"טכנולוגיה" היא מונח כוללני המתייחס למנעד רחב של כלים הנדסיים ומדעיים שפותחו עבור יישומים שונים ברפואה, חקלאות, אנרגיה, סביבה, תקשורת וכיוצ"ב. למרבה הצער, השימוש הרווח כיום בצירוף "חברות טכנולוגיה" (Tech companies) הצטמצם לחברות המפתחות ומיישמות טכנולוגיות מידע.
אך מיקוד תשומת הלב בחברות ה-IT עושה עוול להתפתחותן של טכנולוגיות בתחומים אחרים לא פחות חשובים. זאת בעיה עולמית, אבל היא חמורה במיוחד בישראל.
כולנו התבשמנו מהספר "אומת הסטארט-אפ" שהעלה על נס את תרומתן של חברות ההזנק הישראליות לכלכלה הגלובלית – תרומה החורגת באופן ניכר מגודלה היחסי של ישראל בשטח ובאוכלוסייה. מבט קצת יותר מעמיק על התופעה יגלה כי מרבית ההצלחות נרשמו בתחומי ה-IT, בעוד שתחומים רבים אחרים הוזנחו ונותרו מאחור. כך למשל תעשיית הפארמה וכך גם בתעשיית הרכב, אופטיקה, חומרים ועוד. התעשייה הביטחונית היא יוצא מן הכלל הנובע ממערך האיומים בו אנו שרויים וממגבלות על היצוא הביטחוני ממדינות אחרות אלינו. מעבר לביטחון, ולמספר מצומצם של מוקדי מצוינות בתחומים אחרים, יש פער עצום בין המציאות בשטח לבין זחיחות הדעת העלולה להיות מנת חלקו של הישראלי הממוצע הקורא חדשות לבקרים סיפורי הצלחה על ההיי-טק בישראל.
כדי לגשר על הפער יש צורך בהיערכות לאומית נרחבת שתתחיל במשרדי הממשלה השונים - בדגש על משרדי הכלכלה והאוצר, הוועדה לתיאום ותקצוב המתקצבת את מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, משרד החינוך, התאחדות התעשיינים, רשויות מקומיות ועוד. להלן שלושה רכיבים קריטיים הנדרשים במסגרת היערכות זו:
* החזרת עטרה ליושנה במסגרות החינוך הטכנולוגי - בעבר הרחוק היו בארץ בתי ספר טכניים מעולים כדוגמת ביה"ס בסמת בחיפה שמשכו אליהם את מיטב הנוער. עם השנים דעך הביקוש לבתי ספר אלה. תלמידים רבים שהיו יכולים להצליח במקצועות טכניים נשלחו לבתי ספר עיוניים, שם היה מובטח להם כישלון ידוע מראש, וכל זה כתוצאה מסטיגמה שלילית שדבקה במקצועות הטכניים. כדי שתהיה לנו תעשייה יצרנית טובה שתוכל להתחרות בליגה אחת עם הגרמנים, הקוריאנים, השבדים ואחרים אנחנו זקוקים למומחי ייצור ("מאייסטרים" בגרמנית) שיקבלו משכורות נאות ויהיו גאים בעבודתם, וכדי שזה יקרה צריך לפתוח מחדש בתי ספר טכניים שנסגרו ולתת להם את הכלים להצליח.
* הטמעה נרחבת של טכנולוגיות מידע בתעשיות מסורתיות - תהליך המכונה בעולם Industry 4.0 במסגרתו משביחים תעשיות שונות (גומי, פלסטיקה, טקסטיל וכיוצ"ב) על-ידי הישענות על טכנולוגיות מידע כגורם שיבדל אותן מתעשיות דומות בעולם וייתן להם יתרון יחסי בר קיימא על פני אחרים.
הרחבה ניכרת של תוכני IT בתוכניות לימוד הנדסיות קלסיות (אזרחית, מכונות, כימית, חומרים ועוד) ופתיחת תוכניות להסבת עובדי תעשיית ה-IT והכשרתם למשרות בתעשיות היותר מסורתיות. פעילות רוחבית כזו במכללות ובאוניברסיטאות עשויה להביא תוך זמן יחסית קצר ליצירת מאגר מוחות שעליו תישען התעשייה המסורתית בתהליך התחדשותה.
נקווה כי הממשלה החדשה העתידה להיות מושבעת בקרוב תהיה זו אשר תביא את הבשורה בתחום חשוב זה.
הכותב הוא המשנה לנשיא ומנכ"ל הטכניון לשעבר. חבר סגל בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול
