פרופ' גור אלרואי, בן 57, הוא נשיא אוניברסיטת חיפה, היסטוריון ישראלי המתמחה בתולדות העם היהודי בעת החדשה ובמיוחד בחקר ההגירה היהודית. הוא פרופסור מן המניין בחוג ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה ומייסד תוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארצות הברית. כיהן כדיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה בשנים 2016־2020 וכרקטור האוניברסיטה בשנים 2021–2024. בינואר 2024 נבחר לנשיא אוניברסיטת חיפה, ונכנס לתפקידו באוקטובר באותה שנה.
***
"נולדתי בתל אביב, אבל גדלתי והתחנכתי בירושלים. לחיפה עברתי לפני 25 שנה, ומאז אני מרגיש בה הכי בבית. חיפה בשבילי היא אי של שפיות בתוך חברה משוסעת ובמדינה שחיה על סטרואידים. יש בה אוכלוסייה מגוונת של יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים ואחמדים – והיא מהווה מודל לקיום משותף. חיפה מגלמת את כל הנורמליות שהיינו רוצים שתהיה בישראל. אוניברסיטת חיפה, שבראשה אני עומד כיום, היא מיקרוקוסמוס של העיר – קמפוס מגוון עם חיים משותפים הלכה למעשה".
***
"למדתי בתיכון רנה קסין בירושלים. הייתי תלמיד ממוצע, אבל סקרן מאוד. קראתי בלי סוף, והייתי פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד ובקבוצת הכדורסל של התיכון. העיסוקים האלה עניינו אותי הרבה יותר מהלימודים. לימים, כשסיימתי תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטה העברית, חזרתי לרנה קסין, הפעם כמורה להיסטוריה".
***
"בשנים 2009–2011 שהיתי בשבתון בארצות הברית, וגרנו בטנאפליי, ניו ג'רזי – עיירה שזכתה לאחרונה לאזכורים בתקשורת בשל החייל עידן אלכסנדר שגר שם. הבחנתי אז בתופעה מפתיעה: שתי קהילות יהודיות גדולות – ישראלים ויהודים אמריקאים – חיות זו לצד זו, אך כמעט בלי קשר ביניהן. כשחזרנו לחיפה החלטתי להקים את תוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארצות הברית, שממשיכה לפעול בהצלחה כבר 12 שנה".
***
"רק כשעברתי לחיפה, אחרי שסיימתי את הדוקטורט והתחלתי ללמד באוניברסיטה, פגשתי לראשונה אזרח ערבי־ישראלי. זה אולי נשמע בלתי נתפס, אבל זו המציאות הישראלית: חברה דואלית של יהודים וערבים, עם מעט מאוד נקודות מפגש. חיפה העניקה לי את המפגש הזה בצורתו היפה והאנושית ביותר"
***
"במילואים אני קצין בדרגת רב־סרן ביחידה לאיתור נעדרים. עד היום איתרתי שישה נעדרים ממלחמת העצמאות – חמישה מהם חללים שמקום קבורתם לא נודע ואחד מהם נמצא חי אחרי 64 שנים. איתור נעדרים זו משימה לאומית וחובה מוסרית. מדובר במשפחות שאין להן קבר לבכות עליו".
