלים את הבמה הזו כדי להזכיר שמשרד ארנון, תדמור-לוי הוא מהמשרדים המובילים בישראל, וברוב תחומי משפט מצוי ממש בחוד החנית. כך למשל, על קצה המזלג, היינו מזכירים כי משרדנו ייצג מחצית מעסקאות המיזוגים והרכישות הגדולות ביותר בענף ההייטק בשנת 2023; וכי מחלקת הנדל"ן המסחרי שלנו מדורגת בראש רשימת משרדי עו"ד המובילים בתחום ההתחדשות העירונית; וכי מחלקת הליטיגציה שלנו מעורבת כל העת בתקדימים משפטיים ולאחרונה שברה שיאים בהיקפי סכומי תביעה, הן בהליכים מסחריים "רגילים" והן בתובענות ייצוגיות ונגזרות.
וכמובן, שלצד המצוינות המשפטית, היינו מסבירים מדוע ארנון, תדמור-לוי הוא, חד וחלק, המקום הטוב ביותר להתמחות בו.
אבל אלה לא ימים רגילים, ולכן הפעם אנו בוחרים אחרת. אנו מבקשים להקדיש את השורות הבאות לחלק מהגיבורות והגיבורים ממשרדנו. אלה שלושה סיפורים מרגשים ומעוררי השראה שאנו מבקשים לספר לכם כדי להביע את הערכתנו והוקרתנו העצומה להם.
שלושת הסיפורים שנספר לכם כאן הם רק כמובן טיפה בים. הם מצטרפים ללא מעט מבין עובדינו, שסיפורם המטלטל נשאר כרגע עם חבריהם וחברותיהם במשרד. יש בינינו מי שפונו מביתם, קיימים בקרבנו גם מי, שלדאבון הלב, חרב עליהם עולמם, ולרגע לא נשכח את עובדות ועובדי המשרד שחווים רגעים מייסרים בהמתנה לשחרור יקיריהם ויקירותיהן מהשבי. את כולם אנו ממשיכים לחבק, ובכולם גם נמשיך לתמוך כמובן לאורך זמן. זה המעט שנוכל לעשות.
מאיה התותחית – עו"ד במחלקת הליטיגציה
אחרי השבעה באוקטובר מצא את עצמו בן זוגה של מאיה כ"ץ הילברג, עורכת דין במחלקת הליטיגציה במשרדנו, מגויס למילואים ביחידה המיוחדת בה הוא לוחם. מאז, הגיח לשבועיים וחצי של הפוגה בביתם שבשפלת הארץ, אבל כבר הספיק לחזור ליחידה ולהישאר מגויס גם כעת. לבני הזוג שני ילדים קטנים וגם משק חקלאי (משק הילברג) שבו מגדל בן זוגה של מאיה עגבניות שרי ומלפפונים. מאיה היא עורכת דין במשרה מלאה במשרדנו, ובן זוגה נעזר בימי שגרה במספר עובדים זרים לצורך תפעולו של המשק. אלא שמאז השבעה באוקטובר, כשבן זוגה במילואים והעובדים שהיו אמורים לשוב אחרי סוכות לא הגיעו, מצאה עצמה מאיה מתמודדת בנוסף לכל גם עם משק שמשווע לטיפולה.
אז מה עשית?
"הייתי צריכה לשכלל במהירות את יכולות המולטי-טסקינג שלי, וכמובן לקבל המון עזרה ממתנדבים שהגיעו לסייע במשק, הקהילה המדהימה של היישוב בו אנו מתגוררים, המשפחות של בעלי ושלי, ואפילו הילדים שנרתמו לעזור.
"המשרד גילה גמישות וגיבה אותי. זה בא לידי ביטוי, למשל, ביותר עבודה מהבית והבנה שאני עובדת בשעות פחות שגרתיות בתקופה הזו. ברור שזה לא היה פשוט, אבל בכל הכאוס הזה הרגשתי שדווקא העבודה - הסדר, הארגון, הצורך לתת שירות ללקוח שסומך עליי - עזרה לי להחזיק את הראש מעל המים".
מה את ממליצה לאחרים שנתקלים באתגר או קושי משמעותי דומה לשלך?
"הדבר הכי חשוב שלמדתי בחודשים האחרונים זה לא לפחד לבקש עזרה. דבר נוסף שלמדתי, הוא שאיכשהו אנחנו מוצאים בתוכנו את הכוחות לעשות את מה שנדרש מאיתנו. מחשבה שחיזקה אותי ברגעים הקשים, הייתה שאנחנו דור שנקרא לדגל. הרגשתי שזה מה שכל הדורות לפניי מצפים ממני לעשות עכשיו. שההיסטוריה של העם שלנו הכינה אותנו לרגע הזה. הבנתי שזה הזמן שלנו להתמודד עם האתגר, וזה נתן לי הרבה מאוד כוח".
דרור הלוחם - מתמחה בשלוחה הירושלמית
דרור בורנשטיין בכלל שהה באיטליה במסגרת חילופי סטודנטים בבוקר השבעה באוקטובר. זה היה בסמסטר האחרון ללימודיו. כשהתקשר באותו היום הביתה, שמע כי אחיו שהה באותו בוקר במסיבה נוספת שהתרחשה ליד מסיבת הנובה והצליח להימלט, אך גם כי למרבה הצער, אביה של בת זוגו של אחיו, שהתגוררה בנתיב ההעשרה, לא שרד. תחילה, המ"פ שלו בחטיבה 7 בחיל השריון ביקש ממנו שלא להגיע ארצה כי חבריו לפלוגה התייצבו בהמוניהם, אך כעבור מספר שבועות כבר חזר ארצה והתגייס.
במהלך הלחימה, חוותה החטיבה אליה משתייך דרור רגעים קשים. לא מעט מאנשי החטיבה, שגם לקחו חלק בחילוץ חטופים, שילמו בחייהם או נפצעו. דרור, ששירת בפלוגת הקשר של החטיבה, היה עד לכל האירועים האלה בזמן אמת. עם כל הכבוד לדרור, ויש המון, מי שהיו כנראה הגיבורים האמיתיים כאן הם דווקא הוריו ששלושה מתוך ארבעת בניהם היו מגויסים באותה העת. המשפחה הגרעינית חוותה רגע קשה מאוד בסוף חודש דצמבר, אז הובהל אחיו הקטן של דרור לבית החולים שערי צדק, כשהוא מורדם ומונשם, לאחר שנפצע קשה בתקרית בעזה. במשך שלושה שבועות הוא היה מחובר למכשירי החייאה, עד שהועבר לשיקום ארוך. בינתיים, נפל אחד מחברי ילדותו של דרור, וגם סבתו עליה השלום הלכה לעולמה. כל זאת, נזכיר, כשהוא עדיין צריך לסיים סמסטר בלימודים, ועומד להתחיל את ההתמחות במשרד הירושלמי שלנו.
איך מתמודדים עם כל המכות שנחתו עליכם, משלימים תואר ומתחילים התמחות?
"מצאתי את עצמי עושה זום עם המרצה שלי מאיטליה (שם הבחינות הן בעל פה) בעודי על מדים, שוהה במגנן. כשהגיע חודש מרץ התחלתי את ההתמחות. יוצא שבמהלך השבוע אני במשרד ובסופי שבוע חוזר למילואים. המשרד היה שם לצידי לאורך כל הדרך, עוד כשהייתי סטודנט ולפני שהתחלתי את ההתמחות ובמיוחד כשאירע המקרה של אח שלי במיוחד. זה ריגש את המשפחה שלי ואותי".
מה עזר לך להתמודד עם הקשיים שבהם נתקלת?
"הכי חשוב היה עבורי לשתף את האנשים שמסביבי. חשוב במצבים כאלה לא לחוש במבוכה ולזכור שתמיד יש למי לפנות ושברוב המקרים גם יתקבל מענה. עזר לי לדעת שאני לא לבד, ובמקביל כל הזמן הזכרתי לעצמי שאני צריך להתקדם ולהמשיך הלאה ושזה בסדר לחוות קשיים ולהיות עצוב, אבל תמיד גם להסתכל קדימה. זה דחף אותי, וסייע לי בתקופות הכי קשות שלי".
זיו המופלאה - מתמחה במחלקת הנדל"ן
בשבעה באוקטובר זה עדיין היה סוד. זיו אסולין סגל, כיום מתמחה במשרדנו ובאותה תקופה טרום מתמחה, עדיין לא סיפרה כמעט לאף אחד שהיא בתחילת הריונה הראשון. היא גם מעולם לא דמיינה שבין הראשונים להם תדווח על כך יהיו המג"ד וקצין האג"ם של גדוד 697 (חטיבה 551, אוגדה 98), בו היא משרתת כקצינת שלישות, שפשוט לא יכלו לוותר עליה באותו בוקר. מצוידת בתיק עם כל הוויטמינים שהרופאה הורתה לה ליטול בשל ההיריון, התייצבה זיו בבסיס והחלה להיערך לגיוס הגדוד. כעבור 24 שעות ללא שינה, כבר גויס כל הגדוד, בניצוחה של זיו.
במשך 101 ימים ברציפות שהתה זיו במילואים. בימים אלה נאלצה לישון, לא פעם, על הרצפה או ברכב בשל מחסור במזרונים, בעודה מטפלת מסביב לשעון באנשי הגדוד, פצועיו וחלליו. לאט לאט החלה הבטן ההריונית לבצבץ, זיו הייתה צריכה לצאת לבדיקות ההיריון הסדירות, והסוד שאותו חלקו עד אז רק של זיו, המג"ד וקצין האג"ם, נחשף אט-אט לכולם.
כששוחררה ממילואים, נאלצה זיו להשלים בתוך מספר שבועות את הסמסטר האחרון ללימודיה. כיום, כשהיא כבר בחודש השמיני להריונה והחלה את התמחותה במשרד, נערך הגדוד שלה לתעסוקה מבצעית בצפון הארץ. הפעם, מן הסתם, ייאלצו להסתדר בלעדיה.
איך עושים את זה?
"קודם כל, מנטרלים את רעשי הרקע. היו מי שאמרו לי 'את בהריון ולא חייבת ללכת למילואים', או 'בשביל מה את בכלל צריכה את זה?'. אני ידעתי שיש לי תפקיד, גדוד שסומך עליי ואחריות רבה ולכן, אני צריכה לעמוד מאחוריהם לאורך כל הדרך. נכון שזה מאתגר, אבל כל עוד את מאמינה בעצמך וביכולת שלך לעשות את זה - את מסוגלת לעשות את התפקיד שלך, גם בהריון".
"צריך לנשום עמוק", מסבירה זיו. "זו תקופה מאתגרת, אבל היא תסתיים. בינתיים, חשוב להעריך את הדברים הקטנים כמו משלוחים מפנקים שקיבלתי מהמשרד, ההודעות ששלחו לי שותפים וחברים מהמשרד עם גיוסי, או בילוי עם בן הזוג, משפחה או חברים. זה עוזר לשמור על אופטימיות, ולהתמקד במטרה".
