האם המדינה ויתרה על התעשייה המסורתית?

בעשורים האחרונים ירד משקלה של התעשייה בתוצר ותעשיינים רבים טוענים כי הממשלה ויתרה על התעשייה המסורתית לטובת ההייטק. מומחים מזהירים מהתלות הגוברת ביבוא בעידן של משברים גלובליים ומלחמות סחר וקוראים לאמץ מדיניות לאומית שתתמוך בתעשייה המקומית

יואל צפריר, תוכן שיווקי
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מפעל
צילום: צילום: Shutterstock
יואל צפריר, תוכן שיווקי
תוכן שיווקי

אם תמונה אחת שווה אלף מילים, גרף אחד עשוי להיות שווה אלפי מילים. דוגמה לכך היא העקומה שמתארת את משקל התעשייה הישראלית בתוצר, שמסתובבת בימים אלה במסדרונות התאחדות התעשיינים. היא מראה כי ב-20 השנים האחרונות ירד משקלה של התעשייה בתוצר מ-18.5% ב-1999 ל-13.2% ב-2018. המגמה הזאת רק נמשכת. בשנה שעברה, 2019, הוקמו בישראל שני מפעלים בלבד, בהשוואה ל-43 מפעלים ב-2010. לדברי התעשיינים, זה, בקליפת אגוז, סיפורה של התעשייה הישראלית - שני עשורים רצופים של התכווצות ונדידת פסי ייצור לחו"ל, שמתכתבים עם עלייה בגירעון המסחרי.

התעשיינים מתריעים כי השיתוק הפוליטי מונע שיח עם הממשלה ומזהירים כי אם לא יחול שינוי במדיניות, התעשייה הישראלית עלולה לגווע. הם גם מתריעים כי לא ניתן לבנות משק וכלכלה על צריכה פרטית ונדל"ן וכי ויתור על התעשייה פירושו תלות מוחלטת ביבוא ופגיעה בעצמאות הכלכלית של ישראל. זאת מעבר לאובדן מקומות עבודה איכותיים והידע שנצבר בתעשייה.

"לישראל אין מדיניות תעשייתית"

"בניגוד למרבית המדינות המפותחות, לישראל אין מדיניות תעשייתית", אומר ד"ר רובי נתנזון, מנכ"ל מכון מאקרו לכלכלה מדינית. "עם כל הכבוד למענק שניתן לאינטל, זו לא מדיניות. בעבר הונהגה פה מדיניות שנועדה לתמוך בתעשייה, כולל הגנה על תעשיות ינוקא.

"כדי להגדיל את נתח התעשייה בתוצר ולהקטין את גירעון הסחר צריך להתמקד בתעשיות שמהוות חלופה ליבוא ויכולות לספק את צורכי השוק המקומי, כמו תעשיית המזון, שנשענת על ייצור חקלאי", מוסיף נתנזון. "אני בהחלט מתכוון גם לתעשיות קלאסיות, כמו טקסטיל ואופנה. טוענים שהטקסטיל אינו יכול להתחרות בייצור הזול במזרח, אבל אם אתה מעלה את הפריון בענפים אלה, כלומר שהתפוקה לשעת עבודה תגדל, אתה יכול להביא להוזלת התוצרת ולהגדלת היתרון שלה בשוק המקומי".

עם זאת נתנזון מבהיר כי הוא אינו מציע להגן על התעשייה המקומית באמצעות מכסים. זה לא יעיל למדינה קטנה. אך אפשר לתמוך בתעשייה בדרכים אחרות. למשל, להגדיל את מקורות המימון לתעשייה, במיוחד למפעלים קטנים ובינוניים, למפות את התעשייה ולתעדף מגזרים ספציפיים בעלי יתרון יחסי, להשקיע בהכשרה מקצועית ולנקוט מדיניות פרו-אקטיבית, כמו בגרמניה, המעודדת את התעשייה.

חייבים להקטין את התלות

אלי כהן, יו"ר ועדת העבודה בהתאחדות התעשיינים ומנכ"ל תרמוקיר תעשיות, מצטרף לדבריו של נתנזון ומצביע למשל על תעשיית המלט המקומית. "כשאני עובר ליד המפעל בנשר אני לא בטוח שבעתיד האורות בו יידלקו. ואז מה - נהיה תלויים ביבוא מלט מטורקיה של ארדואן? זה מצב בלתי נסבל", הוא אומר בלהט. "בתקופה של משברים, כמו זה שאנו חווים עכשיו בגלל הקורונה או מלחמות סחר, חייבים להישען על תעשייה מקומית חזקה. הפכנו את הפירמידה והכל כאן מוכוון הייטק. אבל שוכחים שיש כאן גם תעשייה וחקלאות. התחושה שלי ושל חבריי היא שהממשלה ויתרה על התעשייה המסורתית".

