תעשיית הדיפטק הישראלית נולדה מחיבור נדיר בין צורך ביטחוני, יצירתיות הנדסית ותרבות של פתרון בעיות. מהימים של פיתוח מערכות תקשורת קריטיות ועד הצמיחה של אקו-סיסטם רחב בתחומי בינה מלאכותית, תקשורת, רובוטיקה וחומרה - ישראל בנתה לעצמה מעמד של חדשנות עמוקה, שאינה מבוססת על אפליקציות או מודלים עסקיים בלבד, אלא על התמודדות עם אתגרים הנדסיים ופיזיקליים מורכבים.
בזמן שתעשיית הסופטק הישראלית צמחה בעיקר סביב תוכנה, פרסום, פינטק וסייבר, תעשיית הדיפטק בנתה כאן נדבך אחר לחלוטין: כזה שמושתת על אלקטרוניקה, עיבוד אותות, אופטיקה, חישה, בקרה תעשייתית, רובוטיקה, טכנולוגיות אנרגיה וייצור, הנעה אוטונומית ומערכות משובצות חומרה (embedded). זהו עולם שמתקדם בקצב אחר, דורש מחקר עמוק יותר, מחזורי פיתוח ארוכים יותר ומערכות הון מורכבות בהרבה.
גם כיום, כאשר בתקשורת מדברים על "מהפכת ה-AI", חלק גדול מהיכולת להניע ולהשתמש בכל מודל בינה מלאכותית, בענן או בקצה, נובע מתשתיות דיפטק: שבבים, סנסורים, אקטואטורים, זיכרונות, אלקטרו-אופטיקה ותקשורת מתקדמת. במובן הזה, הדיפטק איננו עוד תחום; הוא שכבת היסוד של כל מה שעתיד להתקיים בעולם המחובר, החכם והאוטונומי.
גורם זר יכול לכבות את השאלטר
דיפטק היה תמיד תחום שבו ישראל מצטיינת: כשאין משאבים - מייצרים אותם; כשאין תשתית - בונים אותה בזמן מלחמה, או תחת איום. זה נכון למערכות הגנה, לתקשורת לוויינית, לחיישנים, ולרוב רובד הטכנולוגיה שמרכיב את החיים המודרניים. אבל בתוך עולם הדיפטק יש תחום אחד שהוא ה"שורש" של כל השאר: השבבים. בלי יכולת לשלוט בשכבת החומרה, כל חדשנות אחרת הופכת תלויה במי שמחזיק את הבסיס שעליו הכול רץ.
העולם כולו נפעם ממבצע הביפרים המוצלח של ישראל נגד החיזבאללה ומרמת התחכום מאחוריו. אך האם גורם עוין לישראל מסוגל לתקוף אותה על בסיס אותו עיקרון של מניפולציה בטכנולוגיה מרכזית לביטחון המדינה? דמיוני ככל שזה נשמע - התשובה היא כן. אחת הסיבות המרכזיות, שיכולות להוביל אותנו לאירוע כזה, היא חוסר שליטה מוחלט על שרשרת האספקה של טכנולוגיות רגישות, כאשר שבבים עלולים להיות החוליה החלשה.
שבבים הם מאבני היסוד של כל טכנולוגיה בעולם והם הלב הפועם של כל מערכת ביטחונית חכמה: מרחפנים וכלי טיס בלתי מאוישים, דרך מערכות נשק מתקדמות, פגזי טנקים, מערכות תקשורת קרביות ותשתיות לאומיות. אלא שמרבית אם לא כל השבבים שמוטמעים במערכות אלה תוכננו או יוצרו מחוץ לגבולות הארץ, מה שעלול להוביל למצב שבו גורם זר מחזיק ביכולת "לכבות את השאלטר" ולשבש תפקוד של מערכות נשק, מערכות מודיעין או תשתיות אזרחיות חיוניות. המשמעות היא שמבצע כמו מבצע הביפרים יכול להתרחש כאן, וכל עוד אין שליטה מקומית מלאה על שרשרת האספקה, ישראל חשופה לסיכון כזה.
