ככל שהעולם הופך ליותר דיגיטלי, הטכנולוגיה הופכת לגורם המרכזי של יצירת הערך לעסקים. אבל כאשר חברות "מחדשות" את ה-IT שלהן, מתגלה סיכון שעלול לערער את המאמצים הללו, זהו “החוב הטכנולוגי. “הכוונה היא לפער משמעותי בין המצב הנוכחי של ארכיטקטורת מערך המידע הארגוני לבין המצב הנדרש כדי לתמוך במודלים ובתהליכים עסקיים דיגיטליים חדשניים ושילוב טכנולוגיות דיגיטליות מתקדמות. מקובל לכנות פער זה בשם "החוב הטכנולוגי" (Technology Debt), כלומר חוב שיש לטפל בו בהקדם כדי שניתן יהיה להנות מיתרונות הטכנולוגיות הדיגיטליות החדשות.
ניהול לקוי של החוב הטכנולוגי פוגע ביכולתן של חברות להתחרות. הסיבוכים שנוצרים ע"י מערכות מיושנות עלולות להפוך את שילוב המוצרים והיכולות החדשים ליקרים מאד. האתגרים החבויים בארכיטקטורה מודרנית עלולים לעורר הפתעות שיגרמו לפרויקטים לחרוג מהתקציב ומלוחות הזמנים . חלק ניכר מזמנם של עובדי IT מושקע בניהול המורכבות הקיימת, במקום בחשיבה חדשנית על העתיד. ארכיטקטורות נתונים מבוזרות ולא אינטגרטיביות מונעות מעסקים מלהשתמש בניתוח מתקדם לשיפור תהליכי קבלת ההחלטות שלהם.
בסקר שערכה חברת מקינזי בקרב מנהלי מערכות מידע התגלה כי 10-20% מתקציב הטכנולוגיה למוצרים חדשים מופנה לפתרון בעיות הקשורות לחובות טכנולוגיים. מנהלי מערכות מידע העריכו כי החוב הטכנולוגי מסתכם ב 20-40% משווי כל המאגר הטכנולוגי שלהם לפני הפחת, המוערך במאות מיליוני דולרים של חוב שיש לשלם.
"פירעון" החובות נעשה ע"י מודרניזציה למערכות, פישוט ממשקי יישומים והפסקת שימוש באפליקציות ובמסדי נתונים מיותרים. ניהול החוב הטכנולוגי עשוי לשחרר את אנשי המקצוע מלהשקיע יותר מ 50% מזמנם בעבודה התומכת ביעדים העסקיים.
מהו חוב טכנולוגי?
דרך טובה להבנת החוב הטכנולוגי היא לחשוב עליו כבעל שני מרכיבים, בדומה לחוב פיננסי:
• הקרן היא כל העבודה שצריך לעשות כדי לחדש את כל המאגר הטכנולוגי והיא כוללת דחיית תחזוקה או שדרוגים שמתחת לשכבת האפליקציה, שינויים לעמידה בתקני נתונים ותוכנות מדף, התאמות שהארגון ביצע במהלך השנים בתוכנה, מעבר לנקודה שבה הספק המקורי יכול לספק תמיכה שוטפת בקלות.
• הריבית היא מס המורכבות שכל פרויקט חדש משלם הנובע מהצורך לעבוד באמצעות שילוב נתונים קטוע מנקודה לנקודה או באצווה, להתאים נתונים לא סטנדרטיים וליצור דרכים לעקיפת הבעיה כדי להתמודד עם סיכונים ולעמוד בצרכים העסקיים. הפסדי חיכוך אלו מעכבים את המהירות והפרודוקטיביות לטווח ארוך של חברות ופוגעים בתקציבים ובהחזרים על ההשקעות.
יחד, הקרן והריבית יוצרים פגיעה משמעותית בערך הארגון.
ארגון שמוציא יותר ממחצית מתקציב פרויקטי ה-IT שלו על אינטגרציות ותיקון מערכות מדור קודם, צפוי להיקלע לספירלת חובות טכנולוגית שבה הוא משלם ריבית בלבד. לעומת זאת, ארגון שפועל בסביבת IT מודרנית ויש לו מעט או ללא חובות טכנולוגיים, מסוגל להפנות כמעט את כל ההשקעה בטכנולוגיה ליוזמות חדשות. רוב הארגונים נמצאים בין שתי הקצוות הללו.
כיצד לנהל את החוב הטכנולוגי?
ה"מסעות" לתיקון החוב טכנולוגי ייראו שונה מאוד עבור ארגונים שונים, ניתן למצוא מספר שיטות עבודה נפוצות ומומלצות:
• למדוד את הגודל והעלות של החוב הטכנולוגי. פיתוח שקיפות של החוב הטכנולוגי ע"י קבלת מידע מפורט ככל האפשר כדי לזהות מה מקורו ולכמת את השפעתו.
• לתמחר את החוב הטכנולוגי לכל שירותי ה-IT. ברגע שלארגונים שקיפות לגבי החוב הטכנולוגי שלהם והם מסכימים על גודלו, הם צריכים לתמחר זאת בכל עבודות ה IT שלהם. המשמעות היא שלכל פיתוח IT, עלות של החוב הטכנולוגי המתלווה נלקחת בחשבון.
• להתאים את תוכנית השיקום לפרופיל ה-IT של הארגון. ארגונים עם מערכות ליבה גדולות וישנות ה"עטופות" במגוון יישומים מודרניים, יצטרכו לתעדף תיקון יישומים ולתכנן מחדש את הארכיטקטורה שלהם. אלה עם תהליכי קצה רבים שחלקם ידניים, צריכים בדרך כלל להתמקד באוטומצית התפעול שלהם מהתחלה.
• להקים מודל תפעולי לאופטימיזציה שיטתית לחוב הטכנולוגי. מדידת החובות הטכנולוגיים מספקת שפה משותפת המאפשרת לצד העסקי והטכנולוגי בארגונים להחליט יחד על פשרות בין השקעה בהתבססות עסקית לעומת פירעון חובות טכנולוגיים. בפועל.
• לטפל בחוב הטכנולוגי בעזרת מודל תפעולי יעיל. ארגונים שיש להם צוותים מתאימים לפלטפורמה יכולים להקצות באופן דינמי משאבים לטיפול בחובות טכנולוגיים בין יישומים. במאמצים גדולים - החלפה מוחלטת או ביטול של מערכת גדולה, (מערכת ERP) - ארגונים יכולים להקים מפעל מודרניזציה ליישומים.
אריה עמית ורז הייפרמן הם חברי נשיאות הלשכה לטכנולוגיות המידע