כהן מדגיש, כי האתגר הגדול של התעשייה הוא הפריון הנמוך, שמשיק לבעיה נוספת, והיא העדר כוח אדם מיומן לתעשייה. "יש לנו בעיה אמיתית של כוח אדם. גם מפעלים שרוצים להשקיע באימוץ טכנולוגיות ולהפוך למתקדמים, לפי גישת ה-Industry 4.0, מתקשים לעשות זאת. החינוך הטכנולוגי נמצא בדעיכה ולא מייצר כוח אדם לתעשייה. החבר'ה הצעירים לא מתעניינים בתעשייה ומי שמגיע עושה זאת כי אין לו ברירה אחרת.

"גיבשנו עם האוצר תוכנית רב-שנתית להעלאת הפריון והיא יצאה לדרך בקול תרועה רמה. אמנם רואים ניצנים של שיפור, אבל בינתיים הברזים סגורים וקשה לקדם אותה. אני קורא לממשלה לתת מענקים להשקעות בהגדלת הפריון, לשנות את חוק עידוד השקעות הון הארכאי, ובטווח הקצר, עד הגדלת היצע כוח האדם, לאפשר יבוא של עובדים מומחים מחו"ל".

לחבר בין הלואו-טק להייטק

ד"ר אסתר לוצאטו, מנהלת-שותפה בקבוצת לוצאטו עורכי פטנטים ופעילה חברתית בנגב, מסכימה לדברי כהן. לדבריה, העובדה שמרבית מפעלי התעשייה המסורתית מרוכזים בפריפריה מייצרת בעיה כפולה - כלכלית וחברתית. "פער הפריון בין המרכז לפריפריה עומד על 30% ונתון זה מתחבר לעובדה שמרבית ההייטק מרוכז בתל אביב ובהרצליה, והפריפריה לא נהנית מפירותיו. לכן הממשלה צריכה לעודד העברת חברות הייטק לפריפריה באמצעות תמריצים והטבות מס, ובד בבד לעודד הטמעה ואימוץ של טכנולוגיות במפעלים מהתעשייה המסורתית. כדי שהמפעלים יוכלו לאמץ חדשנות טכנולוגית יש לסייע להם לקלוט מהנדסי עתודה מקרב הסטודנטים. ממילא מרבית הסטודנטים להנדסה לומדים בצפון ובדרום והחיבור למפעלים יגרום להם לקבוע את מגוריהם בפריפריה ולא לחזור ל'מדינת תל אביב' בתום לימודיהם. כך המדינה תרוויח פעמיים".

לגוון את מקורות המימון

ערן פלומין, מנכ"ל "מהלכים אסטרטגיים - תכנון, מימון ויישום מהלכים אסטרטגיים לצמיחה בתעשייה", שם את האצבע על היבט נוסף - חדשנות מוצרית. לדבריו, כאשר תעשיין ישראלי מבקש לחדור לשוקי יצוא למרות העדר תחרותיות במחיר, הוא נדרש לרוב להציע מוצר חדשני בעל ערך מוסף ייחודי. מפעלים תעשייתיים שעשו זאת, אפילו בתעשיות מסורתיות מובהקות, הצליחו לשרוד ולצמוח.

פלומין מסכים עם דבריה של ד"ר לוצאטו ומוסיף, כי לאור העלות הגבוהה יחסית של כוח האדם בתעשייה, נדרשים אוטומציה וייעול תהליכים באמצעות נתונים מרצפת הייצור. "בשנת 2016 ניתנה לי הזכות להצטרף לחלוצים שיזמו כנס ראשוני שהפגיש סטארט-אפיסטים ותעשיינים. אולם כבר אז עלה החשש שהיקף האימוץ מצדם של התעשיינים יהיה מוגבל בהשוואה לפוטנציאל. בעיקר בגלל הקושי המימוני. המהלך הבא שנדרש הוא לעודד את המודעות והגיוון של המקורות והמודלים המימוניים. בין היתר, פירות ההתייעלות והצמיחה יאפשרו החזר המימון או ההשקעה".

בחזרה למדור