אחת ההצלחות הכלכליות העיקריות שישראל מתגאה בהן, היא ההצלחה האדירה בהיי-טק. ענף ההיי-טק הפך להיות קטר הצמיחה, שמניע את הכלכלה, וישראל הצליחה למתג את עצמה בזירה הכלכלית העולמית כ"אומת הסטארט-אפ". אבל כשאומרים בישראל "אומה", לא מתכווננים לכלל האזרחים הישראלים. האומה המדוברת כוללת רק יהודים ישראלים, אך לא כוללת בתוכה 20% מאזרחי המדינה, האזרחים הערבים.
לאורך שנים רבות, קברניטי המדינה וגם היזמים בתעשיית ההיי-טק לא ראו את הפוטנציאל הטמון בחברה הערבית, ובהשוואה לתחומים רבים אחרים, החברה הערבית הייתה נפקדת לאורך שנים רבות מתעשיית ההיי-טק. אחת הסיבות המרכזיות שהגבירה את הניכור הייתה החיבור בין תעשיית ההיי-טק והצבא, שכן תעשיית הטכנולוגיה העילית ראתה בצבא מקור להון האנושי העתידי של התעשייה והצבא סיפק את הדרישה.
ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, שעתיד לשוב בקרוב לכיסאו, ביטא את התפיסה הזו בצורה שלא משתמעת לשני פנים, כשאמר בכנס כלכלי בהודו: "הבסיס הראשון לעוצמה הכלכלית של ישראל הוא צבא הגנה לישראל. הוא מהווה מנגנון חינוך אחד גדול, לשם כולם נכנסים וזוכים להכשרה טכנולוגית ולהבנה של הטכניקות המרכזיות של הטכנולוגיה החשובה כל כך לעתיד".
תפיסות אלו שראו בצבא כמנגנון החינוך המרכזי לחדשנות וטכנולוגיה ולא את מערכת החינוך, השאירו מאחור את כל מי שלא מתגייס לצבא - הערבים והחרדים.
תפיסות מעוותות אלו לא אפשרו לראות את הפוטנציאל האדיר הטמון בחברה הערבית, שבהחלט יוכל להוביל לצמיחה כלכלית אדירה ובו-זמנית להביא להעצמת וחיזוק החברה הערבית בישראל. המשך תת-הייצוג של ערבים בתעשייה שסובלת ממחסור בכוח אדם, מאתגר את צמיחתו ואת צמיחתה של הכלכלה הישראלית בכלל.
וכשראש הממשלה היוצא, יאיר לפיד, מציב יעד של מיליון עובדים בהיי-טק תוך חמש שנים, המשמעות היא הזדמנות אדירה לשילוב.
ארגון צופן, מקדם כבר 14 שנה את חזון ההשתלבות המלאה של החברה הערבית בענף ההיי-טק, ואת הפיכתה לחברה חדשנית, יצרנית ויציבה. החזון הזה קרוב יותר מתמיד למימוש בעקבות אישור תוכנית החומש לקידום ההיי-טק בחברה הערבית בסך 550 מיליון שקלים, תוכנית שקידם ועד ראשי הרשויות הערביות יחד עם צופן.
על מנת שהחברה הערבית תהיה חלק מההצלחה, חייבים לקדם את יעדי תוכנית החומש: פיתוח הון אנושי מכוון היי-טק; שילוב החברה הערבית בתעשיית ההיי-טק; קידום יזמות ופיתוח ההיי-טק ברשויות הערביות וקידום מנהיגות ותרבות היי-טק בחברה הערבית.
לכל יעד יש אתגרים ייחודיים, אך עם עבודה נכונה אפשר להתגבר עליהם. ההצלחה תימדד ביכולת של הגורמים השונים - הממשלה, החברה האזרחית, הרשויות וחברות היי-טק - לשלב ידיים ולקדם יחדיו את היעדים.
לצמצם פערים דיגיטליים
על מנת להצליח לקדם הון אנושי מכוון היי-טק, אחריות רבה מוטלת על כתפיו של משרד החינוך, שחייב להוביל מדיניות כלל-ארצית לקידום חדשנות וטכנולוגיה. חינוך להיי-טק אינו תפקידו של הצבא אלא תפקידו של משרד החינוך. צמצום חוסר השוויון והפערים בין ילדים מהמרכז לאלה מהפריפריה, תוך הצעדתם לעבר עתיד טוב יותר, גם הוא חלק מתפקידו של משרד החינוך. על משרד החינוך לפעול להעלמת הפערים הדיגיטליים בין תלמידים ערבים ויהודים, לחזק את מערכת החינוך הערבית הנחשלת ולהעצים את החינוך טכנולוגי כבר בבתי הספר היסודיים. משרד החינוך, בשיתוף הרשויות המקומיות, מחויב לפתח מסגרות של חינוך בלתי פורמלי, שמאוד חסרות היום, שיוכוונו לפיתוח כישורי מנהיגות ויזמות לדור הצעיר ויתנו להם כלים להתמודדות עם המציאות המורכבת.
על הממשלה לפעול לחיזוק התשתיות לפיתוח ענף ההיי-טק ברשויות המקומיות הערבית, יש לחזק תשתיות דיגיטליות, להקים מתחמי עבודה, לפתח יצירה ויזמות ולקדם הקמת מתחמי תעסוקה חדשניים שיימשכו גם חברות היי-טק ויזמים.
יש לבנות דגם רשותי יעיל, שיכול לתכלל את העובדה מול הגורמים השונים ולספק מענים מהירים לצרכים.
להירתם לחזון
ערך הגיוון בעולם התעסוקה הופך להיות ערך המניע הצלחות ויצירתיות. חברות בענף ההיי-טק בכל העולם הבינו את התרומה והערך המוסף המשמעותי בקליטת עובדים מרקעים תרבותיים ואתניים שונים. רק בישראל אנחנו עדיין מתקשים לשכנע חברות להתנעת גלגל הגיוון. כי נוח להם יותר לקבל מועמדים "בשלים". הגדלת היקף המענקים הממשלתיים המסייעים בקליטת עובדים ממגוון אוכלוסיות יתרמו לשינוי והטמעה של ערך הגיוון בצורה הרבה יותר מהירה.
היום יש כ-10 אלף מהנדסים ערבים בענף ההיי-טק. טיפה בים. החזון להגיע ל-20 אלף מהנדסים ערבים בהיי-טק עד 2026 הוא בהחלט בר-קיימא. יישום איכותי מוצלח של היוזמות הכלולות בתוכנית החומש צפוי לא רק להגדיל את מספר המועסקים, אלא גם להגדלת מספר הסטארט-אפים בהובלה של יזמיות ויזמים ערבים. אלה בתורם יביאו לצמצום משמעותי בפערים הכלכליים-חברתיים בחברה הערבית, ולחיסול תופעות חברתיות פסולות.
כדי שנוכל בעתיד הקרוב לספר סיפור הצלחה מלא על אומת הסטארט-אפ ישראלית אמיתית, שמכילה בתוכה את החברה הערבית ואת שאר המגזרים שמרכיבים את הפסיפס של החברה הישראלית, על כל הגורמים המעורבים להירתם לחזון, לרבות הממשלה על כל זרועותיה ומשרדיה, האקדמיה, חברות ההיי-טק, ארגוני החברה האזרחית והשלטון המקומי הערבי.
הכותבת היא מנכ"לית-שותפה בארגון צופן
