כשאנשי קיבוץ לביא שבגליל התחתון פתחו לפני 62 שנים נגרייה קטנה - הם לא חשבו שהיא תהפוך אותם למפעל ייצור רהיטי בתי הכנסת המוביל בעולם. כמו רוב סיפורי התעשייה הקיבוצית, הייתה אמורה הנגרייה לספק עבודה לחברי הקיבוץ ולתמוך בקיומו. נבנו בה צריפים בהם גרו החברים ורהיטים יומיומיים שונים. כשנוסד בית כנסת בקיבוץ אך הגיוני היה שאת רהיטיו תבנה הנגרייה. איש לא ידע אז שכך יהפוך הקיבוץ למעשה ללקוח הראשון של עצמו. כשהובן שיש כאן נישה מעניינת - הפך המפעל ליצרן ספסלי בתי כנסת. זה מה שעשה במשך עשורים, עד לפני 12 שנה, אז הוחלט להרחיב את סל מוצריו לכל רהיטי בית הכנסת: ארונות קודש, בימות, עמוד חזן, לוח זיכרון אמנותי, חיפויי תקרה וחיפויי קירות אומנותיים. כיום מייצרת "לביא תעשיות רהיטים" כל רהיט עץ שנמצא בתוך בית הכנסת.
מאז ועד היום בנה המפעל רהיטים לכ-5,500 בתי כנסת בישראל וליותר מ-1,000 בתי כנסת בעולם. אם סופרים את כל מקומות הישיבה שיצר עבור מתפללים - מתברר שכבר ייצרו למעלה ממיליון מקומות ישיבה. הפרויקטים נעים בטווח מורכבויות רחב: ממוצרים סטנדרטיים, שניתן להזמין מקטלוג, ועד לכאלו מורכבים ומושקעים הנעשים בתפירה אישית ללקוח, לאחר תהליך מעמיק של הבנת קהילת בית הכנסת וצרכיה.
מבתי כנסת לתחום האירוח
על האופרציה הרחבה והבינלאומית הזאת מנצח כיום המנכ"ל ערן שמיר. לאחר 60 שנה בהן מנכ"לי החברה היו חברי קיבוץ, שמיר הוא הראשון שבא מחוץ, לאחר שמילא תפקידי ניהול בתעשיות הביטחוניות, בתחום המתכת ובתחום המזון. לתפקידו החדש נכנס שבועיים לפני פרוץ מגפת הקורונה, וכך מצא את עצמו נאלץ לסגור מפעל עוד לפני שהתחיל לבצע בו את עבודתו. את שש השבועות בהם היה המפעל סגור ניצל שמיר לחשיבה משותפת על שינויים דרושים בתהליכי העבודה, כך שעם הפתיחה המחודשת הותנע הייצור במפעל טוב יותר.
"האין ברירה היא לפעמים הדרך המבורכת", אומר שמיר על תקופת הסגירה הכפויה. "זה היה זמן טוב לפצח איך לחדש בעולם שהוא מאוד מסורתי מטבעו. האתגר הוא להמשיך לעשות היטב את מה שאנחנו עושים ולזהות את החדשנות שהשוק מוכן לקבל - שכן לפעמים נעשים ניסיונות חדשנות שהשוק דוחה. הבנה נוספת שסיפקה כל תקופת הקורונה היא שיש צורך להרחיב את תחומי העיסוק של המפעל מעבר לבתי כנסת. בתי הכנסת היו סגורים במשך שנתיים וזו הייתה מכה עבורנו. גם כשנפתחו, רמת המוטיבציה להשקיע כסף הייתה נמוכה לאחר המגפה. חלק גדול ממקורות המימון של ריהוט בתי כנסת מגיע מתורמים, ושווקים מוטי תרומות הם הראשונים להיפגע בתקופות משבר. לכן החלטנו להיכנס גם לתחום הריהוט לאירוח: בתי מלון, אכסניות, מסעדות, פנימיות, בתי אבות וכדומה. בימים אלו אנו מבצעים פרויקט ראשון לבית מלון בארץ ונמצאים בתהליכים מתקדמים לקראת סיכום על כמה פרויקטים גדולים במלונות אחרים. השאיפה היא להיות שחקן מוביל לא רק בבתי כנסת".