תעשיית השבבים העולמית נחשבת לאחת התעשיות הרגישות והאסטרטגיות ביותר בעולם, והיא ברובה נשלטת על ידי שחקנים בין-לאומיים. על אף שלאורך השנים היתה חדשנות מרשימה של ישראל בתחום, רוב הענף בארץ נשען על חברות רב-לאומיות, ולכן הדיון בעצמאות טכנולוגית אינו שאלה תיאורטית אלא עניין של ביטחון לאומי, כלכלה ועתיד טכנולוגי.
מבחינה ביטחונית, מדובר בנושא קריטי, אבל לא מדובר רק בהיבט הביטחוני. עצמאות חלקית בשוק השבבים היא גם מנגנון להבטחת המשכיות טכנולוגית וכלכלית. העולם נע לקראת תקופה של עימותים גיאו-פוליטיים, מגבלות יצוא ושינויי סדרי עדיפויות. כשכל הידע, הכלים והיכולות נמצאים בידיים זרות, בין אם בארה"ב, טאיוואן או סין, ישראל מאבדת את היכולת לעמוד על רגליה במקרה של משבר, סנקציות, או שינוי מדיניות מצד חברות זרות. גם אם היום גורם כלשהו מחויב לשוק הישראלי, מחר בבוקר הוא עלול להיות מחויב לאינטרסים אחרים.
להבטיח אספקה גם בשעת חירום
השקעה בפיתוח חברות שבבים ישראליות היא השקעה בערך ארוך טווח, והיא חלק בלתי נפרד מההשקעה בדיפטק הישראלי. זו השקעה ביצירת ידע, תשתיות ותעסוקה שמחזיקות כאן מוחות, יזמים ומהנדסים. זו גם דרך לשמר את היתרון של ישראל כ"אומת חדשנות" אמיתית ולא רק כמרכז פיתוח של תאגידים גלובליים. מעבר לתרומה הכלכלית, יש כאן אלמנט של אחריות לאומית - בניית שריר טכנולוגי עצמאי שיאפשר לישראל להמשיך להוביל בתחומי בינה מלאכותית, תקשורת וביטחון מבלי להיות תלויה לחלוטין בגורמים חיצוניים.
מדינות מובילות הבינו זאת מזמן. ארה"ב, אירופה, יפן ודרום קוריאה מקדמות תוכניות ענק להשבת יכולות שבבים לשטחן, באמצעות השקעות ממשלתיות, מענקי R&D ותמריצי ייצור. ישראל אמנם משקיעה לא מעט, מעל מיליארד שקל בשנה דרך רשות החדשנות, אך רוב ההשקעה מופנה לחברות בשלבים מוקדמים ומתפרש על פני תחומים רבים, ואינה מספיקה כדי לייצר עצמאות אמיתית. כדי להבטיח יציבות לטווח ארוך, נדרש מערך תמיכה רחב יותר: מענקי R&D לחברות חומרה בוגרות, קרנות השקעה ייעודיות לשבבים, ותמריצים לשיתופי פעולה עם יצרנים "אמינים", שיבטיחו שליטה ברכיבים קריטיים גם בשעת חירום.
הכוונה אינה לנתק את צריכת השבבים מהעולם, או לבנות "צ'יפ ישראלי" מלא מאפס. מדובר באיזון - שמירה על יכולות פיתוח ותכנון שבבים (fabless) בארץ, לצד יצירת מערך ייצור אמין עם שותפים גלובליים, כך שישראל תוכל להבטיח אספקה גם בשעת חירום. עצמאות טכנולוגית היא לא רק יעד כלכלי, זו תפיסת ביטחון לאומי במובן הרחב ביותר. השקעה בשבבים ישראליים היא השקעה בהגנה על היכולת של המדינה להמשיך לפעול, להגן על אזרחיה ולשמור על מעמדה בעולם. מי שמחזיק את השבב - מחזיק את הכוח. לכן, מדינה שרוצה לשמור על ריבונות אמיתית חייבת לוודא שגם המוח שמפעיל את הטכנולוגיה שלה נשאר בשליטתה.
הכותב הוא מנכ"ל חברת היוניקורן הישראלית היילו (Hailo), שהציגה לאחרונה שבב בינה מלאכותית ראשון מסוגו, שמאפשר להריץ מודלים של AI גנרטיבי (GenAI) ישירות במוצרי קצה, כגון רובוטים, מצלמות, רכבים וכיוצ"ב, ללא צורך בחיבור לענן
