בלב נמל יפו, במקום ששימש במשך מאות שנים כשער הכניסה לארץ ישראל, עמד נטוש מבנה בית המכס הבריטי הדרומי. המבנה ההיסטורי, שהוקם בשנות ה-30 של המאה שעברה, נועד לשמש חלק מהמתחם המנהלתי של נמל יפו, אולם עם השנים התיישן, נשחק, ועמד בסכנת קריסה.
כיום, לאחר שלוש שנים של עבודה מאומצת, נמצא המבנה ההיסטורי בשלבים האחרונים לפני הפיכתו למלון בוטיק עם 69 חדרים, בריכת גג ומסעדה. הפיכתו למלון יוקרתי תוך שימור אופיו המקורי, הייתה משימה מאתגרת במיוחד שהתבררה כפרויקט הנדסי מהמורכבים שבוצעו בארץ, עליה הופקדה חברת אבנר גלעד שימור ושחזור מבנים בע"מ , המובילה בתחום.
שימוש בטכנולוגיה ייחודית ושחזור אותנטי
בית המכס הבריטי הוקם על יסודות המזח הטורקי, כשהזמן והלחות הימית גובים ממנו מחיר כבד. עם ההחלטה להפוך אותו לבית מלון, עלה צורך קריטי: יצירת מרתף תת-קרקעי לשימושי המלון, למרות הקרבה לים ומי התהום הגבוהים. כדי לבצע זאת, נדרש צוות "אבנר גלעד בע"מ" ליישם פתרון שנחשב לאתגר הנדסי – תליית המבנה כולו על עמודים זמניים, בזמן שהקרקע תחתיו נחפרת.
"מדובר בפרויקט יוצא דופן בכל קנה מידה", אומר אמיר גלעד, המנכ"ל ובעל החברה. "בדרך כלל", הוא מוסיף, "כשבונים מרתף, יש יסודות קיימים שניתן להעמיק לתוכם. כאן נאלצנו לתלות את המבנה, לחפור, ואז לבנות מתחתיו מחדש".
איך מחזיקים מבנה עצום וישן באוויר בלי לגרום לו לקרוס?
"יצרנו מערכת קורות פלדה מאסיבית שתמכה את הקונסטרוקציה הקיימת, ואז חפרנו בהדרגה מתחתיו, תוך שימוש בכלונסאות דיפון ותימוך כדי למנוע קריסה. כל שלב בעבודה בוצע בזהירות ובתכנון קפדני, כדי לשמור על יציבות המבנה ולוודא שהוא נותר יציב לאורך כל התהליך".
הקרבה לים גם היא אתגר מורכב, מי התהום באזור גבוהים מאוד, כלומר כל חפירה גוררת הצפה מיידית של מי ים. לכן נדרשה מערכת שאיבה מאסיבית שתעבוד 24/7 לכל אורך הפרויקט.
"המיקום בגובה מטר אחד בלבד מעל מפלס מי התהום, הפך כל חפירה מתחת למבנה לסיכון ממשי", מדגיש אמיר. "נדרשנו לקדוח 4,200 מטרים אורך של כלונסאות, לחפור 4,700 מ"ק של חול, ולצקת 2,800 מ"ק בטון – כשהכל מתבצע מתחת למפלס מי הים".
"ברגע שמפסיקים את השאיבה", מסביר אמיר, "כל מה שנחפר מוצף מחדש". לשם כך השתמש הצוות בשמונה משאבות חזקות, כפול מהנדרש, עם גנרטור גיבוי, כדי לוודא שגם במקרה של הפסקת חשמל הפרויקט לא ישותק. במהלך הפרויקט נשאבו יותר ממיליון קוב מים, כמות שמספיקה למלא מאות בריכות שחייה אולימפיות.