חדשנות טכנולוגית-תעשייתית
שמיר מספר שאתגר משמעותי העומד תמיד בפני החברה הוא שהיא פועלת בשוק שכמעט ואין לו הגדרה. בעוד מקובל לחלק תהליכי מכירה ל-B2B (עסק שמוכר לעסק) ו-B2C (עסק שמוכר ללקוח) - רהיטי לביא היא לא זה ולא זה.
"תהליך המכירה שלנו הוא חריג במאפייניו. הקונה הוא תמיד לקוח בפעם הראשונה - כי ריהוט לבית כנסת קונים לכל היותר פעם בכמה עשרות שנים. לרוב הוא גם מישהו שעושה את זה בהתנדבות, לא מנהל או קניין. הכסף לא שלו, הוא לא בהכרח מבין והוא חושש מה יגידו על בחירותיו שאר מתפללי בית הכנסת. הוא גם לא תמיד מגיע אלינו כשסכום התרומה סופי וברור. בנוסף לכל זאת, הוא קונה מוצר שלא ראה, שהוא גם מוצר פונקציונלי וגם מוצר עם הרבה רגש דתי. כל אלו פרמטרים שהיו מקשים גם על קניין מקצועי, אז כשמדובר בגבאי בית כנסת - שעושה זאת כחלק מתפקידו - הקושי גדול עוד יותר".
כיצד אתם מתמודדים עם זה?
"אנחנו מצליחים להתמודד בזכות המומחיות רבת השנים של החברה. אנחנו מכירים היטב את דרישות ההלכה ויחד עם דרישות המסורת וההלכה אנו משתדלים להכניס חדשנות טכנולוגית-תעשייתית. יתרון נוסף הוא ש'לביא תעשיות' לא מומחית רק בייצור המוצר אלא גם בהבנת תהליכי קבלת החלטות בבית כנסת. אנחנו יודעים לשאול שאלות שהלקוח לא בהכרח יודע לשאול את עצמו. יש לנו מודעות גבוהה למורכבויות ולרגישויות הנובעות מאינטרסים סותרים של המתפללים, הגבאים והאדריכלים או מעצבי הפנים שלעיתים
לוקחים חלק בתהליך. אנחנו איתם לכל אורך הדרך ויודעים להדליק את נורות האזהרה על החלטות שאנחנו מבינים שיהיו בעייתיות או על החלטות סותרות".
למשל?
"דרישה כמעט קבועה היא להכניס כמה שיותר מתפללים בשטח נתון. במקביל דורשים שיהיה מרווח ונוח - וזה סותר. אז צריך להגיע למידות האופטימליות. צריך לדעת מה המסלול של הוצאת ספר תורה, איפה ממקמים את מדף הסידורים ואיפה את מדף ספרי העיון. צריך להבין שאם רוצים שהתא בו שמים את הטלית והתפילין יהיה גדול - זה יבוא על חשבון מספר מקומות הישיבה. טעות נוספת היא השאיפה לכיסא רחב ונוח. לקוחות לפעמים מעצבים כיסא שמזכיר כיסא מחלקה ראשונה במטוס ושוכחים שפרופיל השימוש בכיסא בזמן התפילה שונה מאוד ממחלקת עסקים בטיסה. הם לא תמיד לוקחים בחשבון שבתפילה קמים ויושבים וישנה גם תנועה של אנשים שיוצאים באמצע - כך שהמעברים צריכים להיות מרווחים מספיק כדי שמי שיוצא לא יפריע ויקים את כל השורה. כך שמלבד המיומנות הנגרותית שלנו - אנו נדרשים גם להבנה עמוקה של מה זה בית כנסת, איך נראית תפילה, מה ההשפעה של מעברים, של הגישה, מה זו בימת קריאה ואיזה משקל יש עליה כשקופצים עליה ילדים בשמחת תורה. כשלקוח אומר שהוא לא יזיז את הבימה - אנחנו צריכים להציג לו תרחישים שלא לקח בחשבון כי טרם חווה אותם".
"כך, כשמתכננים את הארגונומיה הדרושה בעיצוב בית כנסת יש לקחת בחשבון שורה של נקודות איזון ופשרות בין מוטיבציות סותרות. שיהיה נוח לישיבה אך גם ידידותי לקימה. שיהיו משענות לצדי הגוף עבור מבוגרים - אך שלא יהיה צפוף מדי. ויש גם את הבחירות שלכאורה אינן משנות מבחינת הנדסת האנוש אך גם בהן יש נכון ולא נכון. למשל: חומרי ריפוד. יש כאלו שנתפסים כיותר יפים מאחרים, אך במקביל הם לא עמידים מספיק לשחיקה הנגרמת מקימה וישיבה תכופה. כל אלו אלמנטים שאנחנו יודעים מה לעשות לגביהם בזכות ניסיוננו הרב".
