במשך עשורים התגאתה ישראל ביכולתה לפתח פתרונות טכנולוגיים הגנתיים מפני איומים פיזיים וקיברנטיים. היא הייתה המעצמה שהמציאה את "כיפת ברזל" ליירוט טילים ואת חומות האש המתקדמות בעולם להגנה על דאטה. אך מאז אוקטובר 2023, האיום המרכזי על החוסן הלאומי אינו רק טילים בליסטיים או האקרים איראניים, אלא מגפה שקטה, שקופה וקטלנית: הטראומה הנפשית.
המערכת הציבורית, שסבלה מהרעבה תקציבית ומחסור בכוח אדם עוד טרם המלחמה, ניצבת כעת בפני שוקת שבורה. התורים לפסיכולוגים בשירות הציבורי נמדדים בחודשים ארוכים, לעיתים אף למעלה משנה, והמגזר הפרטי הפך לנחלתם של בעלי אמצעים בלבד. בצל המציאות הזאת, תעשיית ההייטק הישראלית מחשבת מסלול ומתגייסת. אם בעבר תחום ה-Mental Health נחשב לנישה רכה של אפליקציות Wellness, היום ברור שמדובר בצורך קיומי, בסוגיה שנוגעת לביטחון הלאומי ובשוק ענק שצמא לחדשנות אמיתית. הסטארט-אפים המקומיים לוקחים על עצמם משימה גלובלית: להוציא את בריאות הנפש מהקליניקה הסגורה ולהנגיש אותה להמונים באמצעות AI, ניטור פיזיולוגי ודאטה.
"הרגולציה היא המנוע, לא המעצור"
אחד החששות הגדולים בכניסת טכנולוגיה לתחום רגיש כל כך הוא הסיכון המקצועי והאתי. האם בינה מלאכותית יכולה להחליף את המגע האנושי? ומה קורה כשהאלגוריתם טועה? טלאור זקש, שותף בקרן ההון סיכון eHealth Ventures, המשקיעה בחברות Health Tech בשלבים מוקדמים, סבור כי התשובה טמונה דווקא בהסדרה הרגולטורית. "אנו נמצאים בנקודת מפנה היסטורית בבריאות הנפש, הן בישראל והן גלובלית", מנתח זקש. "המשבר הלאומי שלנו, לצד הנתונים הקשים בארה"ב על מיליוני אנשים ללא מענה טיפולי, מחייב אותנו לחשוב מחוץ לקופסה. הפתרון למחסור הקריטי במטפלים ובתקציבים אינו יכול להגיע רק מהמערכת הקיימת. הוא מחייב חדשנות טכנולוגית עמוקה ופורצת דרך, וזו ההזדמנות לסטארט-אפים הישראליים".
זקש מתייחס לשינוי בגישת ה-FDA האמריקאי: "הכניסה של הבינה המלאכותית לתחום היא לא בגדר שאלה, היא עובדה, אבל היא חייבת להיות מבוקרת ואחראית. הדיון המכונן וההחלטות החדשות של ה-FDA הם האירוע המשמעותי ביותר שהתרחש בתחום בשנים האחרונות. הוא משרטט מסלול בטוח לשימוש ב-AI ככלי אבחוני ותומך".
לדבריו, היזמים צריכים לחבק את הכללים החדשים, המחייבים ניסויים קליניים, שקיפות, ובקרה אתית מתמשכת על המודלים, שעשויים להיראות במבט ראשון כנטל רגולטורי כבד. "זו טעות אופטית", הוא מדגיש. "ה-FDA למעשה יסדיר את השוק ויצור אמון הן של רופאים ומטפלים והן של הציבור הרחב. מי שיעמוד בדרישות הגבוהות של הרגולציה, ויש לנו את הטכנולוגיה והיכולת המדעית בישראל לעשות זאת, יקבל לא רק אישור, אלא חותמת איכות עולמית, שתפתח עבורו את כל דלתות השוק האמריקאי והגלובלי. הרגולציה הזו אינה מכשול, היא המנוע שידחוף את הסטארט-אפים הישראליים להוביל את מהפכת ה-Mental Health".
הגישה הקוגניטיבית איננה יעילה
בעוד זקש מדבר על הרגולציה, ד"ר מוטי רטמנסקי, מומחה לכאב ושותף-מייסד וסמנכ"ל רפואי בסטארט-אפTuneMe, טוען כי הגישה המסורתית הגיעה למבוי סתום וכי העתיד טמון בטכנולוגיה המקשיבה לפיזיולוגיה של הגוף ולא רק למילים: "פתרונות ה-Wellness של הדור הראשון, בסגנון '10 דקות נשימות', הגיעו לתקרת הזכוכית שלהם. במצב לחץ נפשי קיצוני, הגישה הקוגניטיבית לרוב אינה יעילה, כי הגוף נכנס למצב הישרדות; אנו למעשה מבקשים מאנשים שהגוף שלהם נחטף פיזיולוגית על ידי אדרנלין, לחשוב את דרכם החוצה ממצב שאינו רציונלי. לכן, המהפכה האמיתית טמונה בטכנולוגיה שלא שואלת 'איך אתה מרגיש?', אלא מזהה אוטומטית את המצב הפיזיולוגי ומציעה התערבות סנסורית המדברת ישירות למערכת העצבים".
