השנה העברית החדשה מזמנת לעם היהודי התבוננות מחודשת במצבו וביחסיו הפנימיים. השנתיים האחרונות הטיחו בנו מציאות קשה - גילויי אנטישמיות חסרי תקדים, שהפכו את רחובות הערים המרכזיות באירופה לזירות של הפגנות אנטי-ישראליות, ואת הקמפוסים בארה"ב למוקדי הסתה. כמעט מידי יום אנו עדים לתקריות אנטישמיות, חלקן אלימות, כנגד יהודים וישראלים בכל פינה על הגלובוס. מציאות זו מעמיקה את תחושת חוסר הביטחון של יהודים בתפוצות ושל ישראלים השוהים בחו"ל, המותקפים כמעט מכל עבר. ועם זאת, דווקא תחת עננה זו מתחדדת ההכרה כי הקשר בין ישראל ליהדות העולם חזק מתמיד - קשר של גורל משותף ואחריות הדדית, המהווה בסיס לעמידה איתנה מול האתגרים.
ישראל ויהדות התפוצות מוצאות עצמן כיום בין הפטיש לסדן. מצד אחד, השמאל הפרוגרסיבי במערב, חסידי תרבות ה-Woke, המאמץ נרטיבים הרואים בישראל שלוחה קולוניאליסטית, ומצד שני, הימין הפופוליסטי-לאומני-בדלני, המבקש להתנער ממנה ורואה בה נטל ולא נכס. שתי המגמות הללו יוצרות מציאות מורכבת ומסוכנת. האנטי-ציונות של השמאל הקיצוני גולשת לאנטישמיות גלויה, ואילו הימין הקיצוני מנסה להלבין שנאות ישנות תחת כסות חדשה.
היהודים בתפוצות, ובמיוחד בארה"ב, מוצאים עצמם מותקפים משני הכיוונים בו-זמנית. סקרים שונים מעידים על ירידה דרמטית באהדה לישראל בשתי המפלגות, כאשר בעיר היהודית ביותר בעולם, ניו יורק, צפוי להיבחר ראש עיר שונא ישראל מובהק. מציאות זו מחייבת חשיבה מחודשת על דרכי הפעולה המשותפות ועל אחריות ההנהגה היהודית, בארץ ובעולם.
החזית התקשורתית וההסברה
המלחמה האחרונה נפתחה בגל אהדה עצום לישראל, אך עם חלוף הזמן הלך הגל ודעך. ההסברה הישראלית לא הצליחה לספק מענה מקיף, והסיפור של שבעה באוקטובר וגורלם של החטופים נדחקו לשוליים. אפשר להתמלא זעם על חוסר הפרופורציונליות שבה התקשורת העולמית מדווחת על האירועים, אך תסכול איננו כלי עבודה. כדי להתמודד עם שטף הדיסאינפורמציה, דרושה חשיבה חדשה - סרטונים קצרים לרשתות החברתיות, סטוריז ויזואליים, קטעי אנימציה. כלים פשוטים אך חדים, המותאמים לקצב של המאה ה-21.
צריך גם לרתום את יהדות העולם ליצירת רשת דיגיטלית יהודית בין-לאומית, שתדע להגיב בזמן אמת לשיח ברשתות. זוהי גישה מתבקשת, ההופכת אתגר משותף למנוף של שותפות, והאמת היא שהקונגרס היהודי העולמי כבר עושה זאת.
כאן נכנסת לתמונה גם קהילת ההייטק הישראלית, שנרתמה ביוזמתה למאמץ ההסברתי בתחילת המלחמה. חברות הזנק, קרנות הון-סיכון ואנשי טכנולוגיה פעלו ברשתות החברתיות, בארגונים בין-לאומיים ובקשר ישיר עם שותפים עסקיים בעולם כדי להציג את פניה האמיתיות של ישראל. מדובר בשגרירים רבי-השפעה, הבאים במגע יום-יומי עם הגורמים הפיננסיים והטכנולוגיים המרכזיים בעולם, המכירים בחשיבות מעמדה של ישראל כמעצמת חדשנות. יש להמשיך ולטפח יוזמות חשובות אלה, שהחלו כאמור עם פרוץ המלחמה וחלקן גוועו.
גם היוזמה של שר החוץ, גדעון סער, להקים מטה לדיפלומטיה ציבורית היא צעד חשוב, אך היא מחייבת תיאום מלא בין כל גופי ההסברה - משרד החוץ, מערך ההסברה הלאומי, דובר צה"ל, לשכת העיתונות הממשלתיתוכל גוף רלוונטי אחר. כדי להצליח בקרב הקשה על דעת הקהל העולמית נדרשת אסטרטגיה קוהרנטית, הקצאת משאבים נכונה ותיאום הדוק עם כל הקהילות היהודיות בתפוצות. רק על ידי עבודה משותפת, מסונכרנת ואפקטיבית, נוכל להגן על האינטרסים של ישראל והתפוצות, ונוכל, אולי, להפוך את הקרב על דעת הקהל לניצחון משותף.