אתגר תכנון בתי הכנסת בעולם
ייצור רהיטי בית הכנסת נעשה תמיד במפעל "לביא תעשיות" שבקיבוץ, גם כשהפרויקטים עצמם מיועדים לארצות הברית, אנגליה, צרפת, גרמניה ואוסטרליה. אלו המדינות הזרות המובילות בהזמנת פרויקטים, אך החברה קיבלה הזמנות גם ממקומות אקזוטיים יותר, דוגמת מדינות אפריקאיות ואיי הבתולה. שמיר חושף קוריוז מעניין: למעלה מ-90% מלקוחות "לביא תעשיות" בחו"ל מגיעים אליה בליווי אדריכל או מעצב פנים, אך בישראל המצב הפוך ורק 10% מרגישים את הצורך באיש מקצוע מלווה. הודות למעצבת השייכת לסגל החברה יש לעוסקים במלאכה כתובת מקצועית ב'לביא תעשיות' שמדברת בשפה שלהם ומאפשרת תקשורת טכנית יותר. כשמדובר באנשי מקצוע מחו"ל העבודה המשותפת יכולה להיות מאתגרת במיוחד, שכן לרוב הם אינם יהודים וקונספט בית הכנסת זר להם.
"יש מעט מאוד אדריכלים בחו"ל עם ניסיון בתחום הזה ופעמים רבות אנו עובדים עם אדריכל שלוקח חלק במשימה כזאת בפעם הראשונה. זה יכול ליצור כל מיני מקרים משעשעים, כמו אדריכל מהשורה הראשונה שבתכנון בית הכנסת שרטט בליטה על כל משקוף וכששאלו אותו מה זה ענה 'ראיתי כזה בבתים של יהודים', בהתכוונו למזוזה. זו מסוג הדוגמאות שגורמות לי להגיד פעמים רבות לעובדים שהאתגר שלנו הוא לא תפעולי, לא ייצור המוצרים, אלא הבנת הצרכים והיכולת לעבוד מול לקוח שעושה את זה בפעם הראשונה - וסביר להניח שגם האחרונה. יש מעט מאוד לקוחות חוזרים כי לאחר השלמת העבודה אין להם בשביל מה לחזור למשך עשרות שנים. בבית הכנסת מתקופת ילדותי יש ריהוט של 'לביא תעשיות רהיטים' למעלה מ-50 שנה ורק עכשיו מחליפים שם".
אפשר לנחש שהעבודה על הריהוט הפעם תהיה שונה מזו של לפני שישה עשורים.
"נכון. אחד האתגרים הוא לבחור אילו חלקים ייבנו ידנית ואילו באופן תעשייתי-מודרני, עם ייצור ממוחשב, קבצים ומודלים. באופן לא טיפוסי לתעשיית הריהוט אנחנו עובדים עם מודלים של מהנדסי מכונות ועם תכנון תלת ממד. זה די נדיר העולם הזה, אך אנו מוצאים שזה מייצר זרימה בתהליכי העבודה ודיוק גדול יותר. לצד זה, יש לנו נגרים-אמנים שיוצרים חלקים באותה הדרך בה נוצרו גם לפני שנים. חלק מאתגר רצפת הייצור הוא לדעת מה לעשות מודרני ומה לעשות מסורתי".
יש פרויקט משמעותי במיוחד שביצעתם?
"כבר 10 שנים רצופות אנחנו זוכים במכרזים של האגודה למען החייל וכך מרהטים את בסיסי צה"ל. בימים אלו אנו עובדים על פרויקט מהגדולים שעשינו בישראל: ריהוט לישיבה גדולה בירושלים, בתקציב של למעלה מ-3 מיליון ש"ח, כולל ארון קודש שחזיתו עשויה עץ מהגוני נדיר ויוקרתי המצופה בזהב אמיתי בשווי מאות אלפי שקלים. פרויקט חשוב, משמעותי וכזה שלעולם לא נשכח הוא שחזור בית כנסת שהושמד בליל הבדולח בעיר ליבק שבגרמניה. במימונה של ממשלת גרמניה נעשתה עבודה מרשימה והפרויקט הסתיים בהצלחה רבה".
לאתר >>> לביא תעשיות רהיטים
בשיתוף לביא תעשיות רהיטים