לדבריו, המציאות הישראלית דורשת כלים המותאמים להתמודדות עם עומס נפשי קיצוני. הבעיה העמוקה יותר היא המודל העסקי והתפיסתי של האפליקציות הקיימות: רובן פועלות כספריית תוכן גנרית, כשהמדד להצלחה הוא מעורבות, ה-Engagement, ולא שיפור קליני אמיתי או רגיעה של מערכת העצבים. "זהו מודל קל לשכפול, אבל הוא מפספס את השורש הפיזיולוגי של הבעיה ומעביר את נטל ההוכחה למשתמש", הוא מדגיש.
ד"ר רטמנסקי מצביע על שתי מגמות טכנולוגיות עמוקות שיגדירו את הדור הבא. הראשונה היא המעבר משאלה סובייקטיבית לניטור אובייקטיבי: במקום לשאול את המשתמש לדרג את רמת החרדה שלו,מדד חסר ערך קליני, הטכנולוגיה לומדת לזהות את המצב הפיזיולוגי אוטומטית. הגבול המרתק בתחום הוא ניתוח הקול ב- Voice AI. בקול האנושי קיים מידע עצום הנוגע למערכת העצבים האוטונומית, וניתוח הרעד הזעיר בקול מאפשר ל-AI לזהות רמות מתח בזמן אמת.
המגמה השנייה היא כאמור המעבר מפתרון קוגניטיבי להתערבות פיזיולוגית. "הדור הבא של ההתערבויות הוא גירויים סנסוריים, כמו תדרים ספציפיים הממריצים את עצב הוואגוס, המתג הראשי של הגוף למעבר מלחץ לרגיעה. השילוב של זיהוי פסיבי והתערבות סנסורית יוצר מערכת אדפטיבית סגורה: הטכנולוגיה תזהה שאנו בלחץ ותציע התערבות מותאמת אישית, ולאחר מכן תמדוד אם היא עבדה. עבור מדינה כמו ישראל, זו אינה מותרות אלא תשתית קריטית שתספק את קו ההגנה הראשון למיליוני אזרחים".
שילוב אמפתיה אנושית עם זמינות טכנולוגית
התיאוריה שמציג רטמנסקי, הופכת לפרקטיקה באמצעות שורת חברות ישראליות שכבר מיישמות את העקרונות הללו בשטח:
1. קאי (Kai.ai): המודל ההיברידי קאי פיצחה את האתגר של שילוב אמפתיה אנושית עם זמינות טכנולוגית, בפלטפורמת תמיכה רגשית הפועלת 24/7 בוואטסאפ, המשלבת AI לתרגול מיומנויות חוסן יחד עם ליווי של אנשי מקצוע. החברה, שהוקמה ב-2020 וגייסה שבעה מיליון דולר, הפכה לכלי קריטי עבור ארגונים, חיילים ואף רשויות מקומיות. הצטרפותה של פרופ' ענת שושני לחברה מבטיחה כי הכלים מבוססים על מחקר פסיכולוגי מוכח.
2 . TuneMe: הביומרקרים של הקולחברת TuneMe מייצגת את המעבר לניטור פסיבי. החברה פיתחה טכנולוגיה הפועלת באפליקציה המנתחת סימנים פיזיולוגיים בקול המשתמש כדי לאבחן רמות מתח בזמן אמת. בתגובה, המערכת לא מציעה שיחה, אלא מייצרת חוויית סאונד ויברו-אקוסטי בתדרים ספציפיים המווסתים את מערכת העצבים. זהו פתרון שעוקף את הצורך במודעות קוגניטיבית ופונה ישירות לגוף, וכל מה שצריך זה נייד ואוזניות.
3. Eleos Health: הבינה המלאכותית בחדר הטיפולים
בעוד שתי החברות הקודמות פונות למשתמש הקצה, Eleos Health מתמקדת בייעול הטיפול הקליני עצמו, צוואר הבקבוק של המערכת. החברה פיתחה מערכת המשתמשת ב-Voice AI כדי לנתח את מהלך הטיפול הפסיכולוגי בזמן אמת. המערכת מקליטה ומפיקה סיכומים אוטומטיים עבור המטפל, שחוסכים כ-40% מזמן האדמיניסטרציה ומאפשר למטפלים לקבל יותר מטופלים. בנוסף, המערכת מספקת תובנות קליניות מבוססות דאטה על יעילות הטיפול, דבר שמשפר את התוצאות ומקצר את זמן ההחלמה.