במקביל, השתמשה החברה בטכנולוגיה מתקדמת שנקראת ג'ט גראוט, שמזריקה חומר מיוחד בלחץ גבוה ליצירת "פקקים" בין הכלונסאות כדי למנוע חדירת מים. "זה יוצר מערכת איטום נוספת בין הכלונסאות", מבהיר אמיר. "יצרנו 'קופסה בנפח של כ-5,000 מ"ק אטומה בתוך הים, שאפשרה לנו לעבוד בסביבה יבשה.
במקביל לאתגרים ההנדסיים, היה צורך לשמר את אופיו הייחודי של המבנה. מכיוון שהקירות החיצוניים המקוריים נסדקו ונפגעו באופן חמור מהלחות ומהמלח, לא ניתן היה להשאירם והם נבנו מחדש. אתגר משמעותי נוסף היה הטיפול בקורות הפלדה של המבנה – חלקן במצב קורוזיה משמעותי , אך כדי לשמור על האותנטיות שלהן, הן שוחזרו ושומרו בהליכים קפדניים.
איך משמרים קורות פלדה בנות כמעט מאה שנה?
"חיזקנו את קורות הפלדה המקוריות באמצעות הוספה של כ-9,000 מסמרות פלדה ועטיפתן בטון, כדי לשמור על יציבות המבנה ולהבטיח את עמידותו. בנוסף, הקורות עברו טיפול יסודי נגד קורוזיה ונצבעו בצבע מעכב בעירה שמספק הגנה עד 120 דקות, כדי לאפשר לאנשים להתפנות ולכוחות הכיבוי לבצע את עבודתם בעת חירום".
החברה נדרשה גם לחלק את אחת הקומות שבה התקרה הייתה גבוהה במיוחד לשתי קומות. האתגר : קורות ראשיות מקוריות מפלדה שחוצות את החלל לא איפשרו מעבר בגובה ראש. הפתרון היה מורכב מבחינה הנדסית: "קיצרנו את גובה הקורות בטכנולוגיה מיוחדת", מסביר אמיר, "תוך חיזוק הקונסטרוקציה כך שתישא את העומסים החדשים. בדרך זו הצלחנו ליצור חלל שימושי בקומת הביניים ללא פגיעה ביציבות המבנה".
בתחילתן של העבודות, התגלתה הפתעה לא מתוכננת: המזח הטורקי העתיק, ששרד מתחת לפני הקרקע. הגילוי הביא לעצירת העבודה למשך כארבעה חודשים, עד לתיאום עם רשות העתיקות והחלטה כיצד לשלב את אבני המזח שהתגלו בפרויקט החדש.
מעבר לאתגרים הטכניים, הפרויקט התמודד עם הקשיים הכרוכים במלחמת "חרבות ברזל". משרדי החברה השוכנים בגליל המערבי פונו, ואנשי צוות רבים, כולל אמיר עצמו, גויסו לשירות מילואים. "התגברנו על כך בניהול מרחוק והרבה יצירתיות", הוא אומר.
מה הפרויקט הזה מסמל מבחינתך?
"זה פרויקט שממחיש את השילוב בין שימור מדויק להתחדשות. לא מדובר רק בחיזוק המבנה, אלא גם בהעברת המורשת שלו לדור הבא תוך התאמה לצרכים עכשוויים. לכל מבנה כזה יש שכבות של היסטוריה, והעבודה שלנו היא להבטיח שהן ימשיכו להתקיים ולא ייעלמו".
בשנים הקרובות, לאחר שהמלון ייפתח, המבנה שהיה פעם שער הכניסה לארץ ישראל, יהפוך שוב למקום שמקבל אורחים מכל העולם. זוהי ההוכחה שאפשר לקחת מבנה היסטורי ולהפוך אותו לרלוונטי מבלי לאבד את זהותו. "זאת המומחיות שלנו", מסכם אמיר, "שילוב יכולות הנדסיות מורכבות עם כבוד והערכה למורשת".
מזמין העבודה: מלונות אפריקה ישראל בע"מ
ניהול פרויקט: שלו מור יוסף חברה להנדסה בע"מ
אדריכלות: בר אוריין אדריכלים בע"מ
קונסטרוקציה: סלומון מהנדסים בע"מ