ההתמודדות אינה מתמצה בזירה התקשורתית. בחודשים האחרונים נפתח בקונגרס האמריקאי הליך חקירה נגד ויקיפדיה על תכנים אנטישמיים, מהלך חשוב ומשמעותי, שממחיש כי עדיין ניתן לרתום את המערכת הפוליטית בארה"ב למאבק בשנאה. באמריקה הלטינית, בית משפט בארגנטינה קבע לפני כשנה כי איראן וחיזבאללה אחראים לפיגוע הטרור בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס (AMIA) ב-1994, בו נרצחו 85 איש. הפסיקה, שהגדירה את איראן כ"מדינת טרור", מאפשרת לנפגעים לפנות לבית הדין הפלילי הבין-לאומי ומאותתת כי גם לאחר שלושה עשורים קיימת נחישות להיאבק בטרור בחסות מדינות.
פילנתרופיה חדשה ועלייה מתמשכת
תרומות כספיות של יהדות התפוצות לישראל ליוו את המדינה מיום היווסדה. בעבר היו אלה כספים שהוזרמו ל"קופה הלאומית" וחולקו בידי מוסדות מרכזיים. אך הדור החדש של התורמים מבקש להשפיע באופן ישיר, להשקיע במנועי צמיחה וליצור שינוי מוחשי.
דוגמה בולטת לכך היא סילבן אדמס, נשיא הסניף הישראלי של הקונגרס היהודי העולמי, שמגלם גישה של "פילנתרופיה חדשה". לא עוד רק מתן תרומות, אלא השקעות בספורט, בחינוך, במחקר ובבריאות - תחומים המחזקים את החברה הישראלית ומשפרים את תדמיתה בעולם. אדמס מראה כי פילנתרופיה יכולה להיות גם מנוף תדמיתי, כלכלי וחברתי, והוא יזם שורה של פעילויות בנושא כמו קבוצות ספורט, נבחרת רכיבה והשקעה במחקר בתחומי הבריאות בשיתוף פעולה עם בתי חולים מובילים.
תרומות מהתפוצות משמשות כיום גם לשיקום נזקים ממשיים. למשל, סיוע לבית החולים סורוקה ולמכון ויצמן לאחר מתקפות הטילים האיראניות.
ובמקביל, במעין פרדוקס היסטורי-טראגי, דווקא התגברות האנטישמיות דוחפת אלפי יהודים לבחור בישראל כבית. מאז אוקטובר 2023 ועד סוף השנה העברית החולפת עלו ארצה כ-31 אלף עולים חדשים - עדות לקשר העמוק והבלתי ניתן לניתוק שבין העם היהודי לארצו. גם כאן לגופים יהודיים בתפוצות יש חלק בכך.
לקראת שיקום ואחדות
גם בשעה קשה זו חשוב לזכור ולהזכיר את תרומתה הייחודית של ישראל לאנושות. הטכנולוגיה והחדשנות הישראלית מספקות כיום פתרונות לאתגרים אוניברסליים כמו מחסור במזון ובעיות אקלים. באמצעות רפואה פורצת דרך, פיתוחים חדשניים בתחומי המים והחקלאות, טכנולוגיות סייבר וחלל, ישראל מממשת הלכה למעשה את העיקרון היהודי של "תיקון עולם" - לא רק לשם עצמה, אלא לטובת האנושות כולה.
ישראל עומדת בפני משימת שיקום כבירה - החזרת החטופים, חיזוק הביטחון, בניית הכלכלה מחדש. זהו מאמץ לאומי, אך גם יהדות התפוצות תיטול בו חלק מרכזי. שני חלקי העם היהודי, בארץ ובגולה, מזינים זה את זה ומעניקים זה לזה כוח.
לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, עלינו לצאת בקריאה לקירוב לבבות, לגיבוש אחדות סביב אתגרי השעה ולפעולה משותפת של ישראל ויהדות התפוצות, תוך שאנו מזכירים לעצמנו ולעולם כי "נצח ישראל לא ישקר".
למרות המלחמות, האיומים והקשיים, עם ישראל חי, קיים, תורם ומאיר - לעם היהודי כולו ולעולם כולו.
הכותבת היא יו"ר הקונגרס היהודי העולמי (WJC) ישראל
